מאת בנימין וייס, כתב COL בארה"ב

בשעה תשע אתמול בלילה, התקבל טלפון בהול מר' משה רובשקין במערכת COL בניו-יורק. טלפון בהול מיו"ר ועד הקהל של קראון-הייטס אינו חידוש. וגם לא השעה המאוחרת יחסית. האיש מחזיק בבעלות חלקית על מפעל בשר משפחתי מצליח באייווה ופנוי להקדיש את האנרגיה התזזיתית שלו לענייני הכלל.

"תשלחו צלם ל-392 קינגסטון", הוא אמר במהירות והתייחס לכתובת בית-הדין של שכונת קראון-הייטס. "משהו ענק הולך להתרחש בשעה 10:15. אני לא יכול להרחיב את הדיבור על זה. שווה לכם להגיע".

אנשינו המוכשרים, הכתב חיים ברון והצלם אלי קאהן התפנו במהרה מעיסוקים. מאז הגעתם לניו-יורק בתחילת השנה השניים התרגלו להתאים את לוח זמנם לקצב האירועים החדשותיים שרק אפשר למצוא בריכוז הנחשב לגדול ביותר של חסידי חב"ד עם מרכז חב"ד העולמי, 40 בתי-כנסת, מוסדות חינוך לרוב, ארגוני חסד, חנויות ומסעדות ופוליטיקה המעייפת גם את אחרוני הרכילאים.

מאז בחירתו ברוב גדול בטבת תשס"ה לתפקיד ההתנדבותי, רובשקין הביא רוח חדשה ולעיתים קרובות אף שנוייה במחלוקת. בין היוזמות ניתן למנות חידוש שיתוף-הפעולה עם חבר הבד"צ הרב אברהם אזדבא, מפגש שלום בין הרב אזדבא לעמיתו הרב אהרן-יעקב שוויי (שהופסק מאז), איחוד של שמחת בית-השואבה השכונתי, הסכם עם איש הנדל"ן הרב דוד פישר, תשלום למניעת סגירת המקווה ברחוב 'יוניון', והיוזמה הידועה מכולם – בחירות להוספת שלושה רבנים לבית-הדין.

לא כולם אהבו את סגנון עבודתו אולם דבר אחד ברור – הבנאדם לא נח. ואם הוא מבטיח משהו "ענק" – אפילו שהוא נוטה להגזים בדיבורו – שווה לעשות מאמץ להגיע. אחרי הכל, עוד תמונה של רכבים מעוכים אחרי תאונת דרכים אינה המומחיות שלנו וחנות הגלידות של מחפוץ כבר חזרה לארח אוהבי סכרת.

מהי הסיבה למסיבה

אלה האנשים שמצאנו בחדר הישיבות: חברי הבד"צ הרב אזדבא, הרב שלמה סגל והרב יצחק צירקינד; חברי ועד הקהל רובשקין, והד"ר ר' צבי לאנג; כוכב הנדל"ן האמריקאי-ישראלי ותושב השכונה, ר' שעיה בוימלגרין ושותפו לעסקי הבנקאות ר' מאיר אייכלר, תושב אף הוא. ונכח גם ר' יוסי ברוק, האיש עם הקסקט במרכז המהומה.

הם ישבו סביב שולחן עץ בוהק. כוסות פלסטיק ובקבוקי וודקה ומיץ תפוזים עמדו לרשותם. הכל זעק חגיגיות. מה נשתנה הלילה הזה? ברוק שוחח עם כתב COL מיוזמתו ושמח להרחיב את הדיבור.

"ה'לחיים' היה עבור עזיבתי", הוא פתח השיחה ומתייחס למשרה שהוא החזיק במשך 22 שנה ברציפות – מנהל מערכת הכשרות של בד"צ קראון-הייטס. "הייתה לנו פגישה עם הרבנים וראשי ועד הקהל. בוימלגרין היה שם לייצג את ועד הכשרות ואייכלר היה שם כחבר שלי ובעבר חבר ועד הכשרות".

למה אתה שותף לחגיגה?

"שאנשים יבינו שלא הייתה מלחמה אלא הבנה הדדית. הבנו אחד את השני ואי"ה ועד הכשרות ישגשג ללא יוסי ברוק. זהו המסר וכל אחד מהרבנים נתן את ברכתו שאצליח בדרכי. (בפגישה) הודתי לכולם על ההזדמנות לעבוד איתם".

אני עדיין לא מבין על מה השמחה.

"בשבילי ובשל אשתי זהו שמחה ענקית. ב"ה, שירתתי את הקהילה ואני שמח שגמרתי לא באופן של מלחמה אלא בטוב. אדם צריך לדעת מתי להפסיק (ולפרוש מתפקידו) בצורה מתאימה ושמחה".

אז למה דווקא עכשיו?

"בערב פסח עברתי תאונת-דרכים קשה ולקח לי זמן לחזור לעצמי. ב"ה אני מרגיש יותר טוב. אבל העבודה הזו דורשת המון כוחות. זו לא עבודה משרדית של 9 עד 5 אלא 24 שעות. הגיע הזמן..."

אז אתה מציג דוגמא לפרישה בעיתוי נכון לאנשים כמו אהוד אולמרט?

(צוחק) "אדרבה. הרווח הכי גדול הוא שאחרים יבינו מה אני עושה".

שלם עם עצמו

לפי הביקורת בשנים האחרונות, יש להניח שהיו שמחים אם היית מקדים את פרישתך?

"ברוך השם, ביקורת עלי הייתה במשך עשרים שנים האחרונות. זכיתי לעבוד עם הרב יהודה-קלמן מארלאוו (ע"ה) ובשבע שנים האחרונות עם אחרים. תמיד מתחו ביקורת ואני הייתי המגן בפני הרבנים. רוצים לתקוף? תתקפו אותי, לא את הרבנים. ועשיתי זאת בנאמנות".

איזה הבדלים היו בעבודה תחת הרבנים השונים?

"מדובר בשני אנשים שונים. כל אחד זה דבר בפני עצמו, ושיטה אחרת. העיקר הוא לדעת שאתה החייל לא הבוס".

הדעה הרווחת היא שאתה הבוס...

"אני יודע שאומרים... לא נתתי לאנשים שיתקפו את הרב. תתקפו אותי קודם. כשתפילו אותי אז תגיעו אליו".

היה שווה?

"קיבלתי מהרבי בחזרה, גם בחיי הפרטיים, לכל מה שעשיתי. הרבי לא נשאר בעל חוב. ב"ה, גרמתי נחת רוח וקיבלתי תשובות" (ברוח זו).

אתה יכול לפרט?

"יש תשובות מפורסמות מהרבי. כשהייתי מזכיר ועד הקהל קיבלתי תשובות לטוב ולרע ואצל הרבי אין רע. כשאתה עושה דבר לא טוב והרבי שם אותך במקום – זה כבוד עבורי. כי היו כאלה שהרבי לא התייחס אליהם כלל ובזה שהוא מתייחס אלי זה חיובי".

אמרת שהרבי סייע בחיים הפרטיים.

"לפני שמונה שנים בתי הייתה מאוד חולה ולא נתנו לה שום סיכוי. הלכתי לאוהל הק' ואמרתי לרבי שאני רוצה שהוא ימלא את ההבטחה שהוא יטפל בילדים שלי. וזהו. ב"ה, חיתנו אותה ובעז"ה נראה ממנה הרבה נחת. אין לי ספק (שהרבי) החזיר עבור מה שעשיתי".

חינוך ירושלמי ושירות צבאי

הוא נולד בישראל. אביו הוא ר' מענדל ברוק מכפר-חב"ד, סבו היה המשפיע הנודע הרב חיים-שאול ברוק מראשון-לציון. הוא למד בחדר "עץ חיים" בירושלים והמשיך לישיבת "תורת אמת חב"ד". לאחר שלוש שנות שירות בצה"ל, הוא התחתן  באלול תשל"ה עם בתו של ר' יונה גרינוולד מירושלים.

לארצות הברית הוא הגיע בראש-השנה תשל"ו. לזמן קצר התגורר בבורו-פארק החרדית ואז עבר ל-512 מונטגומרי סטריט בקראון-הייטס – שם הוא גר עד היום.

הוא נשמע גאה בילדיו: "יש לי בן המלמד בישיבת חב"ד בברינווא, צרפת; בת שלוחה בשדרות, בת בקראון-הייטס, בת שלוחה בפורט-לודרדייל, פלורידה; הבת שהתרפאה וגרה בקראון-הייטס עד שימצאו שליחות ועוד בת העושה שנת שליחות שנייה במנלפן, ניו-ג'רזי".

במה עסקת מאז בואך לניו-יורק?

"בשלושת השנים הראשונות עבדתי כטבח בישיבת "אהלי תורה" – מה שדוד מלכא עושה היום. ניסיתי את מזלי בעסקי המשאיות ובשנת 1980 קניתי חנות פיצה בשכונה והיה לי חברת גבינות. בתשמ"ו, לאחר פטירת (המרא דאתרא) הרב זלמן-שמעון דבורקין, התערבתי בעסקנות ציבורית. ארגנו את הנציגים והקמנו את בית-הדין. ולאחר ארבע שנים רצתי בבחירות הראשונות לועד הקהל ונבחרתי כחבר הועד".

מתי התחלת עם ועד הכשרות?

"בשנת תש"נ מכרתי את הפיצה וחיפשתי עבודה. הרבנים ביקשו שאתחיל לעבוד בשכר לועד הכשרות. עד אז (מאז הקמת הבד"צ) עסקתי בהתנדבות. לפי חוקי ועד הקהל אי אפשר להיחבר וגם לעבוד בשכר אז כתבתי לרבי שאני רוצה התפטר מועד הקהל ולעבוד בכשרות אבל לא קיבלתי תשובה. כתבתי שוב שאעבוד בכשרות אולם אני מבטיח להמשיך להיות מזכיר ועד הקהל ולשלוח את הדוחות לרבי. הרבנים כתבו לרבי שהם רוצים אותי ואז קיבלתי מענה "נתקבל ואזכיר על הציון". מאז אני עובד במשכורת".

בוימלגרין הבטיח פנסיה

התאונה היא הסיבה לפרישתך?

"היא אחת הסיבות המרכזיות. זהו הקש ששבר את גב הגמל. אחרי התאונה לא יכלתי להמשיך. ניסיתי פה ושם – זה לא זה. אולי בעוד שנה אתחזק ואחזור לכוחותי, אבל לא לתפקיד".

ומה התוכניות שלך לעתיד?

"אין לי תוכניות. זה הגיע מהר מידי. תוך שבוע כמעט. בוימלגרין הגיע ודיבר איתי והיה מוסכם על כולם. לא הספקתי לחשוב. אלוקים זן ומפרנס לכל".

אין פנסיה?

"בינתיים אין".

מה, גם אחרי 22 שנות עבודה?

"בטוח שאקבל משהו. כן. לכן שעיה (בוימלגרין) היה מעורב. אמרתי לו שהוא צריך לדאוג שכל מה שיבטיחו לי אקבל וזו האחריות האישית שלו".

אפשר לצפות לראותך מחייך עכשיו?

"אני תמיד מחייך, אפילו שאני לא מרגיש טוב. כפי שהחסידות אומרת: אין רע יורד מלמעלה, רק טוב. זה מה שאני מנסה לשדר ואולי יבינו את זה יום אחד".

משגיח ישן ושוחט עצלן

מה תעשה מחר בבוקר לאחר תפילת שחרית?

"מחר בבוקר אין שינוי. הבטחתי להם להישאר עוד שלושה חודשים. עד ראש השנה אני שם. הם רצו שנעשה את ההעברה בצורה מסודרת. אמרתי להם שיגידו מי המחליף ונעביר את כל המסמכים והמידע. אחרי הכל, זה הבייבי שלי".

אתה גאה בבייבי הזה?

"מאוד גאה. אפשר להגיד שזה היה one man operation (מבצע של איש אחד). יש כמובן משגיחים וכולי. אבל היה צריך להתחיל מאפס; לבנות כזה ועד כשרות. אנחנו ברשימה הפותחת (של ארגוני הכשרות). ואני מקווה שאוכל להמשיך להתגאות בועד הכשרות שאני בניתי".

מה האתגרים העומדים בפני המנהל הנכנס?

"יש אתגרים יומיומיים. משגיח שלא התעורר בזמן לחליבה, טעות שנמצאה, בעל מפעל המתלונן על עבודת השוחט. זוהי הסיבה שועד כשרות כזו לעולם לא תוכל לעשות כסף. כל כסף שנכנס עובר למשגיחים. אנחנו אולי יוצרים עוד עבודות אבל לא כסף שיישב בבנק. כי תמיד רוצים עוד משגיחים ועוד חברות. האתגרים ימשיכו ואני מקווה שמי שלוקח את התפקיד על עצמו יוכל להתמודד עם זה".

איזה סוג מנהל דרוש?

"לכל אחד יש תחליף. אני מקווה שהוא יהיה יותר טוב ממני. אולי יחלקו התפקיד ליותר מאיש אחד.. עבורי זו תהיה מחמאה אם שהכשרות תפעל טוב יותר אחרי שאעזוב".

יש לך מועמד מועדף?

"אני לא יודע. האמת, לא חשבתי על מישהו. שאלו אותי בפגישה אם אני מכיר מישהו מתאים או ממליץ על מישהו. לא היה לי. זה היה (תהליך) מאוד קצר ולא הייתה לי הזדמנות. אם אתה מכיר מישהו..."

אולי לגולשי COL יהיו הצעות...

(צוחק) "אני בטוח שיהיו הרבה תגובות. חבילה שלימה. אמרתי למשה רובשקין: אני מרגיש טוב. למה ששונאי לא יהנו. שגם הם ירגישו טוב".