מאת שלמה שמיר, הארץ

קבוצה של תיירים נרגשים מתייצבים לצילום על רקע הכניסה לבית המדרש של חסידי לובביץ' בשכונת קראון-הייטס בברוקלין. במשך עשרות שנים הנהיג הרבי מלובביץ' את תנועת חב"ד מתוך אחד מחדרי הבית והעניק לו את המוניטין של המרכז העולמי של החסידות. מ"מוזיאון הילדים" שמעבר לפינה מגיחה כיתה של ילדים שחורים. זהו מבנה מודרני שבאולמותיו תצוגה המלמדת על מנהגי העם היהודי. המורה, אשה שחורה, סופרת את התלמידים העולים לאוטובוס צהוב. "זו כיתה מבית ספר בשכונת קאנארסי", אומרת המורה. "סיימנו ביקור מרתק שלימד אותנו על היהדות", סיפרה.

קראון-הייטס הוא אזור מגורים בברוקלין שבו דחוסים בצפיפות יהודים - רובם המכריע דתיים-חסידים - ושחורים. המבוגרים מבין היהודים בולטים בלבוש המיוחד ובזקנים המגודלים נוסח חסידות לובביץ'. לפי האומדנים , האוכלוסייה היהודית בקראון-הייטס מונה כ-15 אלף נפשות והיקף האוכלוסייה השחורה עומד על כ-150 אלף.

הצומת שבין החנויות ובתי העסק הרבים, הוא מקום המפגש והחיכוך בין היהודים ושחורים בשכונה. קשה היה למצוא סימן שיעיד על אווירת מתיחות בשכונה, מלבד שתי מכוניות משטרה ואמבולנס שחנו בפינת הרחוב. אולם, משיחות עם תושבים ניתן היה להסיק כי זהו השקט שאחרי הסערה ולפני הפיצוץ. "לפני שבועיים נראתה השכונה כנתונה במצור צבאי", מספר דוב הייקינד, חבר בית הנבחרים של המדינה ופעיל בקהילה האורתודוקסית בברוקלין. "בימים האחרונים צימצמה המשטרה את נוכחותה, אך האלימות על רקע גזעני בקראון-הייטס הקדימה השנה את הקיץ".

בדומה להר געש מבעבע המתפרץ מדי פעם, כך גם אחת לכמה שנים מתחולל בקראון-הייטס גל של תקריות אלימות שמזניק את השכונה לכותרות. פוליטיקאים ונציגי התקשורת נחפזים להגדיר את התקריות כ"גילויי איבה ממניעים גזעניים" וההסבר המועדף על כתבים מקומיים הוא שפרץ האלימות הוא תוצאה מהחיכוך בין התושבים השחורים ליהודים.

ההתפרצות האחרונה, שזכורה במיוחד בגלל תוצאותיה הקטלניות, אירעה בקיץ 1991. קבוצות של צעירים שחורים השתוללו במשך שלושה ימים ברחובות השכונה, הרסו רכוש יהודי ורצחו בדקירות סכין את יעקב רוזנבאום, אברך מאוסטרליה שבא ללמוד תורה בחצר לובביץ'. מהומות 1991 צרובות בזיכרון הציבורי בניו יורק כטראומה וגם כאירוע מכונן ביחסים בין שחורים ללבנים באזור המטרופולין.

מאז התקרית עלתה המתיחות בין שתי הקהילות לראש סדר העדיפויות של ממשל העיר, המשטרה והפוליטיקאים המקומיים. ראש העיר ב-1991, דיוויד דינקינס, השחור הראשון בתפקיד, שילם בכסאו על כשלונו בטיפול במהומות.

התקרית שהציתה את המתיחות הנוכחית בקראון-הייטס אירעה לפני כחודש, כששני צעירים מחסידי לובביץ' הכו צעיר שחור, אנדריו צ'רלס בן 20. ימים אחדים לאחר מכן, שני צעירים שחורים התנפלו והכו נער יהודי, אלון שרמן, בן 16, שרכב על אופניו בשעת לילה.

"כבר יותר משנה וחצי שתקיפות של יהודים בשכונה הפכו כמעט לתופעה יום-יומית", אומר ברי שוגר, אקטיוויסט יהודי. שוגר הרכיב רשימה מפורטת של יותר מתריסר תקריות נגד יהודים בשנה האחרונה, כולל ניסיון לדקור יהודי שנימנם על ספסל בשדרה."בפסח הושלכה מגג בניין זפת על קבוצת ילדים יהודים", מספר שוגר. "מדובר בתקיפות ממניעים דתיים וגזענים". הוא הוסיף כי "אלה שהותקפו נבחרו כקורבנות לא משום שהם לבנים, אלא משום שהם יהודים דתיים".

חנינא ספרלין, מוותיקי העסקנים בקראון-הייטס, גורס כי מי שעומדים מאחורי התקיפות הם גורמים מבחוץ. "עם השחורים המקומיים אנו מסתדרים יפה. מי שגורמים צרות הם חמומי מוח שבאים משכונות אחרות", אמר.

לפי גרסה אחרת הרווחת בקרב מקומיים, גם לארגון ההגנה היהודי "שמירה" הפועל בשכונה יש חלק ביצירת המתיחות הנוכחית. אחדים מעסקני ההקהילה היהודית הודו כי הם חשים לא בנוח מההתנהגות התוקפנית של הארגון.

"בניגוד ל-1991 הבעיה היום בקראון הייטס איננה המתיחות בין שתי הקהילות אלא הפשע הגואה באזור והרשלנות שמגלה המשטרה בטיפולה בפשיעה המקומית", טען אתמול קאראם קאראמה, פעיל מקומי שחור. לדבריו, "התקשורת מפריזה בדיווחים מתלהמים על כל תקרית".

ואולם ההסכמה הרווחת בקרב פעילים בשכונה היא שרק חזרה לפעילות משטרתית תמנע מהמתיחות בקראון הייטס להסלים למהומות.