הרב שלום בער לוין
מנהל ספריית אגודת-חסידי-חב"ד המרכזית

התמונה בפארק

ברור שהוא עמד בפארק (כאילו הלך לטייל), והתעמק ביותר בסוגיה מסובכת, ובשעת מעשה צילמוהו.

זאת רואים מהעובדה שעמד בעינים עצומות, וההתאמצות העיונית דבזה נראית בעליל, בשרירים שבידיו הכווצות זו בזו.

גם עצם העמידה (תנוחה) של הרבי אינה רגילה לגמרי, כי אם מורה על התאמצות שכלית.

רגיל הייתי לראות את הרבי במשך עשרות שנים, מידי יום ביומו, ואני רואה בעליל שהתנוחה הזאת אינה טבעית לגמרי, כי אם שהיא מורה על התאמצות עיונית! שצורת אחיזה שני ידיו, אחוזות זה בזה, בשריר חזק, וצורת הגב הזקוף, הרי שמלבד סגירת העניים, מורים בעליל על התעמקות עיונית יוצאת מהרגיל!

ובאשר לתאריך, נראה לי לקבוע את שנת תרצ"ג. וזאת על יסוד העיון המדוקדק בזקן, ועל יסוד העובדה שבאותה שנה התיישב בפריז, ועד אז גר בברלין.


התמונה השניה – עם הסירטוק

הרבי עומד כאן מהורהר, לבוש בסירטוק וחגור באבנט. והיא כנראה מתקופת נישואיו, בי"ד כסלו תרפ"ט.

האם אפשר שהתמונה היא מיום החתונה – לפני החופה, בעת לבישת הסירטוק והאבנט בפעם הראשונה!? מסתבר יותר שהיא מהשנים הסמוכות לאחרי החתונה; אולי – אחרי לבישת הסירטוק והאבנט לפני כניסת השבת.

ננסה אם כן לסקור את קורות לבישת הסירטוק והאבנט בפעם הראשונה, לפני החופה:

כמה ימים לפני החתונה כתב לו כ"ק אביו רבי לוי יצחק ז"ל (לקוטי לוי יצחק, אגרות ע' רז): "תחת החופה תלבוש ... סורטוק של משי (שמסתמא תפרת לך, כאשר בקשתיך) ... ואחר הנשואין תתפלל כל התפלות (וכן ברכות השחר) באבנט".
החסיד המפורסם ר' אליהו חיים אלטהויז שהה אז עם כ"ק החתן, בתור שומר – כל היום שלפני החתונה, ותיאר את מאורעות היום במכתבו לאנ"ש ברוסיה, ובין השאר כותב: "הוא הכין את עצמו במלבושי כבוד והדר, ומה מאד שמחתי בראותי עליו קאפאטע של משי, ואבנט חגור עליו ... בדרך הילוכם עם החתן, נכנס רבינו הק' שליט"א ביחידות עם החתן להחדר הקטן אשר סמוך הוא למקום מושבה של הכלה, להלבישו בכבודו בעצמו את הקיטל הקדוש הנעשה מחלוקו של רבנו הגדול נבג"מ זי"ע זצלה"ה, ולחגור אותו באבנט של משי אשר הכין עבורו, והעיקר לברכו ברכת אבות לבנים שקודם החופה".

הרא"ח אלטהויז לא היה אתם עמם בתוך החדר, בעת לבישת הקיטל והאבנט של משי, ולא ידע לספר על תוכן ברכת אבות לבנים שבירכו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.
אמנם אחרי החתונה סיפר על כך כ"ק החתן, במכתב אל אביו הרה"ק רבי לוי יצחק; אלא שמרוב ענוותנותו לא פירט די צרכו, רק זאת: שיכול הוא לאמר את בתי נתתי לאיש וכו' וכו'.

אביו הרה"ק רבי לוי יצחק חפץ מאד לדעת את פרטי הדברים, וכתב לו  (מכתבי החתונה ע' טו): "קצרת במקום שאמרו להאריך, חפצי לידע מה היו הדברים בפרט כשאמר שיכול הוא לאמר את בתי נתתי לאיש, וסיימת וכו' וכו', הכל לטוב, הפירוש של וכו' וכו' איני יודע, ותודיעני הדברים כמות שהן, ואין בזה כלל משום גאוה לפניך, הלא לא אתה אמרתם, חפצי לידע מזה בפרטיות".

המענה של הרבי לשאלה זו לא הגיע לידינו. אמנם מסופר ב"ימי מלך" (ח"א ע' 292): בעיצומו של המעמד הכריז כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ברבים: "את בתי נתתי לאיש", (ושם ע' 273 הערה 33:) "את בתי נתתי לאיש, הוא בקי בבבלי ובירושלמי, יודע ראשונים ואחרונים ועוד ועוד, בשעה ארבע לפנות בוקר אינו יושן לעולם, או שעדיין לא הלך לישון או שכבר עמד משינתו".

*

אמנם לא מסתבר כלל שהוא מיום החתונה, שהרי אחרי שאדמו"ר הלביש לו האבנט, שוב לא נפרדו.

גם לא מסתבר שהיא מתפלת המנחה שלפני הקבלת פנים, שלא נראה שלבש אז סירטוק, ובפרט סירטוק משומש.

גם לא נראה שהיה בדרך אגב, שהרי את הסירטוק לבש רק בשבת, ומי יצלמו בזמן הקצר שלפני קבלת השבת, אחרי לבישת הסירטוק.

לכן מסתבר יותר להניח שנעמד לתמונה, אולי בשביל לשלוח התמונה לאביו. ולפי הגיל נראה שהוא תקופה קצרה אחרי נישואיו.

עוד להעיר, שגם כשהולכים עם סירטוק משי, משאירים לפעמים הכפתורים של פלאסטיק, וכאן נראה שגם הכפתורים הם של משי.

עוד להעיר, שלא ברור עם המדובר בדירה או במלון, אמנם מארון הבגדים העומד בצד נראה שהוא חדר שינה, ומ"גומיה" שנפלה על הרצפה נראה שהוא בחדר עבודה שלו, ואשר כבר אז השתמש עם גומיות לסידור הניירות שעובד עליהם.

ועוד להעיר שמבעד לחלון נראה החלק השני של הבנין (או בנין שממול), שגם בו יש חלונות מקבילות, בשתי קומות, ובקומה השלישית שעליהן יש דלת היוצאת למרפסת קטנה.

התמונה המתפרסמת כעת בפירסום ראשון:

על פי הדמיון נראה שצולמה בסמיכות לתמונה השניה הנ"ל, אלא שבתחלה צילמוהו בחליפה, ואח"כ כשהלביש את הסירטוק לשבת צילמוהו שוב.