מערכת COL | יום ב' אדר ה׳תשס״ט 26.02.2009

הדרך להגיע ל"שלום בית" ● הרצאה להאזנה

במסגרת השיעורים השבועיים של רב קהילת חב"ד ברחובות הרב מנחם מענדל גלוכובסקי עסק השיעור האחרון ב"התקשרות במשפחה". הרב גלוכובסקי הסביר כי חוסר התקשורת או תקשורת לא נכונה במשפחה היא הגורם העיקרי לחוסר שלום בית, וגם – שהשתיקה, כשאחד מבני הזוג שותק ולא יכול לבטא את הרגשות השליליות שלו בכלל – היא ג"כ לא דרך, כי זה מביא בסופו של דבר להתפוצצות, או – לדיכאון וחוסר מוטיבציה של בן הזוג ♦ מה היא אם כן הדרך הנכונה להבעת הרגשות השליליות בין בני הזוג? להאזנה  
הדרך להגיע ל
הדרך להגיע ל"שלום בית" ● הרב מנחם מענדל גלוכובסקי

הרב מונה ארבע כללים בהבעת הביקורת:

- לפעמים אנחנו מגזימים: "תמיד את עושה כך", "אף פעם את לא שומעת אותי..." – זה הורס את המטרה. כשאני שומע "תמיד אתה עושה כך" – מה אני חושב בראשי? אני באמת תמיד עושה כך? אני אף פעם לא עושה דברים חיוביים? "אתה אף פעם לא עוזר בבית!" – אני באמת אף פעם לא עוזר? ברגע שאתה שומע "אף פעם" או "תמיד" – אז בגלל שזה מוגזם – אתה נסגר, אתה נחסמת. אתה לא מוכן לקבל את זה כי אתה רואה שזה מעבר לפרופורציות. "כל המוסיף גורע". תהיה ספיציפי.

- כשאנחנו אומרים "אתה", "את". זה כלל ברזל: תמיד יותר טוב להגיד "אני" ולא "את". במקום להגיד "למה את לא דואגת לי, למה את לא מבשלת לי, למה את..." – אפשר להגיד "אני מרגיש מאד לא טוב בזה, שכשאני חוזר הביתה – הכל מבולגן ואין שום דבר לטעום". אני מרגיש, זה גורם לי תיסכול. זה לא נקרא שאתה מתקיף, כי אתה אומר מה שאתה מרגיש. זה הרבה יותר מתקבל. לעשות את ה"סויצ'" הזה, להגיד איך אתה מרגיש כלפי הענין הזה, ולא "את".

- יש גם כן עוד עניין – שאנחנו חיים בתוך "פרשנות" כשאחנו רוצים להביע את התסכולים שלנו, אנחנו לפעמים אומרים פרשנות על השני. "אתה התכוונת", "אתה חשבת".  ברגע שזה "התכוונת" ו"חשבת" – אתה לא יודע בדיוק מה השני התכוון וחשב. אל תהי' כזה בטוח בעצמך במאה אחוז. אף א' לא אוהב כשמישהו קורא את המוח שלו ואומר בדיוק מה שחשבתי ומה שהתכוונתי. אני יודע בדיוק מה שחשבתי ומה שהתכוונתי. אף אחד אחר לא יודע את זה. אף אף אחד לא אוהב לשמוע איך מישהו אחר מפרש מה שהוא התכוון וחשב. אתה יכול להגיד מה שאתה מרגיש, אבל לא להאשים את השני בכוונות ובמחשבות.  אפילו שאתה מדבר כך – השני לא  מוכן לשמוע. 

- והדבר הרביעי: לפעמים אנו מדברים יותר מדאי באופן כללי, אנחנו לא מפרשים את עצמנו, ואנחנו חושבים שהשני מבין לבד. דבר ברור, "ברחל בתך הקטנה". אל תגיד "היא לא אוהבת אותי"! במה? במה זה מתבטא?

ויש גם הפוך: אנחנו צריכים ללמוד את עצמנו, איך לקבל ביקורת, איך לשמוע רגש שלילי. כשאנחנו שומעים את הביקורת – אנחנו נכנסים להתגוננות. למה ההתגוננות יכול להתבטא בכך שאתה נותן טעם, למה עשית את זה. או שאתה מסביר באופן הגיוני, מה קרה פה. או שאתה נותן תירוצים. או – התקפה נגדית. זה נקרא שאתה מתגונן. מה החיסרון בזה? כשאתה מתרץ את עצמך – אתה משדר, שמה שבעיקר נוגע – שאתה רוצה לזכות את עצמך. מה עומד על השולחן – הזיכוי עצמי. אתה לא כ"כ מעוניין לשמוע איך היא מרגישה.

צריך להביע יותר רגש חיובי בבית, צריך להיות הכרת תודה, מחמאה. צריכים להביע רגשות חיוביות. כל מילה שאתה אומר – זה מוטיבצי'ה שהיא תמשיך לעשות את הדברים האלו. אל תקמץ בזה – אדרבא – תן מילה טובה.

יש עוד עניין – יש אנשים שיש להם בעיה איך לקבל את הרגש חיובי. יש אנשים שאתה מחמיא להם – והם אומרים "אני יודע, אני יודע..." אבל יש אנשים שאתה מחמיא להם, והם לא מסוגלים לקבל את המחמאה. "אה – אתה סתם אומר..." תקבלו את המחמאה כמו שהיא. אל תהה' ציני על המחמאה, אל תבטל את המחמאה.

להאזנה לחלק הראשון של ההרצאה לחצו על כפתור ההפעלה:

לא מצליחים להאזין? לחצו כאן

להאזנה לחלק השני של ההרצאה לחצו על כפתור ההפעלה:
לא מצליחים להאזין? לחצו כאן

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.