כדי להדגיש את העובדה שרק 30 אחוז מתושבי המדינה יודעים קרוא וכתוב, השלט בנמל-התעופה הבודד מבשר לך "ברוכים הבאים" באנגלית קלוקלת. You in Namibia (בעברית זה היה נשמע בסגנון "אתה נמיביה"). ויחד עם זאת, לחברות מובילות ישנם דוכנים להשכרת רכב. המרת כספים זה כבר סיפור אחר. לתושב מקומי אסור להחליף את כספו - דולר נמיבי - למטבע זר אלא אם הוא נוסע ומציג כרטיס טיסה. מתיירים הם דורשים דרכון ומעייפים אותם בניירת מיותרת. מה אפשר לצפות ממקום שחייבים לצעוד רגלית מהמטוס לנמל התעופה...


את צבי גורליק מחבבים מהרגע הראשון. יליד ווינטוק, אביו העניק לו לאחיו נחום חינוך יהודי שורשי שניכר בהם עד היום. הוא למד ארכיטקטורה באוניברסיטה, אולם עבד בשלל תחומים כמו מדריך טיולים ומסעדן. קליל באופיו ובדחן בשפתו, קשה לדמיין שפגשת אותו לראשונה רק לפני 2 דקות. הוא כיום הרוח החיה בקהילה - מוסר שיעור שבועי בפרשת השבוע, מפקח על הלימודים בכיתה השבועית והבודדת ביהדות ועברית, מארגן מפגשים קהילתיים. "צבי הוא ברכה לווינטוק", אמרנו לקהילה בפה מלא.


תושבי נמיביה עדיין נחלקים באופן שהם מבטאים את שמה של עיר הבירה. כפי שנראה בשלט המפנה את הנוסעים מנמל התעופה באזור גובאביס, העיר היא "ווינדהוק". אולם, השורשים הגרמניים של המדינה שהייתה קולוניה גרמנית בסוף המאה ה-19 גורמים למקומיים לקרוא לעיר בשם החד יותר "וינטוק". המדינה עצמה נקראה פעם "דרום-מערב אפריקה הגרמנית". לאחר מלחמת העולם הראשונה דרום-אפריקה קיבלה מחבר הלאומים מנדט לניהול החבל ארץ, אולם סירבה לוותר על אחיזתה בשטח עם הקמת האו"ם ב-1946. המאבק נמשך בין כותלי בית הדין הבינלאומי לצדק.


קרקע צחיחה נראית עוד מהמטוס ונמשך לאורך הנסיעה לוינטוק - לא פלא במקום שהממוצע השנתי הוא 300 ימי שמש. מרבית הקרקעות עזובות - אם כי לא מופקרות - ובקשות לגשם לא נשמעות הרבה כי הרוחות והלחות מביאות עימהם ממרכז אפריקה את יתושי האנופלס האחראיות על "קדחת הביצות" הנודעת בשם מלריה הקטלנית. את הכביש המהיר יכולים לחצות קופי הבבון או חיה אחרת הלא שכיחה במקומותינו.


סאם ניומה נחשב במובנים רבים "בן גוריון הנמיבי". יש לו מראה אייקוני עם זקן לבן והשלטים ברחובות דואגים להזכיר זאת לתושבים ולמבקרים. הנשיא הראשון של המדינה - עם עצמאותה ב-1990, הוא כיהן בשלושה קדנציות והיה בדרכו להיצמד לכיסא ברביעית כפי שמוכר אצל פוליטיקאים אפריקנים. "כדי למנוע אפשרות כזו, הפצנו שמועות שכהונה רביעית תיחשב התחלה של דיקטטורה", סיפר לנו איש עסקים בכיר. אף שהמשיך לכהן כנשיא מפלגת השלטון SWAPO, ניומה הואיל לבחור יורש המכהן כיום כנשיא. אין לדעת מה יקרה עד הבחירות ב-2009.


בית-הכנסת נפתח בשנת 1924 וממשיך לעמוד כשהוא מוקף חומה וגדרי תיל. הוא מהווה מקום מפגש לקהילה היהודית שמאז שאולם האירועים ונכסים אחרים נמכרו כדי להחזיק מעמד מבלי להיזקק לחסדיהם של עתירי ממון. 10 משפחות יהודיות הוא המספר המוערך של המתגוררים בעיר - כשאליהם נוספים אנשי עסקים, יהלומנים, רופאים הומניטרים ומורות בהתנדבות שאורך שהותם בעיר לא עולה על שנים בודדות. הכמות הזעומה לא מותירה בידם לממן רב קבוע והם מוקירים במיוחד את הסיוע הנדיב של השליח הרב שלמה בן-טולילא בשיתוף עם איגוד הקהילות היהודיות באפריקה.


בין האורחים לרגע ניתן למנות שני יהודים חרדים (אחד מארה"ב והשני מבית-שמש שהגיעו לנמיביה כדי לסחור ביהלומים ורומו על-ידי סוחר מפוקפק שלא החזיק ברישיון. הם נאסרו בתנאים קשים כשהקהילה דואגת להביא להם מזון כשר. הם לא ציפו למשפט צדק במדינה הפרנואידית בכל הקשור לעוברים בגבולותיה, והוצרכו 600 אלף דולר ערבות כדי לחזור למדינתם עד למשפט. נדיב יהודי מקומי המציא את הסכום ואלה כמובן לא חזרו למדינה הזו לעולם. "את ההלוואה הם החזירו", מציין עמית לתחום.


כמה שמפתיע, בנמיביה ניתן למצוא במכולת מיץ מנגו-תפוזים וגבינת פטה מלוחה כשרים למהדרין (בד"צ יוהנסבורג). קיימים גם מספר שומרי כשרות - אלן הבלגי אופה לחם כשר במכונה מיוחדת בדירתו, דרור הישראלי עדיין נהנה מהכבש שצבי גורליק שחט לו. אנחנו, ליתר הבטיחות ולהפתעת פקידי משטרת הגבולות, הבאנו אוכל בשפע הישר מהמכולת בקינגסטון של קראון-הייטס. הצטיידנו בבשר רובשקין בארוחות עם מקומיים ואף הצענו למבקרים בדירתינו "טעימה (וברכה) ממזון כשר". מה שנשאר - נלקח בשמחה על-ידי שומרי הכשרות.


באי המקום הם שילוב של קיבוץ גלויות (ועמים). אלברטו זילברשטיין (שני מימין) הוא יהודי בהאוונה שהגיע לפני שנתיים כעובד מדינה כחלק מהסכם שיתוף-פעולה בין ממשלות קובה ונמיביה. רק אשתו הורשתה להצטרף אליו כשילדיהם נשארים מאחור עקב החוקים המקשים על אזרחים לעזוב את המדינה לצמיתות (ולא חסרים סיבות). בליל שבת לאחר ראש-השנה, אלברטו הצטרף אלינו על הבימה לשיר "לכה דודי" בסגנון קובני. הוא דיווח כי הקהילה במדינתו ענייה ורעבה ומקבלת סיוע מהשליח החב"די הרב שמעון אייזנבך.


בין לבין, בתפילות ראש-השנה, סיפרנו על הבכיות של האדמו"ר הרש"ב ביאלטה, הכוונות לתקיעות שהבעל שם-טוב איבד לצערו הרב והדו-שיח בין המשפיע ר' מענדל פוטרפס והלוליאן שפגש בכלא. יחד עם הביקורים האישיים והודעות ה-sms ששלחנו לטלפונים סלולריים, לתפילות ביום כיפור הגיעו מעל שבעים איש לבית-הכנסת - שיא לדברי נשיא הקהילה. לדוכן הנואמים הזמנו גם את סטוארט סופר, שדרן ספורט וותיק בערוץ NBC הנמיבי, שסיפר על משחק שהיה צריך ללוות בשעת 'נעילה' וזכרונות מתקופת מלחמת יום הכיפורים.


אפילו שעל צלחות החרסינה מוטבעת מגן-דוד כחול, המטבח לא משרת שומרי כשרות מהדרין (בלשון המעטה). ריחות מעורבים עולים מהמטבח - מזון מהאירוע האחרון (ואין כאלה לעיתים קרובות), חומרי ניקוי ו'קיטלאך' מצהיבים בחלקם. על כל אלה מנצחת סוזי (משמאל), אשה חסרת שיניים שמטפלת בבית הכנסת במסירות מעל שלושים שנה. היא פותחת את המנעול בשער הכניסה ומיישרת את הכיסאות לאחר התפילה. כשהחליטו יום אחד לצבוע מחדש את בית-הכנסת, היא הורידה דמעה ואמרה למועצת הקהילה: "תודה שתיקנתם את בית-הכנסת שלי". אהה, והיא בכלל לא יהודייה.




תכירו את הארולד פופקוביץ', בן 94. במקום לסחוב הליכון בבית אבות או ללטף תינוקות, הוא מבלה את שעות יומו עם ניירת אינסופית ופגישות הרות-גורל. אחרי הכל, הוא נשיא ומנכ"ל חברת פופקוביץ' ובניו - אחת החברות הפוריות במדינה השולטת על יבוא רכבים יפנים, תקשורת סלולרית, ריהוט וכלי מטבח ועוד. נשיא-כבוד של הקהילה היהודית, הוא גם החבר הכי זקן ובין הפעילים ביותר כשהוא מופיע למרבית התפילות שקיימנו.


יליד וילנא המחשיב את עצמו "ליטוואק", פופקוביץ' הנוקשה למד לחבב את האופי החסידי השמח והחצוף לעיתים (מי עוד ידרוש ממנו להניח תפילין ולהגיד 'שמע ישראל' בקול רם באמצע יום עבודה). הוא מייעץ לנשיא בנושאים כלכליים ומצוטט בתדירות בתקשורת המקומית בנושאים הקרובים לליבו: כלכלה איתנה, חינוך הוגן וזכויות נשים. קרוב משפחתו הוא ריצ'ארד ג'ואל, נשיא "ישיבה יוניברסיטי" הדתי-מודרני בניו-יורק והוא נכנס בקלות לשיחה על נושאי דת ואמונה.


לפני הנסיעה, חבר מבריסל העביר לי פרטי קשר של יהודי המשרת בשגרירות האמריקנית בנמיביה. בהעדר שגריר חדש, אריק בנג'מין מתפקד בראש הנציגות הדיפלומטית. הלה עובד כבר שנים בשירות מזכירות המדינה ואף חיבר כתבות מחקר על היסטוריה יהודית. את הטלפון הראשון שלנו הוא לא החזיר אפילו שהמזכירה האדיבה הבטיחה שזה ייעשה. "ניסינו ליצור עימו קשר בעבר, אבל הוא התעלם מאיתנו. הוא מעולם לא הגיע לבית-הכנסת או אירוע יהודי", אמר אחד מחברי הקהילה. אנחנו מצידינו טלפנו שוב והשארנו לו הודעה כי הערב יום כיפור ונהוג לומר "כל נדרי" אחרי שש וחצי בערב.


1.8 מיליון איש בלבד מתגוררים במדינה. בעיר הבירה עצמה חיים 130,000 איש, אבל ברחובותיה תראו חתך מייצג של הרכב האוכלוסייה המגוון בנמיביה, מבטיחים מדריכים הטיולים. 85 אחוז מהתושבים הם שחורים 7.4 אחוזים הם מתיישבים לבנים ממוצא גרמני והולנדי והשאר ממוצא מעורב. אף שחוקקו חוקים בעד אפלייה לטובה לאוכלוסייה השחורה - קשה למצוא לבנים עוסקים בעבודת כפיים כמו קבלנות. בתמונה הזו, לא הרחק מבית האכסנייה שוואלבנהיים בה התאכסנו, העובדים נהנו להצטלם במשותף בשעת המנוחה בצהריים.


עבודות כפייה היו מנת חלקם של רוב תושבי נמיביה מאז הכיבוש הגרמני והיוו אחד הגורמים העיקריים לקיומן של ההפגנות ההמוניות ולהתפתחותה של התנועה הלאומנית בסוף שנות ה-50, נכתב במדריך הטיולים 'לונלי פלאנט'. התמונה הזו מחזירה לחיים את הוואי השביתות של העובדים ומאבקם בחירות ושיוויון זכויות. גדר התיל והמבט של הפועל השחור השלימו את המראה.


אין במדינה הזו הרבה סנטימנטים חיוביים כלפי ארצות הברית ואחת העדויות לכך היא רחוב "פידל קסטרו סטריט", על שם השליט הקובני המנסה בגיל 80 להחלים ולחזור לשיגרה. אולם דווקא ברחוב הזה המוביל אל בית-המשפט העליון, כשאנו צועדים בלבוש חסידי תחת שמש מדברית, אנו שומעים קריאה חצופה: "גם לכאן הגעתם?" הדובר: ישראלי קירח, חבוש במשקפי שמש, העונה לשם יעקב הביט לעברנו בהפתעה אבסולוטית. אחרי "נעילה" של יום כיפור בבית-הכנסת הוא כבר השמיע טון אחר. "בחיי, אתם החב"דניקים תמיד מפתיעים אותי מחדש", אמר בטון פייסני, ושומר על גוון ציני. "מבחוץ אתם נראים כמו אלה שאני נגעל מהם בארץ. אבל אתם באמת נחמדים".


אף שנמיביה נחשבת מתקדמת יותר ממדינות אפריקניות אחרות - ללא הפיכות צבאיות, למשל - היא עדיין נכנסת בקלות לקטגוריה של מדינת העולם השלישי. נערים יבקשו נדבה מתיירים וימשיכו לצעוד עימם כברת דרך עד להשגת המטבע המיוחל. כאן, הילד הנמיבי נלווה לאמו שמכרה פמוטות וקישוטים אחרים מעץ כהה. כשביקשנו מחיר היא ענתה בזריזות "250 דולר נמיבי". הצענו "20" והיא הסכימה לקחת "25". ולא, האפס בסכום הראשוני אינו טעות.


השיעור על פרשת השבוע "וזאת הברכה" נסב על מנהיגותו וענוותנותו הנדירה של משה רבינו, היורש יהושע בן-נון שהוא בחר בעודו בין החיים ואיך ביהדות מעדיפים לזרז את קבורת המת ובכך להדגיש את "והחי ייתן אל ליבו". הבאת מעשיות וציטוטים משיחות של הרבי יצרה שיחה ערה שהמלצנו להם להמשיך בעצמם עם דברי חסידות שהם יכולים למצוא באתר חב"ד.אורג. באין ספרים, אנחנו נעזרנו בשלושת הקובצים של שיחות ומאמרים ש'ועד התמימים העולמי' הוציא לחודש תשרי.


במשך שנים הקהילה סבלה מקונפליקט בין הוותיקים "הגרמנים" והחדשים "המהגרים". דיוקניהם הממוסגרות של נשיאי הקהילה, בשחור לבן, מספרות על השינוי עם השנים במחזיקים במושכות ההנהגה - החל מהנשיא בשנות השבעים עם תווי פנים ושפם מכוער כמו לצורר היטלר ימ"ש וכלה בנשיא הנוכחי בריאן רובינשטיין השמנמן החביב. "הייתה גם תקופה שקבוצת נשים אמריקאיות ניסתה להשתלט ולפתוח מניין נפרד משלהם", רובינשטיין סיפר. "אבל תמיד ניסינו לשמור על אחדות הקהילה ולנווט בין הדעות והסגנונות".


19 ילדים יהודים - מהתינוק בן חודשיים ועד לנערה שנסעה ללמוד באוניברסיטה דרום-אפריקנית - חיים בווינטוק הבירה. 12 מהם השתתפו בכנס שארגנו בין כסה לעשור. המארחת הייתה הגב' מריל בארי, אמנית ובתו של פופקוביץ'. מנחם ביקש ללמד את ברכות הנהנין והמציא משחק משעשע ומהנה בה הילדים דולים חפץ עטוף בנייר עיתון וצריכים לנחש את תוכנו ולאחר מכן את הברכה המתאימה.


גם כלב (אחד מתוך שלושה) משפחת בארי עוקב אחר החידון שערכנו עם שאלות על חג הסוכות ומנהגיה. הגב' בארי מעבירה מידי יום רביעי שיעור ביהדות ועברית - להרבה מהמשתתפים זוהי המפגש היחיד עם יהדות במהלך השבוע. ישבנו עימה לדיון על האפשרויות הגלומות בשילוב לימוד ומשחק כדי להעביר את המסר בצורה מהנה.




הנוף הנמיבי מורכב בעיקר מרמות מרכזיות שהגבוהה שבהן היא ברנדברג בגובה 2,606 מטר. הרמה המרכזית משתרעת מצפון לדרום, וגובלת עם מדבר נמיב וערבות החוף שלו במערב, נהר אורנג' בדרום ומדבר קלהרי במזרח.








המנהלים של 3 מלטשות יהלומים בנמיביה הם ישראלים. הביקור באחד מהם, LLD, החל בדבר תורה ונמשך בארוחת צהריים משותפת עם המנהלים (בתמונה, מימין: רומן, צייטלין, אלי נפוסי, דרור שלב ושרף). המפעל בבעלות לוי לבייב עומדת תחת אבטחה כבדה ומצלמות אסורות בפנים. העבודה הפרטנית על כל אבן קטנטנה הזכירה לנו סיפור מהרבי. ר' ישראל גורדון היה מסיע בבחרותו את הרבי לציון חותנו הריי"צ נ"ע. פעם כשנהג בזהירות ובאיטיות יתר, היה חשש לאחר לתפילת מנחה, הרבי אמר לו: "אם היית שומר תורה ומצוות כמו שאתה שומר על חוקי התנועה - היית יהודי טוב".


מבריאן רובינשטיין, נשיא הקהילה ומנכ"ל חברת הנדל"ן והמלונאות "יונייטד אפריקה גרופ", נפרדנו עם הנחת תפילין. קדם לכך שיחה עניינית על התרשמותינו מהקהילה, האופציות לערב את הילדים היהודים בתפילות והעמקת היכרותם עם יהדות, חיזוק הקשר עם אנשי העסקים הישראלים והדאגה המשותפת לעתיד יהדות נמיביה. "ותמסור בבקשה לרב בן-טולילא שאנחנו משתוקקים לביקור ממנו", רובינשטיין הביע תודה עמוקה על "ימים נוראים בעלי משמעות" והרבנים הצעירים של חב"ד הטסים הנה בכל חג.