מוריי ורבותיי!

מרן בש"ע פסק "אין מספידין בחנוכה אלא לחכם בפניו". הרב המנוח היה חכם גדול ובעל מעשים. הוא הקים עולה של תורה בתוניס. אחרי שרוב הרבנים הגדולים עלו לארץ ישראל או הלכו לעולמם, בא ר' ניסן לתוניס ובנה אימפריה של תורה וחינוך. אני זוכר שהגיע לביתנו ביום כ"ח באדר התש"ך (לפני 48 שנים) והביא לאבא מארי זצ"ל ספר "תניא" קטן, בתבנית-כיס, שהיה אצלנו חידוש גדול, ובפרט מה שכתוב בסופו "גוט יום-טוב, לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו".

(וידוע שרבי חיים-עוזר זצ"ל רבה של ווילנה באו לפניו מתנגדים וטענו: המשנה אומרת ארבעה ראשי שנים הם, ואילו החסידים מוסיפים ראש-השנה חדש בי"ט בכסלו. ענה להם: הם מוסיפים והולכים ואנחנו מחסירים).

שאל אבא את המנוח: "מה זה, קבלה?" ענהו בחיוך: "זה דבר שכלי", ואז ביחד למדו פרק א מספר התניא. לאט לאט התבסס הרב המנוח זצ"ל ויסד באי ג'רבא "ישיבת רבי שלום". בעצם זה היה בית-כנסת גדול שהורחב ובו לימדו כל הרבנים שהיו מפוזרים בעיר, כל אחד לפי רמתו ולפי מעלתו, מי שמומחה ללימוד גמרא לקח כיתות של גמרא, פוסקים לקח כיתה של פוסקים. א"ב וחומש לקח כיתות קטנות, בניגוד למה שנהגו לפנים שכל "מלמד" היה לו כמה כיתות, מגיל
3 עד גיל 18.

לאחר מכן יסד ישיבת "אהלי יוסף יצחק" בתוניס הבירה. עוד זוכר אני את הדרשה שנשא הרה"ג ר' בנימין-אליהו גורודצקי זצ"ל בבית-ספר לבנות שייסד המנוח ברחוב "די-ראן-כלי" (הנקרא "בית-רבקה") בליל יו"ד שבט התשכ"ב, ולמחרתו נפתחה הישיבה במבנה שקט ורחוק מהעיר (מרחק נסיעה חצי שעה באוטובוס) ברחוב "בירטולון" מספר 13 . שם לימדתי במשך תשע שנים עד ניסן התשל"א. ביום יו"ד שבט לימדתי תלמיד אחד בשם "דוד ענקרי". ואחר כמה ימים נסע הרב פינסון לג'רבא והביא עשרה תלמידים. וזוכר אני איך שהתפלל אתם ולימד
אותם לענות "אמן" על הברכות והקדישים ו"אמן יהא שמיה רבה" בקול רם (כמו שנהג הבעש"ט עם ילדי ישראל בשעתו). והיה עוזר על יד אבא מארי הגאון זצ"ל.

הבוחן הגדול ביותר

הישיבה התפתחה תוך זמן קצר ולקראת סוף השנה (התשכ"ב) היו בה כחמישים תלמידים, וזה מלבד הישיבה בג'רבא שהיו בה כמאתיים תלמידים, וישיבת "חברת התלמוד" מטעם הקהילה בתוניס שהיו בה כשלושים תלמידים. שנה לאחר מכן ייסד מר אבא את ישיבת "כסא רחמים", ואני נשארתי ע"פ הוראתו ללמד בישיבת הרב המנוח. הייתי עושה להם מבחנים בגמרא, והמנוח נכנס פעם באמצע מבחן ושאל את התלמידים: "מי זה הבוחן הגדול ביותר?"

אף אחד לא הבין את מטרת השאלה. ענה להם: "זה בוחן לבות וכליות"... (והבנתי כוונתו שלא יסיחו דעתו מהקב"ה תוך התעמקות בסוגיית הגמרא). היה מתנהג עם התלמידים באהבה ובאדיבות. היה נותן שיעור בספר התניא לתלמידים פעם או פעמיים בשבוע. כשהעירו לו שתלמיד פלוני מתנמנם באמצע השיעור
אמר: "הניחו לו, הוא ישן בגן-עדן"... לשבחו ייאמר שלא שינה ממנהגי הספרדים, התפללו בסידורים דפוס ג'רבא עם מבטא עי"ן וחי"ת וכדומה, רק הוסיף לנו "נופך" חסידי: סעודה שלישית עם סיפורי חסידים, י"ט בכסלו, י"ב בתמוז, מכתבים ומברקים שהגיעו מהרבי זצ"ל קרא אותם בעמידה. חן מיוחד היה לכל חסידות חב"ד בעיר ורבים חזרו בתשובה על ידו.

הוא גם הדפיס ס' התניא על חשבונו באי ג'רבא לזכר הוריו ע"ה, כמצות הרבי זי"ע
שלא תישאר פינה בעולם שלא יודפס בה ספר התניא. הוא שמח כשלמדו התלמידים, וביניהם בנו הגדול ר' יוסף-יצחק פינסון הי"ו, כללי הדקדוק, ותורת העיבור, וכתב ספרדי שכתבו בו הרמב"ם ורב סעדיה גאון (ונשכח היום בעולם הישיבות) וכתיבת חידושי תורה, ואכן תוך שנה אחת למדו התלמידים (בשנת התשכ"ה) לערוך לוח שנה מושלם, כולל מולדות ותקופות. זכורני שאמר לי: "אולי ילמדו הלכות קידוש החדש להרמב"ם?" עניתי לו שזה מסובך מאוד (מפרק יא ואילך), "נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה", בסוף השנה (תשרי התשכ"ו) נסע לרבי עם הילדים יבלח"א, והרבי בחן את יוסף-יצחק הי"ו בכללי העיבור וענה כהלכה.

משפץ מקוואות ומחמיר בכשרות המנוח גם שיפץ מקוואות, ובנה מקווה חדש בתוניס (הנקרא "בית-מרחץ האריות"). הוא עשה מקווה מקרח מלאכותי, והתייעץ בזה עם אמה"ג זצ"ל, שכתב על זה שו"ת בספרו 'איש מצליח' (כרך ג חיו"ד סי' לא) ובאמצע הדברים כתב בזה"ל: "ומעשה בעירנו שבא חכם אשכנזי יצ"ו מחסידי ליובאוויטש שדרכם תמיד לזכות את הרבים העי"א (ה' עליהם יחיו, אמן) ורצה לעשות פה מקווה טהרה ע"י שני בורות...

ובהיות שלא היה אז גשם רצו לעשות ע"י שלג, וחפץ החכם יצ"ו להניח השלג למעלה על הגג"... בהמשך הדברים מזכיר אבא את ספר "טהרת מים" על הלכות מקוואות להרה"ג ר' ניסן טעלושקין זצ"ל. ובסופו של דבר מסכים להרב פינסון בכל (תאריך התשובה: כ"ג בחשוון התשכ"א).

כן היה המנוח מחמיר בהלכות פסח, לא השתמש לפסח אף בשמן זית מחשש אולי איננו "שמור" כהלכה. ומה היה עושה? מימי פורים היה שומר את השומן של התרנגולים במקפיא, וכשהגיע חג הפסח הפשיר את השומן והיה לו לשמן (ע"ד 'והחמר היה להם לחומר').

כן היה עושה מצות של מצווה בכמות מצומצמת לעצמו וליחידי סגולה, והשמחה בעשיית מצת-המצווה היתה מרקיעה שחקים. היה ר' שמואל עידאן ז"ל מרדד מצה בצורה יפה ביותר, ור' ניסן זצ"ל היה מרים אותה (לפני האפייה) ואומר: תראה מצה של ר' שמואל! היה מחמיר בחלב נכרי שאין ישראל רואהו, אף שבתוניס נהגו להקל כדעת הפרי חדש והגאון ר' יהודה עייאש שבזמן הזה שאין חלב טמא מצוי מותר (ונוסף עוד סברת הגר"מ פיינשטיין שבזה"ז יש פיקוח ממשלתי על החלב וכו'), לא רצה המנוח להקל אף לילדים שלו שיבלח"א.

ושכר החינוך הטהור היה, שכאשר נחלש המנוח בזקנותו דאג לו בנו ר' יוסף-יצחק הי"ו לשלוח לו חלב כשר מעיר ניס שבצרפת לתוניס. לא לחינם אמר המנוח בריאיון לפני כשנה לילדים שיבלח"א: "חינכתי אתכם במוסדות שלי, ואינני מתבייש בכם כלל". גם כששאל את הרבי זי"ע באחת הפגישות, אמר לו: "יש להם עוד מה ללמוד בתוניס"...

היה מקבל את האמת ממי שאמרה, כמו שכותב הרמב"ם, הערתי פעם לבנו הי"ו שאין אומרים נָחום (הנו"ן בקמץ) אלא נַחום (הנו"ן בפתח), והעביר לו את זה. כן הערתי בהזדמנות אחרת על מה שנדפס בתהילים מהדורת "אהלי יוסף יצחק" (במזמור פה) 'שבת שבית יעקב', שהוא טעות, כי כתוב שבות וקוראים שבית, ובהפסקה אחה"צ שמעתי את הבן משוחח עם אביו (להבדיל בין החיים) ביידיש, וקלטתי משם רק המילים: שבוס – שביס. ואכן במהדורות שלאחר מכן תוקן הדבר.

ראה את הרצח בחלום

בליל כ"א בטבת התשל"א ראה המנוח בחלומו שנרצח רב בעל זקן, והיה בבוקר שרוי בתענית חלום. ואכן באותו יום נרצח אבא מארי הי"ד. המנוח רצה להוסיף לי שליש במשכורת כדי שאשאר בישיבה שלו בתוניס, אך לא יכולתי לעזוב את האחים שלי ולגור בארץ הדמים שרוותה מדמו של אמה"ג זצ"ל. ועליתי ארצה. אך תמיד יש בליבי פינה חמה לאותן תשע שנים שלימדתי בישיבת חב"ד. צר לי עליך, המנהל ר' ניסן! נעמת לי מאוד...

המנוח נולד ביום ד' במנחם-אב התרע"ח, ונלב"ע ערב חנוכה התשס"ח, בן 89 שנים כמניין חנוכה, סמל לאור שהאיר באישיותו את יהדות תוניס. הוא נולד ברוסיה ועבר לארה"ב, ומשם למרוקו ומשם לתוניס, שם חי כ 46- שנים.

ובשנתיים האחרונות בעיר ניס בצרפת. עליו יש להמליץ את הכתוב: אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (תהילים יח, לא). ארה"ב מרוקו רוסיה תוניס (אמרת) צרפת (צרופה). מגן הוא וגו', שאף שהיה תמיד בסכנה בין הערבים בתוניס, הקב"ה שמר עליו והצילו מכל רע.

יהי רצון שיעתיר בעד אשתו הרבנית הדגולה שהיתה לו לעזר בכל פעולותיו ובעד ילדיו ונכדיו היקרים, המשמשים "שלוחים" ברחבי תבל, ובעד כל עם ישראל הנמצאים בצער "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה", שיאמר השי"ת די לצרותינו ונזכה לגאולה שלמה בב"א.

(הדברים מתפרסמים ב-COL באדיבות 'חדשות חב"ד')