קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







מלאכווקא, הזמן עצר מלכת
(יום חמישי, י''ג אב תשס''ח)
בהיסטוריה החסידית יש לה למלאכווקא העיירה הציורית שבפאתי מוסקבה זכויות רבות, בפרט בכך ששימשה תחנת מעבר לאדמו"ר הריי"צ נ"ע לפני צאתו מברית המועצות. במסגרת ביקור "עולם החסידות" בערש החסידות בליובאוויטש ערכנו ביקור גם בעיירה זו, ושמענו מאנשיה על העבר המפואר ועל תקוותם כי גם העתיד לא יכזיב  באדיבות מגזין "עולם החסידות"  לסיפור המלא

אם אתם מחפשים מקום שזרועות הצלוויזיציה טרם נגעו בו, אליכם להחיש מהר ולנסוע לעיירה הציורית מלאכווקה הנמצאת בסמיכות למוסקבה הבירה, ולראות מקרוב עיירה ששיני הזמן לא נגסו בה.

אך אם אתם מעוניינים בכך עליכם לעשות זאת מהר, שכן עשירי מוסקבה גילו את המקום, ולאחרונה מדברים על הקמת פרויקט דיור יוקרתי במקום, כך שפני המקום הולכים להשתנות מהקצה אל הקצה.

שעה נסיעה יש בין מוסקבה הבירה לעיירה הקטנה מלאכווקה, אך במנהרת הזמן המרחק גדול יותר, כאן אין עוד את בנייני הענק המפוארים ומרובי הדירות של מוסקבה, אלא כאן הכל בתים קטנים צמודי קרקע, רוב הבתים בנויים מקורות עצים, בלי ביטון ובלי אבן.

הבתים הם קטנים, רובם טובלים בתוך צמחייה, ובכלל כבישי האספלט טרם הגיעו לעיירה, ולבד מכביש מרכזי אחד, בין הבתים יש רק שבילי עפר, כך שמי שאינו מקומי יתקשה למצוא את הבית המבוקש.


"גלות מלאכווקא"

"שמונה עשר וחצי יום ישבתי במאסר, עשרה ימים בגלות קאסטראמא, וששה שבועות בגלות מלאכווקא, אשר רק שם יכולתי לישב", כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש לאחר שיצא מברית המועצות.

ששת השבועות הללו הביאו את העיירה הקטנה לזכות להיכנס לתוך ספר ההיסטוריה של החסידות, וכמי ששימשה אכסניה לצדיק, הייתה לה הזכות להירשם מעל דפי ספר, ולהיזכר לדורות עולם כעיירה ששימשה תחנת מעבר לרבי הריי"צ מאז שיצא בי"ג תמוז תרפ"ז מהמאסר הקשה והמאיים, ועד שיצא מגבולות ברית המועצות לעבר ריגא, ומשם מאוחר יותר לפולין, שם הקים את חצרו החסידית.

בתולדות האדמו"ר הריי"צ, אנו קוראים:

"ששה שבועות התגורר אדמו"ר הריי"צ במלאכווקא. היו אלו ימים של דוחק ולחץ. הרבי ידע כי עוקבים אחריו ודורשים את צעדיו כל העת. זו היתה הסיבה שעל החסידים נאסר מלהגיע לרבי ששהה במקום רק עם הרבנית ועם בתו הצעירה, וכן החסיד הרב יעקב מסקאליק-זוראוויצער הי"ד, ששימש כמזכירו".

"מלבד הרבנית ובת הרבי, שהה במקום, כאמור, ר' יעקב מסקאליק. מלבדם היו החסידים שהתגוררו ממילא במלאכווקא, כמו הרב שניאור פינסקי, ששימש את הרבי באותם שבועות. אחד מתפקידיו היה לעמוד על החליבה, ולהביא לרבי חלב ישראל".


חיים חסידיים פורחים

התקיימה בה מלכאווקא דברי חכמינו "יציאת צדיק מהמקום עושה רושם", ותקופה לאחר שהרבי התגורר בעיירה, התיישבה במלאכווקא קבוצת חסידים שביקשו להתרחק מהערים הגדולות, שם היתה סכנה גדולה יותר מצד אנשי המשטרה החשאית. הם קיוו כי במקום שקט ורחוק מהעין כמו פרבר שקט וצנוע זה, יונח להם.

בשנת תרצ"ב נפתח במלאכווקא בית כנסת חסידי לעדת חסידי חב"ד. מאחורי פתיחת בית הכנסת עומדת מסירות נפשו של יהודי בשם אסתרמן. הלה הגיע לשלטונות תוך סיכון עצמי, ותבע להקים במלאכווקא בית כנסת. השלטונות סירבו לאשר, והוא החליט לעשות זאת על דעת עצמו. בית הכנסת הוקם בצריף שהיה בשטחו הפרטי. בשל כך הוצא להורג על ידי השלטונות. למרות זאת, בית הכנסת לא נסגר, וממשיך לעמוד על תילו עד עצם היום הזה.

רבים מגדולי החסידים מצאו במלאכווקא מקום מקלט. בין החסידים הנכבדים שהתגוררו שם היו: הרב שמואל לויטין, הרב משה לייב גינזבורג (חתנו של אדמו"ר המהר"ש), הרב שמואל לייב לוין שהיה 'חוזר' אצל אדמו"ר הרש"ב, הרב אברהם דרייזין ממנהלי ישיבת 'תומכי תמימים', המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן, המשפיע הרב ניסן נמנוב, הרב יהושע נימוטין, הרב חיים זלמן קוזלינר ועוד גדולים וטובים.
במקום היו חיים חסידיים תוססים. תפילות במניין חסידי, שיעורי חסידות, התוועדויות ביומא דפגרא, 'חדרים' לילדים, ועוד. שמע המקום עבר מפה לאוזן, ואל המקום הזה היו מגיעים לבקר חסידים מכל רחבי ברית המועצות, בהם גם החסיד הנודע הרב אלחנן מרוזוב הי"ד. הללו היו מגיעים למוסקבה כדי לנסות להשיג רשיונות הגירה, ועד שהיו מקבלים את האישורים (או את הסירובים) היו ממתינים במלאכווקא, כדי שלא להיתפס ללא רישיון שהייה ברחובות מוסקבה.

לצד החיים החסידיים, הוקם גם סניף של ישיבת "תומכי תמימים" במשך שנתיים ימים. הסניפים השונים שהיו בברית המועצות נרדפו ונסגרו, בעוד שהתלמידים גורשו ומגידי השיעורים נאסרו והוגלו.


ילדים לומדים יהדות

במלאכווקא של שנת תשס"ח אין זכר לכל האירועים הגדולים האלו, אין חסידים במקום, כמו שאין ישיבה במקום, ולבד מפעילות מסורה של משפחת תמרין, אין במקום זכר לימים הטובים של הקהילה החסידית הגדולה.

עוד בימי השלטון הקומוניסטי פעל במלאכווקא הרה"ח ר' קלמן מיילך תמרין זצ"ל, מחסידי חב"ד במוסקבה באותם שנים (זוג' תבלחט"א גב' גולדה תחי' היא אחת הנשים החשובות במוסקבה ולמרות שנותיה היא מהפעילות המרכזיות בקרב ציבור הנשים היהודיות). בחודש אייר תשס"ב יצא בנו הרב משה תמרין ומשפחתו לשליחות קבועה במלאכווקא, כאן אף מונה לכהן ברבנות העיר, וידיו רב לו בהחייאת הניצוץ היהודי בעיירה זו.

יום ביקורנו במקום היה יום ראשון, יום בו אין לימודים במערכת החיוך העירונית, ולכך מנצלים זאת לטובה בני משפחת תמרין שמקדישים חדר מביתם כדי להקים "בית ספר יהודי ליום ראשון", הוא בית ספר שבו מלמדים את ילדי העיר היהודים קרטוב של יהדות, על תורה, מצוות ומועדי ישראל.

כשנכנסו לחדר בבית משפחת תמרין, הופתענו לראות כעשרים ילדים בטווח גילאים גדול, אך המאחד שבכולם הוא היותם יהודים, והסכמתם של הוריהם לתת להם תוספת נופך יהודית שידעו מיהו יהודי ומהי יהדות, דבר שלמרבה הכאב נחסר מההורים עצמם.

מעניין לציין שלבני משפחת תמרין יש משפחה ברוכה של ילדים, אך אלו לא לומדים במערכת החינוך העירונית, הלא נוסעים מדי יום עם אביהם למוסקבה, שם לומדים בתלמוד תורה "חדר מנחם" של הקהילה החרדית.


הגניבה שהצילה משריפה

לפני כשלש שנים עלתה העיירה מלאכווקא לכותרות בעיתונות היהודית העולמית, אחר אירוע קשה ומכאיב, כאשר בית הכנסת המקומי הועלה באש, וכל תכולתו הייתה למאכולת, לבד מספר התורה שניצל בניסי ניסים בצורה מעוררת התפעלות.

כדי שנחזור לאותו אירוע, נצטט את הדברים שפורסמו באותם ימים: "מלאכובקה, רוסיה - במוצאי שבת פרץ גנב לבית-הכנסת המרכזי-מיתולוגי במלאכובקה, וגנב ציוד, ספרים וחפצים בעלי ערך. הבוקר, כאשר הגיע רבה של מלאכובקה, השליח הרב משה תמרין, התגלה לו המחזה המחריד - ספרי קודש היו פזורים על הרצפה והבלגן שרר בכל. לשמחתו ושמחת מתפללי בית-הכנסת ארון הקודש לא נפרץ".

"הרב תמרין פנה ישירות למפקד משטרת מלאכובקה, אשר הגיע למקום עם טובי חוקריו והם פתחו בחקירה צולבת. לאחר כמה שעות עלו החוקרים על עקבות הגנב - תושב מלאכובקה - וברשותו נמצא כל שלל הגניבה. הרב תמרין הודה נרגשות בשם כל הקהילה למפקד המשטרה, אשר הבטיח מצדו לעמוד תמיד לימין הקהילה היהודית".

יפה ונפלא, אך מתברר שבשל הפריצה הראשונה, החליט הרב תמרין כי מעתה אין לסמוך על הנס, ואת ספר התורה הוציא מבית הכנסת והטמינו במקום שקט על כל צרה שלא תבוא. והנה לא עברו מספר ימים, ואש זדונית הוצתה בבית הכנסת, ומתוך שהיה הוא בית כנסת של עץ, כמו מרבית בתי העיירה, הכל היה עד מהרה לגחלים. אך כאמור או אז התגלה הנס המפתיע, שהגניבה הראשונית הביאה לכך שספר התורה הוחבא במקום אחר, וכך ניצל הוא מהדליקה.

כיום מתפללים בני הקהילה, המונים בשבתות עשרות מתפללים בתוך אולם בבניין העירייה הישן של מלאכווקא, זהו אולי יותר ממישהו סימבולי שיהדות שבעבר היו צריכים להחביא אותה, ובית כנסת שבעבר מי שהקים אותו במלאכווקא נשלח לארץ גזירה, ואילו עתה בית הכנסת נמצא בתוככי בניין העירייה, המסמל יותר מכל את זרועות השלטון.

אך מיקומו של בית הכנסת הנוכחי הוא רק זמני, ובדעת הרב תמרין ובני קהילתו להקים בניין חדש ומרכזי עבור בית הכנסת, במגרש שהוקצה לשם כך בצמידות לתחנת הרכבת העירונית.

מסתבר שגם כאן יש אמירה מעניינית ורבות משמעות - לא יצליחו לתקוע מקלות בגלגלים, היהדות במלאכווקא ממשיכה לנסוע!


המזוזה נשארה

בביקורנו בבית הרב תמרין גילנו בית עץ ישן ועתיק, ולפי סיפורי בני המשפחה הבית עמד בחזקתו היהודית במשך עשרות בשנים, ולהפתעתם בבואם להתגורר בבית זה, גילו מזוזה קטנה הטמונה בפתח הבית, מורשה מהדייר הקודם אדון פוליגמן.

אחר שעבר כמה שנים, הגיעה לביתם תיירת מארה"ב שסיפרה כי היא נכדה לאותו אדון פוליגמן, וביקשה לדעת אם נותר זכרון בבית למשפחת סבה, ואו אז התרגשה לשמוע על המזוזה שהייתה עדות, לאות ולעד.

מי שהיה לנו בן-לוויה נאמן במהלך הסיור במלאכווקא, היה ר' נחום קירובסקי הי"ו ממוסקבה, ובמהלך הסיור סיפר לנו כי הוא עד התפלל בבית הכנסת במלאכווקא בימי תפארתו, בשעה שעוד התפללו בו יהודים באים בימים שזכרו עוד את ימיה החסידיים של מלאכווקא. ואף סיפרו כי במשך שנים הייתה פעילה במקום מאפיית מצות לפסח, אומנם מאפייה חשאית שאסור היה לה להתגלות, אך במלאכווקא כעיירה קטנה ופרימיטיבית ניתן היה בקלות יותר להחביא ולטשטש עקבות.

סיפור נוסף ששמענו הוא, כי בשעה שהקימו את בית הכנסת חששו מעיניים רעות וזרות, ולכן לשם הסוואה בנו את בית הכנסת בצורת רפת, כדי מי שלא יודע לא ימשוך עין, וכך נמשך הדבר תקופה, עד שהסוד הגדול התגלה, והיהודי שהקים את בית הכנסת שילם על כך בחייו.

והנה סיפור נוסף של מסירות נפש: עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברחו החסידים ממלאכווקא מהחזית שהגיעה סמוך אליהם. העיירה התרוקנה מחסידים - מלבד החסיד ר' אליעזר פינסקי שהמשיך להתגורר במקום למרות שהגרמנים הפגיזו את העיר וסביבותיה ללא הרף. הוא נותר במסירות נפש כדי לשמור על יהודי קשיש חולה וערירי, שמפאת מחלתו לא יכל לברוח.


המקום ה"חי"

פעם היו רגילים לומר שהדבר הכי "חי" בצפת הוא "בית החיים", כיום המצב בצפת השתנה לחלוטין, ויש בה קיום שכונות חרדיות מבוססות, אלפי משפחות שמחנכים את בניהם לתורה וחסידות, לכך את זכות השימוש במשפט הזה רשאים אנו לתת למלאכווקא, שהיא העיר היחידה בכל רוסיה שיש בו בית קברות שהוא רק יהודי! ישנם בתי קברות יהודיים נוספים, אך אלו חלקות יהודיות בבתי קברות כלליים של גויים, מלאכווקא יש לה את הזכות לשמש כעיר עם בית הקברות היהודי.

בכך מלאכווקא לא משרתת רק את קהילתה, אלא היא משמשת כבית הקברות של מוסקבה הגדולה, עיר עם כחצי מיליון יהודים, כאשר האחריות על הקברות נמצא בסמכות המרכז היהודי מארינא רושצה, תחת פיקוחו ההלכתי של הרב הראשי הרב בערל לאזאר.

מעיון בספרי ההיסטוריה היהודית, אנו לומדים כי מסירות נפש רבה עמדה מאחורי הקמת בית קברות גדול זו, שבו אלפי קברות, ובהם רבנים, חסידים דגולים, ואנשי מסירות נפש.

וכך יסופר לדור:

בשנים שלאחר השואה שמרו על בית העלמין ר' חיים גולודובסקי ורעייתו. הם התגוררו בבית סמוך לבית העלמין והם היו אחראים על הקבורה ועל שימור המקום.

לאחר פטירתם הטרגית של בני הזוג גולודובסקי, נטל על עצמו הרב חיים אברמוב את האחריות לשימור בית הקברות במלחובקה.

עם השנים, לא נותרו בבית הקברות חלקות קבורה ריקות. ר' חיים ביקש להרחיב את שטח בית העלמין כדי שיהודים יוכלו לקבור את קרוביהם כהלכה בקבורת ישראל. כיון שלא היו בידו רישיונות להרחיב את השטח, הוא החליט לפעול באופן מחתרתי.

השטח שליד בית הקברות היה מדרון ובו ביצה גדולה. כדי ליישר את השטח היה דרוש חול בכמות גדולה. הוא יצר קשר עם נהגי משאיות שתפקידם היה להעביר חול ממקום למקום, ושילם להם הרבה כסף, והם בתמורה הביאו בחסות החשיכה חול אל השטח המיועד לבית קברות. הוא השקיע את כל כוחותיו בהרחבת בית הקברות ועבד לשם כך יומם ולילה, למרות הסכנה הגדולה שייתפס על ידי השלטונות. מאמציו נשאו פרי, ובסופו של דבר הוא פתח לקבורה את השטח שהכין.


השגחה פרטית

בית הקברות פתח את שעריו בשנת תרצ"ה, ובין הנקברים הראשונים בו, ויש הגורסים שהוא הראשון, הוא הגה"ח רבי משה לייב גינזבורג זצ"ל, חתנו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש זיע"א, שנלב"ע ביום ראשון של חג הסוכות שנת תרצ"ה.

את דמותו של רבי משה לייב אנו מוצאים גם בתולדות בית הכנסת האגדי במרינה-רושצ'ה, שם מסופר כי בית הכנסת הוקם בשנת תרפ"ג, ועל מקימי בית הכנסת נמנה הרב משה לייב גינזבורג חתנו של הרבי המהר"ש, מחשובי חסידי חב"ד במוסקבה.
אך את מרבית חייו עשה רב משה לייב בעיר מולדתו ויטעבסק. אחיינו כ"ק אדמו"ר הריי"צ על ביקור שערך במעונו (ליקוטי דיבורים עמ' רל"ב): "ביום ראשון ט"ז מנחם-אב תרנ"ו, נסעתי לויטבסק, שם שהיתי עשרה ימים בתור אורח של הדוד והדודה דבורה-לאה. הדודה דבורה-לאה זכרה היטב את הסבתא חי' מושקא, אשת הרבי ה"צמח צדק", ושמעה ממנה סיפורים שונים ממה שראתה בעצמה וממה ששמעה מהסבתא הרבנית סטערנא, אשת רבינו הזקן. ביקורי אז בויטבסק היסב לי קורת רוח מרובה, נוסף לי מקור חדש של סיפורים - הדודה דבורה-לאה..."

רבי משה לייב היה גאון וחסיד, ובשל רצונו לקיים אורח חיים יהודי מלא, ברח לעיירה הקטנה מלאכווקא, שם הסתתרו חסידים רבים. בקהילה החסידית התבצר לו מקום של כבוד, ועם פטירתו נטמן בבית הקברות החדש.

בבית הקברות ישנם דמויות נוספות של רבנים וחסידים, ישנו אוהל על קברו של הגאון רבי נתן נטע אולבסקי זצ"ל בעל "חיי עולם נטע" שהיה רב במוסקבה, וחיבר ספרי חידושים במסירות נפש.

קברו של איש מסירות הנפש, העסקן רב התהילה רבי מרדכי דובין זצ"ל-הי"ד אף הוא נמצא בבית קברות זה, אם כי רבי מרדכי נטמן תחילה בבית קברות בעיירה טולא, מקום בו הוחזק בתנאים לא תנאים ע"י השלטונות. אחות יהודית שעבדה במקום, גילה לחסידים על פטירתו, ואחר מבצע חשאי מאומץ, הצליחו להעביר את ארונו מטולא לבית הקברות היהודי במאלכווקא, ועל קברו הקימו מצבה גדולה ומכובדת.

התרגשות רבה אחזה בנו במהלך הסיור בבית הקברות, כשגילנו כי עומדים אנו יום לפני פטירתו של הרב דובין בכ' אלול, וכי מדובר בשנת היובל לפטירתו. בו במקום פנינו לרב העיר הרב תמרין, וסיפרנו לו על הדבר, ולמחרת היום אסף הרב תמרין מניין מיהודי המקום ואלו עלו על קברו של הרב דובין הי"ד, ואמרו תהילים וקדיש בהתעוררות רבה.


העיניים קדימה

הסיור בעיירה מלאכווקא לא ערך שעות רבות, בזמן די קצר עברנו על מרבית בתי העירייה שגם כך היא די קטנה במושגים של רוסיה, שם הכל הולך במאות אלפים, ואילו כאן רק כעשרים אלף תושבים נמנים על בני מלאכווקא, אבל כאמור ייחודיותה של מלאכווקא אינו במספר התושבים, על בכך שהייתה אכסניה לצדיק, ובכך שבמשך שנים ניצלו חסידים את הצניעות של העירייה, ובחרו בה כמקום מסתור בו ניתן לקיים חיים יהודיים.

מלאכווקא עתה כבר מאחורינו, אך משפחה אחת שנשארה שם, משפחת הרב תמרין דואגת שמלאכווקא לא תהיה רק פרק בהיסטוריה, אלא עיר שיש בה גם עתיד יהודי, תקווה וחזון.


סופה הטראגי של העיירה החסידית

במשך קיץ תרצ"ה נעצרו חסידים רבים ונשלחו לארץ גזירה. הישיבה נסגרה, ופחד גדול נפל על החסידים בפרבר התוסס, שעד אז כמעט ולא בוצעו בו מאסרים. כעת החל גל של מאסרים המוניים. בשעה מסוימת בלילה היו אנשי המשטרה החשאית מגיעים לביתם של חסידים רבים, וכולם היו נאסרים בבת אחת כדי שלא תהיה לאחרים האפשרות לברוח על נפשם.

הפורענות החלה עם הגיעו של דוד איצ'ה המוסר למלחובקה בתחילת קיץ תרצ"ה. מוסר זה העביר לאנשי המשטרה החשאית את האינפורמציה כי במלחובקה שוקקים חיים חסידיים תוססים. בעקבות זאת החלו מעקבים רבים.

בחודש אלול באותה שנה הצליחו אנשי המשטרה החשאית לשים את ידם על כמה מחסידי מלחובקה. חלק אחר הצליח בניסים גדולים לחמוק מתחת לאפם של אנשי המשטרה החשאית. בין הנמלטים היה הרב אברהם דרייזין, שניהל באותם ימים את רשת ישיבות 'תומכי תמימים' בברית המועצות והיה מבוקש מספר אחת. הקלגסים לא ויתרו עליו כל כך בקלות, והחלו מעקבים נמרצים. פעם אחר פעם ניצל בנס ממלאכי חבלה אלו.

בעקבות מעצרם שררה מבוכה גדולה בקרב חסידי חב"ד במלחובקה. הישיבה נסגרה מיד, וחסידים רבים ירדו למחתרת, בעוד אחרים נמלטו ממלחובקה אל ערים אחרות, שם קיוו למצוא מקומות מסתור. משפחות רבות נותרו ללא אב המשפחה, ועקב כך נוצרו בעיות כלכלה קשות. כל זאת מלבד הפחד האיום והדאגה העמוקה ששררה לשלומם של קרובי המשפחה שנעצרו או הסתתרו.

(מתוך תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, שרבות נעזרנו במקור מהימן זה וממקורות היסטוריים נוספים, כדי להשביח את החלק ההיסטורי של המאמר)






| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה
הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. nu nu
(2008-08-15 02:42:28)
nu nu a shaine maase


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן