קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







ונהיה אנחנו וצאצאינו ● מיוחד
(יום שני, כ''ב טבת תשס''ח)
השופט עמד על מפתן הבית וביקש ארבעה עותקים של 'ספר הצאצאים', לו ולילדיו. אחר-כך הוא פתח את הספר במרכזו והליט את פניו בהתרגשות בין דפיו ■ רק לאחר שעלו ארצה וגילו שהסיפורים שסיפר להן אביהן ברוסיה מודפסים וידועים לרבים, הבינו כי אמנם הייתה דמות כזו במציאות וכי הן אכן צאצאיות שלו ■ לאחר שרבי מעשיל אזר עוז להציג לרבי מקוצק את משאלתו הנועזת, לנסוע לליובאוויטש, אמר לו הקוצקער בחריפותו האופיינית, "מענדל מענדל לגזרה שווה!" ■ סיפורן המרתק של שלוש שושלות ■ COL מגיש את הכתבה באדיבות מגזין 'כפר-חב"ד' לסיפור המלא
מאת ט' פרקש

לצד השושלת החב"דית המובהקת והמפורסמת ביותר, שושלת צאצאי רבנו הזקן נ"ע, יש במשפחת אנ"ש הגדלה והולכת מיום ליום, בלי עין רעה, מספר לא-מבוטל של שושלות נוספות המתייחסות לדמויות-הוד בתוך חב"ד ומחוצה לה.

כזאת היא, למשל, השושלת המתייחסת לאיש הפלאים שכבר בלידתו היה 'סבא', הלא הוא הסבא משפולי, וכן השושלת המתייחסת לחסיד הגדול רבי מעשיל גלבשטיין ע"ה שהשנה מלאו מאה שנים לפטירתו.

אך ראשית פנֵינו אל השושלת של מייסד שיטת חב"ד, כ"ק אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך.

את הרב יצחק-מאיר הלפרין מנחלת-הר-חב"ד אנו תופסים לשיחה בשעת ערב מאוחרת, יושב מול המחשב, מעדכן עוד ועוד שמות, עוד ועוד תולדות – למהדורה החדשה של 'ספר הצאצאים' של רבנו הזקן, עליה הוא שוקד בימים אלו, יד ביד עם בני משפחה נוספים. נבירה בין אלפי שמות, חדשים וישנים כאחד, המעלים זיכרונות מ'מפעל החיים' של אביו, הגאון החסיד רבי שמואל-אלעזר הלפרין שליט"א מירושלים.

"רק עכשיו, כשאני יושב מול מחשב ומזין אותו בכל הנתונים, אני קולט איזו עבודה עשה אבי מורי שיחי', שעה שהכלים היחידים שעמדו לרשותו אז, לפני יותר משלושים וחמש שנים, היו רק עט ונייר, מלבד, כמובן, הזיכרון הפנומנאלי שבו חונן. הוא ידע בדיוק לאיזה ענף כל אחד משתייך וכיצד. גם היום, כשמעלים שם של אחד מן הצאצאים, הוא מסוגל לזכור ולציין בדיוק רב את כל הפרטים – מתי והיכן פגש אותו לראשונה, זאת לצד פרטים על משפחתו של האיש, תחום עיסוקו וכיוצא בזה. אמו"ר הוא היוזם, המייסד והרוח החיה של 'איגוד צאצאי רבנו הזקן'.

איך נולד הרעיון?

"לקראת י"א בניסן תשל"ב, יום הולדתו השבעים של הרבי, עלתה יוזמה להעניק לרבי 'מתנה' – שבעים ואחד מוסדות חדשים. בין הרבנים וראשי העדה שישבו על המדוכה היה גם אמו"ר, באותם ימים ראש ישיבת 'תורת-אמת חב"ד' בירושלים. הוא שהגה את רעיון הקמת ה'איגוד' כאחד משבעים ואחד המוסדות".

כיצד הגיב הרבי על היוזמה הזו ומה היו צעדיו הראשונים של ה'איגוד'?

"היחס של הרבי היה תומך ומעודד למן הרגע הראשון. עם התקבל הסכמת הרבי ליוזמה, ניגש אבי למלאכה. הוא החל ללקט מן הגורן ומן היקב שם לשם, משפחה למשפחה. גם ספרי-טלפונים רגילים היו לו לעזר רב, כאשר מתוכם ליקט שמות-משפחה שרווחו בענפי השושלת. לאחר מכן התיישב לטלפן לבעלי השמות, כדי לברר אם אמנם הם נמנים עם הצאצאים. כך גם נוצר קשר ראשוני עם מאות מבני המשפחה, דבר שהיווה בסיס ל'כינוס הצאצאים' הראשון שנערך בחנוכה תשל"ג.

"לקראת הכינוס התקבל מהרבי מכתב ובו הוראות פרטניות בקשר לאירוע, כאשר למכתב נלוותה גם השתתפות אישית של הרבי בהוצאות הכינוס – אלף לירות. ערב הכינוס שיגר הרבי מברק עם ברכותיו הקדושות למשתתפים. ולימים, גם הספר עצמו זכה לשפע לברכות ועידודים.

"העבודה על הספר הייתה קשה ומייגעת והיא נסתיימה רק בשנת תש"מ. לידי הרבי הגיע הספר בערב ראש-השנה תשמ"א, כאשר הרה"ח ר' שניאור-זלמן שמערלינג ז"ל מתל-אביב מוסר אותו לידי הרבי בעיצומה של התוועדות. ימים מספר לאחר מכן, לקראת חג הסוכות הגיע גם אמו"ר לחצר הרבי ובידיו 'ספר הצאצאים', פרי עמלו. זה היה בעת חלוקת ה'לעקאח' והרבי קיבל אותו בחיוך רחב כשהוא אוצל לו שפע ברכות ואיחולים".

מה הייתה מטרת הספר?

"אחת המטרות המרכזיות כפי שהגדירן בזמנן אבי הייתה להזכיר למאות ולאלפי יהודים את העובדה שהם צאצאיו של רבנו הגדול. הוא האמין שיש בכוחה של 'תזכורת' זו לעורר רבים להתעורר בתשובה אל צור מחצבתם. תמיד הדגיש ומדגיש שאין כאן עניין של התנשאות, חלילה, או אף רצון לנופף ב'ייחוס', אלא פריטה על נימי הרגש במטרה לחבר עוד ועוד יהודים לאילנא-דחיי".

רצתה להרגיש 'מחוברת'

וזה הוכיח את עצמו?

"בלי שום ספק. אנשים רחוקים מאוד החלו לגלות התעניינות בעברם ובשורשיהם.
"בי"ט בכסלו האחרון, למשל, התקשרה אלי אישה הנמנית עם משפחת הצאצאים אך רחוקה למדי משמירת תורה ומצוות. 'אני יודעת שהיום הוא המועד הכי חשוב של הסבא הגדול שלי ואני רוצה לשמוע איזו אמרה שלו או סיפור עליו כדי לחוש מחוברת אליו', אמרה לי בטלפון.

"אנחנו משתדלים לא להחמיץ שום הזדמנות שבה אפשר להזכיר לצאצאים את הסבא הגדול שלהם. למשל, במלאות מאתיים שנה להדפסת הלכות תלמוד-תורה של רבנו, שלחנו אל הצאצאים חוברת שערכנו, הכוללת לקט של הלכות ודברי חסידות מתורת רבנו, בנושא מצוות תלמוד-תורה. לקראת חגים ויומי-דפגרא אנו שולחים לצאצאים מנשר הנקרא 'שי לצאצאים' ובו מדברי רבותינו.

"ערב חג השבועות לפני כמה שנים, שלחנו לבתי הצאצאים – בהתבסס על קריאת הרבי הידועה – מנשר הקורא להם לאסוף את ילדיהם בחג, לבית-הכנסת הסמוך לביתם, לשמיעת עשרת-הדיברות. הבטחנו לכל מי שישלח לנו אישור כי אמנם עשה כך, להזכירו לברכה על הציון הק' של הרבי. לא ציפינו ליותר מאשר כמה תגובות בודדות. בפועל קיבלנו כשבעים מכתבים מכל רחבי הארץ, בחלקם מרגשים מאוד. אחד מהם הגיע מצאצא כבן שמונים שכתב כי אמנם מצבו הבריאותי לא אפשר לו להגיע פיזית לבית-הכנסת אבל הוא קרא את עשרת-הדיברות בביתו. האיש ביקש שחלקו לא ייגרע ושנשלח את שמו לציון הקדוש.

"היו שנים שבהן שלחנו בערב פסח לחלק מהצאצאים ערכות עם שלוש מצות שמורות. זו הייתה פעולה שהייתה כרוכה בעלות גבוהה ובלוגיסטיקה לא-פשוטה, אך היא הייתה עוד אמצעי לחידוש ולחיזוק הקשר עם הצאצאים".

האם זכור לך מפגש מפתיע או מרגש במיוחד עם אחד הצאצאים?

"צאצא שהמפגש איתו נחרת היטב בזיכרוני הוא שופט בית-המשפט העליון (בדימוס) מר מישאל חשין, שבימים שעליהם אני מדבר (שנת תשמ"א) שימש עדיין כפרקליט נחשב. אני זוכר אותו בא אלינו הביתה זמן קצר לאחר צאת הספר לאור. זה היה לילה לפני בדיקת-חמץ ומיותר לתאר כיצד נראה בית יהודי בשעה כזאת; הכול היה בסערת הניקיונות האחרונים, כיסאות נקיים וממורקים לכבוד החג מורמים על השולחן, והשופט הנכבד עומד בפתח הבית.

"הוא ביקש לרכוש ארבעה עותקים, האחד בשבילו ושלושה בעבור שלושת ילדיו. אמו"ר היה משתדל תמיד לעכב מעט כל צאצא שבא לרכוש ספר – לשיחה ולהעמקת הקשר. אבל אבי לא היה אז בבית ובשעה הזאת גם לא נמצאה פינה ראויה להכניס אליה את השופט ולארח אותו עד אשר ישוב אבי. כל המפגש שלנו התנהל אפוא בחדר-המדרגות.

"כשהושטתי לו את הספר הוא היה אחוז התרגשות. אני זוכר אותו פותח את הספר במרכזו ומליט את פניו בהתרגשות עצומה בין הדפים. רציתי להראות לו היכן הוא ובני משפחתו מופיעים, להדריך אותו בנבכי הספר, אך הוא נענע ראשו בהתרגשות ואמר 'מה זה חשוב היכן אנחנו מופיעים? תראה איזה ספר יפה ערכו על הסבא שלי!'...
"זמן קצר לאחר שעזב את הבית, חזר אבי. סיפרתי לו על ביקור השופט והוא שאל מיד 'למה לא עיכבת אותו עד שאגיע?'. הצטדקתי שלא היה לי היכן להושיב את האורח ועשר דקות בחדר-המדרגות זה גם-כן די והותר... אבי היה מאוכזב.

"אך הנה לא חלפה שעה ארוכה ומר חשין חזר שנית. התברר כי באחד הספרים נפל פגם טכני והוא בא להחליפו. אז כבר היה שם אבי כדי לעכב אותו ולשוחח איתו על רבנו הזקן ועל מורשתו.

"אספר כאן על אפיזודה אחרת הקשורה בפעולה נוספת של ה'איגוד' – משלוח תדפיס מהודר וממוסגר של תמונת פני רבנו הזקן לבתי הצאצאים. בהקשר זה סיפר לי ידידי הרה"ח ר' אליהו וילהלם על טלפון שקיבל יום אחד מדודו, שופט בית-המשפט העליון, מר דוד חשין.

"הלה סיפר לו כי זה לא מכבר ביקר בבית מורו הפרופ' למשפטים מר שניאור-זלמן פלר. פלר סיפר לתלמידו כי קיבל מ'איגוד הצאצאים' תמונה של הרבי הזקן, אך זו נפלה ארצה ונשברה. כעת ביקש חשין את עזרת בן-אחותו הרב וילהלם שפנה אליי בעניין.

"עד מהרה ציידתי את הרב וילהלם בשתי תמונות – אחת לפרופ' פלר ושנייה למר חשין עצמו...".

כמה צאצאים יש כיום?

"בעוד מספר חודשים, כאשר בעזרת ה' נשלים את מלאכת איסוף השאלונים ששלחנו רק לאחרונה לכתובות הצאצאים, נוכל לענות על כך בצורה מדויקת יותר. נכון להיום יש בידינו נתונים על כמעט ששת אלפים צאצאים".

גביע עם ייחוס

ובמעבר לא חד, אנו פונים לדמות פלאים שעל-פי המובא במקורותינו, אף ביקרה אצל רבנו בליאדי:

בעיירה רחוקה אי-שם ברוסיה הקפואה חי לו זוג יהודים, חשוך-ילדים – ר' ברוך ואשתו. צערם היה גדול במיוחד, לנוכח העובדה שבעצם כן נולדו להם ילדים אך כולם ללא יוצא מהכלל נפטרו מתו בחטף בעריסותיהם. יום אחד הגיע לביתם של בני הזוג אורח לא-מוכר ומוזר. הלה הסתגר בחדר שהוקצה לו וביקש מבעלי הבית לבל יטרידוהו...

בלילה התעורר ר' ברוך משנתו והבחין כי מחדרו של הזר בוקע אור חזק. ר' ברוך שהיה משוכנע כי שריפה פרצה שם פתח את הדלת בתנופה ומצא את האורח שקוע בלימוד תורה כאשר סביבו הילת אור בוהקת.

ר' ברוך התעלף ואילו האורח שלא היה אלא הבעש"ט העירו מעלפונו ואמר לו: "מאחר שנתגלה לך סודי, אברך אותך". ר' ברוך לא היסס וביקש מהאורח לברך אותו בזרעא חיא וקיימא. הבעש"ט בירכו ובטרם המשיך בדרכו, שאלו ר' ברוך אם יבוא להשתתף בברית-המילה של הרך שייוולד. הבעש"ט השיב בחיוב, אך התנה זאת בכך שר' ברוך לא יחשוף אותו ברבים ואף לא יכבדו בשום כיבוד.

לסעודת ברית-המילה שהתקיימה בנר ראשון של חנוכה (תפ"ה), הגיע גם הבעש"ט והתערבב בין הנוכחים. כאשר הכול בירכו את הרך הנימול ניגש האורח אל התינוק והדביק לו את הכינוי 'זיידע'. "כשם שאברהם אבינו היה 'זיידע', כנאמר 'ואברהם זקן בא בימים', כך גם תינוק זה יגדל ויתברך במידתו של אברהם אבינו", אמר.

הנוכחים גיחכו מהברכה המוזרה אך אבי הרך הנימול שהכיר במעלת האורח, קיבל את הדברים במלוא הרצינות ומאותו יום והלאה הקפיד לכנות את בנו בכינוי 'זיידע'.
את הסיפור הזה, המופיע במספר מקומות ובכמה גרסאות, מספרת לי הגברת רחל סטמבלר, תושבת כפר-חב"ד העושה כעת לצד בעלה ר' זלמן סטמבלר בפולין. רחל ואחותה, הגברת בתיה גלויברמן המתגוררת בשיכון חב"ד בלוד, הן דור שמיני ל'סבא' משפולי – התינוק שבסיפור.

"כשהיינו ילדות קטנות ברוסיה, התייחסנו אל 'הסבא משפולי' כמו אל דמות מהאגדות", מספרת הגב' גלויברמן. "אבא, ר' פסח-משה זיידה ע"ה, היה מספר לנו עליו סיפורים רבים. אבא עבד בימים ההם קשה מאוד והזמן שלנו איתו התקשר תמיד לסיפור סיפורים. אהבנו מאוד להקשיב למעשיות על 'הסבא משפולי'. לא כל-כך הפנמנו את העובדה שבינו ובינינו קיים קשר ממשי ושאנו צאצאיות שלו.

"רק מאוחר יותר, כשעלינו ארצה והתחלנו ללמוד עברית, גילינו יום אחד ספר שבו הופיעו הסיפורים שאבא היה מספר לנו ברוסיה. פתאום לא רק אנחנו הכרנו את הספר שמצאנו והידיעה כי יש עוד אנשים ששמעו על 'הסבא משפולי' נתנה לנו להבין שמדובר במישהו אמיתי, ממשי, ושבאמת יש לכך נגיעה ישירה אלינו".

לאביהן של האחיות לבית זיידע, ר' פסח-משה, היה מנהג מעניין: לשמחות של בר-מצווה או חתונה הוא מעניק מתנה ייחודית – גביע כסף שעליו חרות כל סדר הייחוס מ'הסבא משפולי' ועד אליו, נותן המתנה.

מלבד הסיפורים היפים זוכרות שתי האחיות את ההקפדה היתרה של אביהן לערוך בכל שנה בי"ט בשבט 'סעודת הודיה' על הצלתו של 'הסבא משפולי' מטביעה בנהר.

ומעשה שהיה כך היה: בערב שבת אחת בשנת תקנ"ג הוזמן 'הסבא' להשתתף בהכנסת ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו. ככל הנראה כדי לשמש מוהל או סנדק בברית. לאחר הברית מיהר הסבא למזחלת-הקרח שבה הגיעו הוא ושמשו יואל. בהגיעם לנהר הקפוא, נבקע לפתע מעטה הקרח ו'הסבא' והגבאי נקלעו לסכנה גדולה. 'הסבא' חש כי גזרה משמים מרחפת עליו ומיד הכריז, "מי שמוכן להתחלף איתי ולקבל עליו את הדין במקומי, אני מבטיח לו גן-עדן". הגבאי יואל נענה לעסקה. סופו של דבר שיואל טבע ואילו 'הסבא' ניצל.

"באותו ערב שבת, לאחר המאורע בנהר", מספרת הגברת סטמבלר, "'הסבא משפולי' הסתגר בחדרו ובאי בית-הכנסת ציפו לצאתו לקבלת-שבת. זמן התפילה הגיע ו'הסבא' עדיין מסתגר בחדרו. כעבור שעה ארוכה העיזו כמה חסידים להקיש על דלת חדרו ולדרוש בשלומו. 'עדיין איני רואה את ר' יואל בגן-עדן', אמר להם והוסיף להסתגר. רק בחלוף עוד כמה שעות יצא 'הסבא' מהחדר וסימן להתחיל בתפילה. 'אפשר לומר 'לכו נרננה', ר' יואל כבר בגן-עדן', הטעים".

שנה לאחר המאורע ציווה הסבא על כל צאצאיו לקיים מדי שנה במועד הצלתו 'סעודת הודיה'. הוא אף ביקש כי בסעודה הזאת לא יגישו משרתים, אלא עורכי הסעודה בעצמם הם שיגישו בה וישמשו את הנאספים. כמו כן ביקש להזמין עניים לסעודה הזו. מאז הפך הדבר למסורת בין צאצאי 'הסבא'.

סגולות וסיפורי מופת

האחיות לבית זיידע, שאביהן היה דור שביעי ובן אחר בן ל'סבא משפולי', זוכרות כיצד הקפיד הקפדה יתרה על קיום סעודת-ההודיה.

"זה כשלושים שנה אחותי רחל ובעלה עורכים את הסעודה של י"ט שבט", אומרת גב' גלויברמן. "היא נערכת בדרך-כלל בבית-הכנסת 'בית נחום-יצחק' שבכפר-חב"ד וההשתתפות בסעודה כבר הפכה למסורת גם בין תושבי הכפר בכלל. אפילו תזמורת יש בסעודה וזהו אירוע מאוד שמח.

"גם בארצות-הברית מקיימים הצאצאים סעודת הצלה", היא אומרת. "בשנה שעברה שהתה בתי בארה"ב, באותו זמן, וביקשתי ממנה להשתתף בסעודה שנערכה שם. גם הבן שלי ערך סעודה בישיבה שבה למד. אצלנו, לא משנה היכן נמצאים ובאיזה מקום בעולם – סעודת-ההודיה נערכת וצוואת 'הסבא' נשמרת על-ידי כל צאצא מעל גיל בר ובת מצווה. זאת במיוחד לאור העובדה שאבינו הקפיד על קיום הסעודה הזאת בקנאות רבה, אפילו בזמנים הקשים ביותר ברוסיה. בסעודה הזאת נהוג גם לשיר את שירו של 'הסבא' 'הופ-קוזאק' המתקשר בסיפור אחר, אולי המזוהה ביותר עם 'הסבא' – הסיפור כיצד התחפש לדוב מרקד ובכך הציל את חייו של יהודי אומלל שהושלך על-ידי פריץ לבור".

האם ידוע לכם על צאצאים נוספים שנוטלים חלק בקיום הצוואה?

הגברת סטמבלר מציינת כי במרוצת השנים יוחסו לסעודת-ההודיה סגולות שונות ואף נקשרו בה סיפורי מופת יוצאי-דופן:

"לפני עשרים-שלושים שנה, שירת אחד המשתתפים הקבועים בסעודה בצבא ובליל הסעודה אמור היה לצאת לפעילות בשטח. הוא ביקש ממפקדו להשתחרר מהפעילות באותו ערב ואף נימק את בקשתו. המפקד שחרר אותו והצעיר בא לסעודה. למחרת נודע כי החברים שהשתתפו בפעולה נקלעו לעימות ואחד מהם אף נפל במהלכה".
את החלק האישי והמרגש שומרת גברת סטמבלר לסוף.

"לא היה לנו במשפחה מישהו שנקרא על שמו של הסבא. כלתי שתחי' נקלעה להיריון עם סיבוכים והיה חשש גדול לשלום התינוק. היא ובני הבטיחו כי אם הכול יעבור בשלום וייוולד תינוק בריא ושלם – הם יקראו לו על שם 'הסבא'. ואכן הכול ברוך ה' הסתדר וכשנולד בנם, נכדנו, נקרא הילד על-שם 'הסבא'. זהו ה'אריה לייב' הראשון בשושלת המשפחתית שלנו"...

משיכה עזה לתורת חב"ד

השושלת הבאה אינה מתייחסת לרבי, אלא לחסיד:

בכ"ד במרחשוון השנה הצטופפו כמאתיים נפש שהגיעו מכל קצות הארץ בבית העלמין העתיק של חברון. רובם חסידי חב"ד, קצתם מחוגים חסידיים אחרים, ומכנה משותף אחד לכולם – צאצאיו של הגאון החסיד והמקובל רבי הלל-משה-מעשיל גלבשטיין זצ"ל.

'שושלת גלבשטיין' היא שושלת צעירה יחסית, עניין של מאה שנים. משפחה מפוארת המשמשת זיכרון חי לדמות מופת מיוחדת במינה בתולדות חב"ד.

"רבי מעשיל נולד בה' בכסלו תקצ"ד בעיירה ביאליסטוק, לאביו ראש הקהל ר' צבי-הירש", מספר נינו הרב משה גלבשטיין מכפר-חב"ד. "העיירה הייתה ידועה כמקום של חכמים וסופרים. לסבא רבי מעשיל הייתה מסורת של ייחוס לשל"ה הקדוש. על-פי אותה מסורת התייחס – דרך השל"ה - לשמואל הנביא.

"מספרים כי פעם אחת ראה אותו הגאון רבי אייזל חריף שהגיע לביאליסטוק לרגל שמחת נישואין, רוקד בעוז בחתונה. לאחר מכן פגש אותו שקוע בעומקה של סוגיה בגמרא. רבי אייזיל הביע תמיהתו אם ריקודים ולימוד יכולים לדור בכפיפה אחת והנער הצעיר מעשיל הציע לגאון לבחור בכל סוגיה שירצה והוא, הנער, מבטיח לפלפל בה במשך שעתיים. הגאון נענה לאתגר, פתח לפני הנער גמרא והוציא מכיסו שעון. כעבור זמן החמיא לנער באומרו 'אתה יודע ללמוד'. לקבל מחמאה כזו מגאון כרבי אייזל לא היה דבר של מה-בכך.

"ראשית דרכו בחסידות הייתה אצל הרבי מקוצק. אך כשהגיע לידיו לראשונה ספר 'תניא' קדישא, חש משיכה עזה לתורת חב"ד וביקש לנסוע לליובאוויטש, מקום שבתו של הרבי ה'צמח צדק' נ"ע, נכדו של בעל ה'תניא'. לאחר שרבי מעשיל אזר עוז להיכנס אל הרבי מקוצק ולהציג לו את משאלתו הנועזת, לנסוע לליובאוויטש, אמר לו הקוצקער בחריפותו האופיינית: "מענדל מענדל לגזירה שווה!". עם המילים הללו הוא נסע לליובאוויטש".

ליל הסדר אצל ה'צמח צדק'

הר"ר משה מספר כי עם בואו של רבי מעשיל לליובאוויטש, זכה להתאכסן בבית אחד מבניו של ה'צמח-צדק', ואף להסב על שולחנו הקדוש של ה'צמח צדק' בליל-הסדר, דבר שהיה כרוך באפיזודה מרתקת:

"כשרבי מעשיל הביע את רצונו לפני משרת הרבי להשתתף בסעודת ליל-הסדר הנערכת בבית הרבי, סירב השמש ואמר לו כי 'אפילו לנשיא מבבל אין רשות להיכנס ל'סדר' של הרבי'... מאוכזב חזר רבי מעשיל לאכסניתו והתכונן לעריכת הסדר ביחידות.

"טרם החל בקריאת ההגדה ודפיקות נשמעו מכיוון הדלת. בפתח עמד המשרת שהאיץ בו להזדרז לבית הרבי. בהיכנסו לחדר שבו עמד להתחיל ה'סדר', גער בו ה'צמח צדק' על כי העלה בדעתו להיעדר מ'הסדר' במחיצתו. בתגובה מתגוננת ציטט רבי מעשיל את דברי המשרת. על כך ענה לו הרבי: 'הנשיא לא יסב עמנו לשולחן הסדר, אך אתה כן"...

לימים עלה רבי מעשיל לארץ-הקודש. "סבא היה הראשון שייסד מניינים מסודרים בכותל-המערבי, וכן דאג להתקין שם מחיצה כדי להבדיל בין קודש לחול", מוסיף נינו הר"ר משה. "ספרו 'משכנות לאביר יעקב' משמש כספר-היסוד בכל הנוגע לקדושת ירושלים ומקום המקדש בזמן הזה. בספר הוא פוסק כי בימינו אסור לגעת באבני הכותל".

השמירה על יום-ההילולא שלו בכ"ד במרחשוון זכורה לנין הרב ר' משה מאז עומדו על דעתו. "תמיד נערכה הילולא בתאריך הסתלקותו. לאחר מלחמת 'ששת-הימים' יכולנו גם להגיע לציונו ממש, השוכן בבית העלמין הישן של חברון לא הרחק מציונה של הרבנית הצדקת מרת מנוחה-רחל סלונים ע"ה (בתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע). מארגן ההילולה והעלייה לחברון במשך כל השנים שאני זוכר, הוא דודי הרב מענדל גלבשטיין שליט"א, ראש החברה-קדישא גחש"א בירושלים, שאף נושא בעול הדפסת ספריו של ראש המשפחה רבי מעשיל ע"ה. על-פי המסורת בחברון, בסמוך לקברו של רבי מעשיל יש פתח של מערה אשר מובילה היישר אל תוככי מערת-המכפלה".
רבי מעשיל הסתלק לבית עולמו בחברון, בביתה של הרבנית מנוחה-רחל, מקום שהייתו בעיר בעת ביקוריו בה.

כמה צאצאים משתתפים בעלייה לקברו של רבי מעשיל?

"בשנים האחרונות זה מגיע לסדר-גודל של כמאתיים נפש. השנה היא שנת המאה להסתלקותו והאירוע קיבל עקב כך מימד נוסף. ובכל שנה ושנה כשאנו מתכנסים שבים ומועלים הסיפורים על הסבא הגדול, כאשר אין בית-המדרש בלא חידוש ותמיד-תמיד מתגלים פרטים נוספים מפי הנכד הזה או הנין הזה. את ההתכנסויות שלנו ביום ההילולא של רבי מעשיל ע"ה אנחנו נוהגים לסיים בשיר 'רננו צדיקים', שזה היה השיר שהושר על-ידו ושבאמצעותו פעל ישועות רבות".

הרב יצחק-מאיר הלפרין המרכז את עבודת 'איגוד הצאצאים' ● צילום: שלמה ניימרק
הרב יצחק-מאיר הלפרין המרכז את עבודת 'איגוד הצאצאים' ● צילום: שלמה ניימרק

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. איך מעדכנים פרטים לספר?
(2007-12-31 14:40:26)
איך אפשר לעדכן שמות לספר הצאצאים החדש?

יישר כח!
2. ספר הצאצאים
(2007-12-31 15:03:43)
כיצד מעדכנים השמות הצאצאים
נא לפרסם מספר טלפון
3. "המחנך"
(2007-12-31 20:11:51)
קודם כל תחנך את ילדי נחלה
אחר כך תכתוב ספרים
4. מפעל אדיר
(2007-12-31 21:01:41)
אבל יש המון אולי אלפי טעויות בתאריכים בשמות כו. למהדורה החדשה כדאי לתקן!
כוכב
5. אף אחד לא קורא את שבועון כפר חב"ד
(2008-01-01 13:01:44)
אולי בגלל זה מפרסמים את כל הכתבות באתרי האינטרנט כדי שהכתבים לא יעמלו לשווא ושמישהו יעשה חסד עם הכתבות ויקרא אותן.

אבל הן משעממות!
6. עדכון נתונים
(2008-01-03 04:28:13)
ניתן לשלוח שמות ונתונים ותיקונים
לאימייל
hatanya@gmail.com

בברכה
איגוד הצאצאים


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן