ביום רביעי, ו' באב, תשנ"ה, הציע חבר-הכנסת יוסף בא-גד לקיים דיון על הרבי, במלאות שנה להסתלקות. COL מביא את פרוטוקול המליאה:

היו"ר ש' וייס:
עכשיו אנחנו מזמינים את חבר הכנסת יוסף בא-גד להצעה האחרונה בסדר-היום, הצעה לסדר-היום מס' ‎7072. אני מקווה שאתה לא מתכוון לקרוא את כל החומר בנושא: שנה לפטירתו של האדמו"ר מלובאביץ'.

יוסף בא-גד (מולדת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המתמידים והמאחרים בנשף החיובי, אין דבר נאה יותר מאשר לסיים את מושב הכנסת הנוכחי ואת שלוש שנות כהונתה של כנסת זו בהעלאת דמותו העילאית הקדושה של כבוד קדושת מרן האדמו"ר מלובאביץ'.

אני רוצה להודות ליושב-ראש על שהוא אפילו העניק לי את ההצעה לסדר-היום מחוץ לחשבון.

היו"ר ש' וייס:
.‎ON THE HOUSE

יוסף בא-גד (מולדת):
‎HOUSE THE ON. ואני אמרתי שלא ייתכן שבקונגרס האמריקני נשיא ארצות-הברית קלינטון יקדיש יום לכבוד כבוד קדושת האדמו"ר מלובאביץ' - ואני קצת מצטער שזה נדחה חמש פעמים עד שהגענו לערב זה; אבל הכול משמים.

היו"ר ש' וייס:
אבל יש סמליות בכך שמסיימים בזה.

יוסף בא-גד (מולדת):
סמליות של קדושה שתאפוף את כולנו.

היו"ר ש' וייס:
זה מאזן את האיחוד.

יוסף בא-גד (מולדת):
כדי שנבין מה חסר לנו, יש סיפור בגמרא במסכת ברכות דף מ"ב עמוד ב' בסוף העמוד - "כי נח נפשיה דרב" - כאשר נפטר רב, הלכו תלמידיו אחריו ללוויה. כאשר חזרו החליטו לשבת ולאכול סעודת הבראה ולא ידעו הלכה מסוימת. "קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה" שקרעו על פטירתו של רב עוד פעם, קריעה נוספת בחולצתו, בבגדו, אמר: "נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן". נפטר רב ואנחנו לא יודעים את מי לשאול הלכה שנעלמה מאתנו. ולכן הם קרעו קריעה נוספת בחולצתם כי רק עכשיו תפסו שמהיום אין את מי לשאול שאלות קשות.

אני מרגיש את השאלה הזאת כל פעם שאני נזכר בכבוד קדושת האדמו"ר מלובאביץ'.

הוא השאיר אותנו יתומים, הוא השאיר אותנו בלי מענה, יש המון שאלות. וגם מי שמקבל את התשובות בפקסים וגם מי שמקבל את התשובות על-ידי פתיחת ספר, אות מסוימת, גורל אגרה, מעין גורל אגרה, פותחים שבע פעמים והאות שנפתחת תשובה אין לו לשאלותיו.

והאבדה הגדולה ביותר היא שנשארנו יתומים בזמנים הקשים ביותר אולי שעם ישראל ידע בלי אפשרות לקבל תשובה.

אני זכיתי להתגלותו של כבוד קדושת הרבי מלובאביץ' לא כחסיד חב"ד. אני מתנגד, מי שיודע מה זה בעולם הליטאי, למדתי בישיבת חברון - - -

היו"ר ש' וייס:
זה מת'נגד.

יוסף בא-גד (מולדת):
מת'נגד. אני המת'נגד. תודה על התיקון.

דב שילנסקי (הליכוד):
אני שמח שיש פה עוד אחד, אני מת'נגד אוריגינלי.

יוסף בא-גד (מולדת):
נאך א-מתנגד. עוד מתנגד. והייתי רחוק מעולם החסידות ואפילו קצת - לא לועג להם, אבל מסתכל על עולם החסידות בצורה מוזרה, עד שהכרתי את כבוד קדושת האדמו"ר מלובאביץ' והכרתי אותו בצורה מיוחדת מאוד. בוגרי הפצירו בי בהיותי בניו-יורק לבוא. אני אפילו לא רציתי, סירבתי, אבל הפצירו בי לבוא. באתי, ואני אומר לבושתי, עמדתי בתור, אפילו לא ידעתי שהאדם נכנס לפתע לחדר, ראיתי שולחן עם דולרים ויהודי עם הדרת פנים נפלאה, הבנתי שאני מול האדמו"ר. ואז האדמו"ר אמר לי: מה בידך? אמרתי לו: הספר שהוצאתי, "נחלי אשכולות". הוא אמר לי: האם יש לך עותק אחד בשבילי? זה יכול להביא תועלת. בשמחה רבה נתתי לו. ואז הוא אמר לי: אברך אותך שלעולם לא תהיה מרוצה. אני אומר לכם, נפגעתי. ברכה כזו - לעולם לא להיות מרוצה?

הוא הרגיש שנפגעתי, והוא אמר: חז"ל אומרים, מי שיש לו מאה רוצה מאתיים. אבל מי שיש לו ‎200 לא מסתפק ב-‎300, הוא כבר רוצה ‎400, 500 ו-‎600. אדם צריך להיות תמיד בשאיפה לרצות יותר.

אני רוצה לומר לכם, אז היו בישיבת "נחלים" ‎600 תלמידים, ובאמת מאז היתה ברכה והישיבה גדלה ל-‎1200 עם הרגשה של לא להסתפק בקיים.

והנה, יש לי פה תוכן שיחה שהיא אקטואלית, לצערי, לתקופתנו. האדמו"ר מלובאביץ' נפגש עם חבר הכנסת, אז שר התחבורה, משה קצב, והוא אמר לו דברים קשים מאוד: לאחרונה שמעתי שמועה מוזרה ומבהילה בנוגע לדיבורים והחלטה של הממשלה בארץ-ישראל אודות מסירת חלקים מארץ-ישראל. אומנם מדברים על תוכנית לתקופה של חמש שנים שקוראים לה אוטונומיה, אבל לא משנה באיזה אופן מדברים על זה ומסבירים את זה, שהרי בפועל דיבורים אלה ועניינים אלה הם בגדר איסור מפורש, לא תחונם. יש איסור דאורייתא שלא לתת להם חנייה בארץ. לא לתת למי שלא יהודי חנייה, וזה איסור מדאורייתא. כתוב בתורה שאסור למסור שום חלק מארץ-ישראל לאומות העולם. דיבורים אלה שלכם על אוטונומיה, הוא אמר למשה קצב, יביאו לבסוף למסירת חלקים מארץ-ישראל בפועל, וממילא נמצא שזה שמדברים אודות האוטונומיה הרי זה כפירה בשם ובתורתו ובארץ-ישראל ובקדושת ארץ-ישראל. דברים חמורים מאוד.

המשיך האדמו"ר מלובאביץ' - כדי לקצר - ואמר לו מסר שלצערנו התגשם: אני כל הזמן לחמתי שתהיה ממשלה בראשותו של שמיר כראש הממשלה. וכשם שעשיתי הכול שיהיה ביכולתי שתקום דווקא ממשלה שראש הממשלה שלה יהיה שמיר, הרי אם ימשיכו בכיוון זה אודות האוטונומיה, אז אני, מנחם מנדל, יהיה הראשון שיילחם בכל התוקף ובכל הכוחות שלי נגד שמיר עד שתתפרק הממשלה.

דב שילנסקי (הליכוד):
מאיפה כבוד הרב קורא?

יוסף בא-גד (מולדת):
אני קורא מתוכן דברי כבוד האדמו"ר שליט"א עם שר התחבורה דאז משה קצב:
תוכנית האוטונומיה, הקדמה למסירת שטחי יש"ע חברון וירושלים.

היו"ר ש' וייס:
אני חושב שצריך לאפשר לחבר הכנסת קצב הודעה אישית. תזמינו אותו בבקשה לאולם.

יוסף בא-גד (מולדת):
אני קורא את הדברים, אני גם אשאיר לכם את הצילום.

הדברים חמורים מאוד ובייחוד ששני הדברים התגשמו, לאסוננו. ממשלת שמיר נפלה, כהבטחת הרבי, ודבר נוסף - אנחנו יודעים שההתחלה הזו של דיבורים על אוטונומיה, היום כבר מדברים על ירושלים, לתדהמתנו, למרות כל ההבטחות.

כשמדברים על הרבי צריך לדעת שאנחנו מדברים על דבר שלא בהשגתנו. יש היום מחלוקת בין משיחיסטים לשאינם משיחיסטים - מה קרה עם הרבי? נלקח לבית עולמו, נפטר או ממשיך להיות אתנו? אותי המחלוקת לא מדאיגה, ואומר לכם מדוע. כולם אומרים "דוד מלך ישראל חי וקיים", אבל הוא לא חי. אנחנו עולים על קבר דוד. איך אפשר להגיד "דוד מלך ישראל חי וקיים"?

מיכאל איתן (הליכוד):
מתכוונים לדוד לוי.

יוסף בא-גד (מולדת):
אני מציע שנשמור על קדושת העניין ורצינותו.

אלא מה, אנחנו יודעים שאף שדוד המלך נפטר, זכרו והנהגתו והתהלים שכתב חיים וקיימים לכולנו.

חז"ל אומרים: צדיקים במיתתם קבורים חיים. ואיך שנסביר את זה, הם מובילים את עם ישראל אף שהם מתו. רוחו של הרבי בוודאי חיה והרבי חי מבחינה זו שהוא ההנחיות שלו. היתה לו רוח נבואית. הוא ראה דברים שאנחנו לא ראינו. הוא ראה את עליית יהודי רוסיה כשאנחנו לא חלמנו על כך. הוא ראה את מלחמת המפרץ ואמר לא לעזוב, לא יקרה דבר בארץ. אנחנו פחדנו. ודברים נוספים.

לכן, כשאנחנו מדברים על זכרו, אנחנו צריכים להבין שהמסר שלו והנבואה שלו צריכים להדריך אותנו, את כל החוקים.

אני רוצה לסיים בדבר אחד: היות שאנחנו עומדים ערב תשעה באב, ומקובל שהגואל ייוולד בתשעה באב, או כבר נולד. אומרת הגמרא בתענית כ"ט, עמוד ב': "שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", פסוק בישעיהו ס"ו.

מכאן אמרו: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". שואל רב חיים מבריסק: מה זה זוכה? מי שמתאבל היום יזכה, בלשון עתיד, זה לא זוכה. תחבירית זה לא נכון.

אומר רב חיים: יש גזירה על המת שנשתכח מן הלב. אם הלב לא משתכח, סימן שזה לא מת.

יעקב אבינו סירב להתאבל על יוסף כי הוא הרגיש בתוך תוכו שהוא חי.

מספרים על נפוליאון שנסע פעם ברחובות פריס בליל תשעה באב והוא ראה בית כנסת חשוך. הוא עצר וירד וראה יהודים יושבים ובוכים עם נרות. הוא שאל: יהודים, מה קרה? חרב בית-המקדש. הוא שאל: מתי? בשנה שעברה עשר שנים ‎50 שנה? לא לפני ‎1800שנה. מה ואחרי ‎1800 שנה אתם עדיין בוכים כאילו היום? הוא אמר: עם כזה יחיה לעולם. עם שיודע להתאבל על חורבן ביתו כאילו רגע אחריו - יחיה לעולם. כל המתאבל על ירושלים לא יזכה, באותו רגע הוא מוכיח לעצמו שהוא חי וירושלים חיה וקיימת.

כאשר אנחנו מתקרבים לתשעה באב, נדע, ירושלים חיה וקיימת, עם ישראל חי, ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

דב שילנסקי (הליכוד):
אמן.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
אמן.

מיכאל איתן (הליכוד):
אמן.

היו"ר ש' וייס:
אני ממש מודה לחבר הכנסת יוסף בא-גד. עכשיו נשמע מה דעת הממשלה על הרבי מלובאביץ'. בבקשה, סגן השר גולדפרב.

סגן שר הבינוי והשיכון א' גולדפרב:
אדוני היושב-ראש, אנחנו לא צריכים להתלונן על כך שאזרחים לא צופים בנו.
אזרח יש לו בעיה של משכנתה, הוא ביקש ממני להתקשר אחרי הנאום, ואני אעשה זאת.

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשנה נסער העולם היהודי כולו בדבר פטירתו של אחד מגדולי מנהיגיו של העם היהודי, הרב מנחם שניאורסון, הרבי מלובאביץ', זכר צדיק לברכה.

הרבי, איש כביר, אהב כל יהודי ויהודי ללא הבדל אם הוא שומר מצוות או לא, ולאמיתו של דבר אהב כל נברא בצלם.

בצד היותו גדול בחוכמה, בקי בכל חלקי הספרות התורנית כולה, בהלכה, בתורת הקבלה, וגם איש מדע גדול בעל היקף ידיעות עצום במדעי הרוח והטבע, בצד כל זה ניחן ברגש עמוק של אהבה וחיבה כלפי הזולת.

הוא היה אישיות מיוחדת במינה, חקר מאות ספרים בתורה, בהלכה, במחשבה, בקבלה ובהדרכה, אך בעיקר התפרסם בפעילותו המיוחדת במינה החובקת עולם לחיזוק הזהות היהודית ולחישול האחדות היהודית בכל חלקי תבל.

הרבי טיפח את קשריהם של מיליוני יהודים עם המורשת היהודית. המוני יהודים בכל מדינות תבל, ובהם אלפי צעירים ובני נוער, סטודנטים באוניברסיטאות העולם החופשי חונכו לערכי מוסר ומידות אשר הקנה להם הרבי.

עלי לציין את הפעילות המבורכת של הרבי במשך שנות דור במדינות שונות בפעילות ענפה של חינוך וסיוע רוחני וגשמי למנהיגי הקהילות.

הרבי הסיר מחיצות מלאכותיות בין עדות וגלויות בעם היהודי ופעל לקירוב הלבבות בעולם כולו בתחושת שליחות איתנה.

זכרו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון ילווה אותנו במחשבתנו ותפילתנו ויחזק בנו את האמונה והמסורת. יהי זכרו ברוך. תודה.

היו"ר ש' וייס:
תודה רבה. עכשיו תשמע מה דעתו של חבר הכנסת אריאל ויינשטיין על הרבי מלובאביץ'. בבקשה.

יוסף בא-גד (מולדת):
אדוני היושב-ראש, לא שאלו אותי. אני מבקש דיון במליאה.

היו"ר ש' וייס:
לא, אני מבטל את הדיונים. גמרנו. אחר כך יהיה לי בג"ץ למה אני לא מקיים דיון. עזוב.


אריאל ויינשטיין (הליכוד):
האם אני יכול לבקש מהיושב-ראש שגם חבר הכנסת דב שילנסקי ידבר?

היו"ר ש' וייס:
ברצון, רבותי. אנחנו עד הבוקר כאן, "עד אור הבוקר, עד שחר ינצנץ", כדבר השיר. אין הצעה להעביר את הנושא לוועדה, אני פשוט נותן לכם להגיד מלה.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, יש בלבי חום רב לגבי חסידות חב"ד שמייצגת אהבה ללא מצרים לישראל, לכל ישראל - ילדי צ'רנוביל, חינוך, הפצת היהדות; לא מיסיונריות אלא הפצת היהדות; עריכת סדר וחגים בתפוצות ישראל בכל מקום; הצלת יהודי רוסיה, הצלה רוחנית של יהודי רוסיה, טיפול בעולים בארץ. זו קהילה יוצאת מהכלל.

נדמה לי, חבר הכנסת גולדפרב, סגן השר, שאנחנו היינו יחד עם חבר הכנסת ונונו ליד מיטתו של הרבי מלובאביץ' כמה שבועות לפני פטירתו, כשהיינו בארצות-הברית.

בשעה זו שאנחנו עומדים לסיים, אני חושב שאנחנו מביעים כולנו את רחשי תודתנו לחסידות חב"ד המופלאה. בשעה זו, שבה כולנו מתלבטים, בשעה שיש מהומות ברחובות, בערים, היינו זקוקים לעצתו ולחיותו של הרבי מלובאביץ', שהדריך אלפים ומאות אלפים ורוחו הגיעה לכל מקום.

ומלה אחרונה: חבר הכנסת מיכאל איתן "גנב" ממני. רציתי גם אני להודות לכל עובדי הכנסת.

היו"ר ש' וייס:
אתם צריכים להודות במיוחד.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
העסקנו אתכם בשעות מאוחרות, וגם עכשיו השעה מאוחרת, אבל צריך להבין: אנחנו מנסים לעשות את עבודתנו, ותודה שאתם מסייעים לנו בכך.


היו"ר ש' וייס:
תודה רבה.

חבר הכנסת דב שילנסקי, נשמע עכשיו מה אומר מתנגד מלידה על הרבי מלובאביץ'.

דב שילנסקי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להצטרף לדברים החמים, הטובים, היפים והנכונים שחברי מיכאל איתן, המכונה מיקי, אמר ובירך בהם את עובדי הכנסת.

אני מוסיף משפט אחד: יישר כוח.

אני רוצה להודות בהערכה לכבוד הרב חבר הכנסת בא-גד, שעם כל השערוריות שהיו בכנסת נתן לנו את ההזדמנות לסיים את המושב בהתעלות הנפש, התעלות הרוח ושעה גדולה.

נדם לבו של האדמו"ר מלובאביץ', לב יהודי מלא וגדוש אהבת ישראל. יהודי שגרם להפצת תורת ישראל וערכי ישראל ושורשי ישראל בכל רחבי העולם והגיע למקומות הקטנים ביותר והמסוכנים ביותר להפצת תורת ישראל. איזה כוח אדיר, שהדביק בהתלהבות המונים המונים של עם ישראל. ועוד - ארץ-ישראל, אהבת ארץ-ישראל. לא לעזוב אף שעל, אף מילימטר של ארץ-ישראל. ולא די שיש כאלה שמדברים על גדולתו של הרבי מלובאביץ', זכר צדיק לברכה, מקבלים זאת, ואת זה משאירים לאחרים. אתה לא יכול להפריד בין עם ישראל לבין תורת ישראל וארץ-ישראל.

ואלה שיושבים היום בבית-הסוהר, ובראש וראשונה האשה היקרה נדיה מטר. היא מגשימה היום את הצוואה של הרבי מלובאביץ'. הלוואי שיהיו רבים ההולכים בדרכו, לפי הצו של הרבי מלובאביץ', היום כשארץ-ישראל בסכנה, וזו השעה הגדולה והחשובה ביותר.

יהיה זכרו ברוך.

היו"ר ש' וייס:
חבר הכנסת איתן, לך אין איזה מסר בנושא הזה, למען השוויון? לא.

חברי הכנסת, אני רוצה להודות לדוברים.

יוסף בא-גד (מולדת):
אני מבקש שתהיה הצבעה.

היו"ר ש' וייס:
על מה? אנחנו לא מעבירים את הנושא לוועדה.

יוסף בא-גד (מולדת):
אני מבקש הצבעה. אני רוצה דיון במליאה.

היו"ר ש' וייס:
אני פונה תמיד לכל חברי הכנסת שלא להעלות עוד את הרעיון של דיון במליאה. כבר פניתי גם לוועדת הכנסת. זה מסלול שמשבש לנו את חיי הבית, זה מיותר, זו חזרה על אותו נושא. זה מתקבץ לרשימה, הרשימה עוברת מכנסת לכנסת. מסלול זה נולד בראשית הכנסת הראשונה, כשלפעמים חבר הכנסת היה מעלה הצעה לסדר-היום במשך דקה ואז היו מחליטים אם יש דיון. אני גמרתי את הסדרה של ‎42 הסעיפים בקשר להסכם אוסלו. היום גמרנו כפי שגמרנו. אני צמצמתי את הרשימה. כל מה שברשימה, הסיכוי שהוא יידון בכנסת הזאת הוא אפסי. לכן אני פונה בבקשה - - -

יוסף בא-גד (מולדת):
כבוד היושב-ראש - - -

היו"ר ש' וייס:
דווקא מכיוון שנתתי לך את ההצעה הזאת כג'סטה, אל תעשה זאת. אני כבר מודיע לך: לא יהיה דיון במליאה.

יוסף בא-גד (מולדת):
אז שיהיה רשום.

היו"ר ש' וייס:
בסדר.

רבותי, אני פונה אליכם ומבקש מכם שלא להעלות את הנושא, זה יהיה ביזיון של הנושא, כי זה לא יעלה. אני אומר לך שוב: נתתי לך את הנושא כג'סטה. זה לא טוב שאתה לא הולך עד הסוף עם העניין הזה.

יוסף בא-גד (מולדת):
נתחיל מחשוון. שיהיה רשום.

היו"ר ש' וייס:
רבותי, לא יהיה דיון במליאה.

יוסף בא-גד (מולדת):
אני יודע, אבל שיהיה רשום.

היו"ר ש' וייס:
אז יהיה רשום שאתה רוצה דיון במליאה. נתתי לך אפשרות לדבר. מדוע אתה צריך, אפילו ברגע האחרון, כך לנצל את זה?

חברים יקרים, אני כמובן לא אמרתי דברים. אני מזדהה עם הדברים הרוחניים שאמרו לשבחו של הלובאביצ'ער, זיכרונו לברכה. מובן שכל ההערות הפוליטיות שהשמעתם - אני לא מזדהה ולו עם אחת מהן, ואפילו לא בקצה-קציהן, אבל זה לא חשוב. עשינו ערב חשוב.