קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







הכומר מיוטה עם התפילין
(יום שני, ו' כסלו תשס''ז)
זה כבר הפך לריטואל קבוע. הרב מגיע לשערי המנזר, הכומר יוצא אליו בצעדים כבדים ומדודים, הרב בבגדים רבניים רגילים, צועד לצידו של הכומר, ובמהלך שעה ארוכה "מבלים" השניים מחוץ לכותלי המנזר הרחק מעיניהם הבולשת של אנשיו של הכומר במנזר ■ הכומר, מסיר מעל חזהו את השתי וערב הגדול והכבד, כיאה לכומר העומד בראש "מנזר", מפשיל את שרוול יד שמאלו, ומניח תפילין ■ 'שעה טובה' חושף את פעילותו הלא-שגרתית של שליח חב"ד ביוטה הרב זיפל שמספר על ברכת הרבי והתשובה שענה לכומר לאחר ששאל "האם אתה משיחיסט?"...  לסיפור המלא
מאת ר. שושן
(הכתבה מתפרסמת ב-COL באדיבות 'שעה טובה')


הכומר אומר קריאת שמע...

זה כבר הפך לריטואל קבוע, הרב מגיע לשערי המנזר, הכומר, "האב" כנוסחם, יוצא אליו בצעדים כבדים ומדודים, הרב בבגדים רבניים רגילים, פראק וכו', צועד לצידו של הכומר, ובמהלך שעה ארוכה "מבלים" השניים מחוץ לכותלי המנזר הרחק מעיניהם הבולשת של אנשיו של הכומר במנזר, בתוך מכונית המיני וואן המרווחת של הרב.

"האב", הכומר, מסיר מעל חזהו את השתי וערב הגדול והכבד, כיאה לכומר העומד בראש "מנזר", מפשיל את שרוול יד שמאלו, ומניח תפילין. אומר את הברכות כבקיא ורגיל, ומוסיף כמה תפילות קצרות, אח"כ מוציא הרב חלה טרייה שאפתה הרבנית באותו יום, והכומר זולל ברעבתנות את החלה. השניים ממשיכים בשיחה ערנית על עניני השקפה יהודית, והכומר מאזין בסקרנות רבה לדבריו של הרב בענייני דרך ה'.

ומברך על הלולב...

בסוכות, מגיע אל קירבת המנזר רכב מיוחד שהופך לצורך השעה, לסוכה על גלגלים, הכומר נכנס לסוכה, מברך בהתרגשות יש לומר, על ארבעת המינים, אוכל מהעוגה שאפתה הרבנית ומברך את ברכת "לישב בסוכה". כך פשוט.

בפסח מביא הרב לכומר חבילה של מצות יד שמורה למהדרין, וכן הלאה. הריטואל המדהים נמשך כבר כמה שנים, הרב מגיע, הכומר בן השישים ותשע (השנה) מתרגש, עיניו זולגות דמעות, אבל בתום המפגש הוא עוטה שוב על חזהו את הצלם, ובצעדים כבדים פוסע חזרה ונבלע בתוך המנזר. סיפור זה אינו עלילה דמיונית, אלא סיפור אמיתי שקורה היום במדינת יוטה שבארה"ב, בעיר סולט לייק סיטי, עיר-אשר תשעים אחוז מתושביה משתייכים למורמונים, מספר הרב זיפל רבה של העיר האמריקאית.

הרב זיפל לא אוהב להרחיב על הקשר שבינו לבין ה"כומר", ובתשובה לשאלתנו הוא מנסה לחמוק: "יש דעות הלכתיות שאומרות, שאם יהודי מומר אינו מוכן לחזור ליהדות יש לנדות אותו ולהחרימו, המקרה הזה אינו המקרה הקלאסי שעליו מתבססות הדעות, אלא מקרה מאוד מיוחד ואני מאמין שיום אחד הוא יאזור אומץ ויעזוב את המנזר".

"בזכות" הרבאיי הרפורמי

רבי זיפל נזכר בפגישה הראשונה שלו עם הכומר: "באחד האירועים שערכתי בעיר ניגש אלי אדם בלבוש אזרחי, הציג את עצמו וביקש לשאול אותי כמה שאלות בענייני השקפה יהודית והנהגת ה' את העולם. האיש סיפר כי הוא יהודי ונולד להורים יהודיים בפילדלפיה. הוריו משתייכים לבית כנסת רפורמי בפנסילבניה, ושם התחנך גם בנם, זאת אומרת הוא עצמו.

כשבגר הגיע לקולג', ושם נחשף לראשונה לפעילים נוצרים מסיונריים. בשלב זה של חיו היה הנער היהודי מלא בשאלות של זהות, שאותן הציג בפני הרב הרפורמי של הקהילה אליה השתייכו הוריו, אבל התשובות של הרב היו שטחיות ומאוד לא משכנעות.

באוניברסיטה היפנה את אותן שאלות לפעילים המסיונרים, הפעילים המסיונרים שעיקר מטרתם הייתה להעביר כמה שיותר סטודנטים על דתם, ענו את התשובות, ולאט לאט ניסחף הנער היהודי, לעולם הנצרות. כשסיים את לימודיו באוניברסיטה החליט להקדיש את חיו לנצרות וכך עלה בדרגות ואף התמנה לכומר בכנסיה בסולט לייק סיטי ביוטה הרחוקה (תוצאה של פעילות הנוצרים המורמונים).

נראה כי עובדת היותו יהודי, בכל זאת, רדפה את מצפונו במהלך כל חייו, ובגיל שישים כששמע שרב אורתודוקסי הגיע לעיר החליט להתוודות בפניו ולתת גם לאורתודוקסיה את הצ'אנס לשכנע אותו במקום שהרבאיי הרפורמי נכשל.

הרב זיפל: "זה ממש קורע לב, לאיש אין אף אדם בעולם. כל פעם כשאנחנו נפגשים הוא אומר לי "תאמין לי שאני נקרע, הלב שלי אומר לי לעזוב את השקר שבו אני חי, ולחזור ליהדות, אבל אין לי את האומץ לעשות את זה". הרב זיפל מביע שוב את התקווה כי האיש יעזוב באחד הימים את המנזר ויחזור ליהדותו.

אבל אם חשבתם שהרב זיפל הוא נציג ארגון "יד לאחים" ביוטה והוא בא לכאן כדי לחלץ יהודים ממלתעות הנצרות? טעיתם. זהו חלק זניח בעבודתו. עיקר עבודתו היא להביא את אלף מאתיים המשפחות היהודיות שמתגוררות בסולט לייק סיטי ליהדות. זאת כאשר רוב המשפחות היהודיות והישראליות מבקרים בבתי הכנסת של הרפורמים.

"נשיא המורמונים ביקש לדעת אם אני "משיחיסט"

הרב זיפל שהגיע ליוטה לפני ארבע עשרה שנה, הוא -איך לא?- חב"דניק, ובא לכאן בברכת האדמו"ר מליובאוויטש. בשיחה הוא נזכר כיצד יום לפני שהרבי חלה, זכה להיכנס לרבי ולקבל את ברכתו: "הרבי בירך אותי בברכת הצלחה מרובה", מאוחר יותר עמדה לי ברכתו של הרבי, במיוחד כאשר הגעתי למדינה שידועה כ"מחוז המורמונים" - מדינה שלא הייתה בה שום פעילות אורתודוקסית, למרות אלף חמש מאות המשפחות היהודיות, ביניהם ישראלים רבים שהתגוררו שם.

שבועות ספורות לאחר שהגענו לשם, לקחתי את מספרי הטלפון של המשפחות היהודיות והתחלתי לטלפן אליהם בכדי לבשר להם כי רב הגיע לעיר. כמה שבועות לאחר מכן ערכנו "שולחן כשר" באחד הסופרמרקטים הגדולים. הצגנו על השולחן מאכלים יהודיים כשרים, ומוצרי מזון כשרים שאותם ניתן לרכוש בסופרמרקט. האירוע היה מעניין הרבה מאוד, אנשים באו והתעניינו במוצרים, וכך התחלנו את דרכנו בעיר, כשבית הכנסת הראשון מתקיים בדירה השכורה הקטנה ששכרנו באחת השכונות של העיר.

כמה חודשים לאחר שהגעתי לעיר, בחג החנוכה הצבתי חנוכייה גדולה במרכז העיר עם ברכה מיוחדת לחג החנוכה. זה היה הניצחון הראשון שלי שבעיר המורמונית המפורסמת, מתנוססת חנוכייה במרכז העיר.

החנוכייה עוררה עניין רב, ותגובת המורמונים, שבדרך כלל ידועים כקבוצה מיסיונרית מסוכנת, לא איחרה לבוא. באחד הימים אני מקבל טלפון מהמזכירה של נשיא המורמונים, האדם שאחראי על גיוס ארבע מיליארד דולר כל שנה עבור הפעילות המורמונית העולמית. המזכירה ביקשה לדעת אם אני מסכים להיפגש עמו. לא פחדתי מכניסה ללוע הארי, ובו במקום הבעתי את הסכמתי המיידית והגעתי לפגישה. השאלה הראשונה שביקש נשיא המורמונים לברר האם אני מאותם האנשים שהכריזו על הרבי מליובאביץ כמשיח?

השאלה של המורמוני, שיעשעה אותי אבל גם סיקרנה, כי הבנתי שנשיא המורמונים הכין עלי "שיעורי בית". שנית נוכחתי כי הוא מעודכן בעניינים הדתיים עד כדי הויכוח שהתנהל אז בתוך חב"ד. אני זוכר שחייכתי ועניתי לו: "תאמין לי שהקב"ה שברא את כל הדברים המופלאים בעולם הזה, הוא זה שיכריז ויודיע מיהו מלך המשיח, הוא לא זקוק לעזרה שלי או של האחרים".

בשלב זה נוכחתי כי ברכתו של הרבי עמדה לי, לקבל תמיכה מהמקום הפחות צפוי, מהמורמונים בעלי הכיוון המיסיונרי המובהק והמסוכן. כאשר הנשיא המורמוני שמע את תשובתי, הוא נרגע. ושוחחנו למשך שעה ארוכה ב"מכנה המשותף שבין המורמונים והיהודים". נשיא המורמונים אמר לי כי הוא לא מבין איך יהודים יכולים ללכת שולל אחרי התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות שמנסות להמציא דת חדשה על הבסיס היהודי, הכל זיוף. הדבר האמיתי הוא התורה והאורתודוקסיה... דברי נשיא המורמונים.

בתום השיחה ביקש המורמוני הבכיר שנהיה בקשר, והוסיף ואמר "תדע לך שתמיד כשתצטרך את העזרה שלי בכל דבר, תיפנה אלי ואני אשתדל לעזור לך".
חשוב לזכור, כי המורמונים הם אחד הציבורים הדומיננטיים בממשל האמריקני הנוכחי, גם מבחינה כלכלית. במסגרת הקמפיין שניהל הנשיא בוש לפני "בחירות אמצע הקדנציה" ביקר ב"סולט לייק סיטי" ונועד לארוחת בקר עם נשיא המורמונים הקשיש.

המורמונים מנעו את גרוש הרב מארה"ב...

כמה חודשים לאחר פגישתי עם נשיא המורמונים הגשתי בקשה ל"גרין קארד". זה היה נחוץ משום שאני אישית נולדתי וגדלתי במילנו שבאיטליה, אשתי גדלה במונטריאול-קנדה, ותוקף הויזה שקיבלנו עמד לפוג. את הבקשה ל"גרין-קארד הגשתי ב"שירות עצמי" ללא עורך דין כדי לחסוך את הכסף. לאחר כחודש קיבלתי את תשובת הממשל שהייתה שלילית ויחד עימה נמסרה לי הודעה כי תוך ארבעים ושמונה שעות עלי לעזוב את המדינה. מאחר וכל אמריקאי יודע שהודעה כזו היא בעייתית ביותר, שכן האמריקאים מגלים תקיפות בכגון אלה.

ואז נזכרתי בנשיא המורמונים וטלפנתי למשרדו. לא עברה שעה, ואחד מגדולי עורכי הדין המתמחה בענייני הגירה, צלצל אלי, ואמר לי שהנשיא רב הכח של המורמונים ביקש אותו לעשות הכל כדי לעזור לי. ואכן בהתערבותו הוסדר העניין ותוך זמן קצר קיבלנו "גרין קארד", וכעבור חמש שנים קבלנו את האזרחות שלנו. זיפל מספר כי המורמונים מאמינים שהם משבט ראובן וחצי שבט המנשה, לדבריו הם אינם נאבקים ביהודים, ובעיקר הם נלחמים בכל יתר הדתות בנוצרים ובאחרים.

כמה שנים טובות עברו מאז ובינתיים כבר הצליח זיפל לרשום לעצמו הרבה מאוד הצלחות, החל בהקמת בית כנסת מפואר שאותו חנך בשבוע שעבר, שהוא בעצם "סאנדיי-סקול", בית ספר יהודי בימי ראשון, ואפילו פתח חנות שמספקת אוכל כשר. אבל בעיקר הוא פעל מול אנשים.

"עבדתי בחיל האוויר הישראלי והאמריקני ושנאתי את החרדים"

לא מכבר סיפר לנו אברך על חוויה אישית שהפתיעה אותו: היה זה באחד מימי שישי, השעה הייתה שתים עשרה בצהרים, נתקענו בדרכנו בסאלט לייק סיטי המורמונית. מטבע הדברים חיפשנו אוכל כשר, ובבית חב"ד הפנו אותנו לכתובת מסוימת, שנמצאת כמה בתים מבית הכנסת.

הגענו לבית פרטי חד קומתי שעליו התנוסס השלט "כושר טו גאו" (אוכל מוכן כשר) נכנסנו בהיסוס לחנות, מאחורי הדלפק עמד אדם בעל חזות חרדית אשר בעברית רהוטה בירך אותנו לשלום והציע לנו ממטעמי המטבח של אשתו. הופתענו כמובן למצוא בעיר המורמונים, ישראלים דתיים.


מאחורי סיפור האוכל ניצב ישראל לפלר שמספר לנו את סיפורו האישי שמתחיל הרחק מיוטה: "נולדתי בקיבוץ ליד קריית שמונה וכשהייתי בגיל שש עברתי עם הורי לקריית שמונה. ההורים לא היו אנשים דתיים, וכמובן שגם אני לא. הורי, ניצולי שואה שברחו מפולין לרוסיה ורק אחרי המלחמה עלו לארץ. סבי וסבתי היו אמנם יהודים חרדיים שומרי שבת, אבל כאן זה נגמר.

בגיל שלוש עשרה עשו לי בר מצווה בבית כנסת וזו הייתה הפעם הראשונה שבקרתי בבית כנסת. אני זוכר שאילצו אותי ללמוד לקרוא את ההפטרה, וקנו לי תפילין. כמובן שהנחתי תפילין רק פעם אחת ואחר כך הנחתי אותם במגירה, שם העלו אבק. לאחר הבר מצווה פניתי ללמוד באקדמיה הצבאית של חיל האוויר, ובתום הלימודים התגייסתי כמובן לחיל. שימשתי כטכנאי חישוב ובקרה ושרתתי ב"בקעת הירח" ליד אילת.

בשלב מסוים כאשר פינו את ימית ואת בקעת הירח חזרתי לבסיס חיל האוויר בצפון ונבחרתי להיות בין אלו שהוכשרו לקבל את ה"אף 16" מארה"ב. לצורך כך נשלחנו לארה"ב למחנה של חיל האוויר ועברנו הכשרה מיוחדת שנמשכה כמה חודשים, אני נשלחתי ליוטה היינו שישה חיילים ישראליים עברנו ממחנה למחנה, בקבוצה שלי היינו כולנו חילונים כך שלא הייתה לנו בעיה עם האוכל הלא כשר.

אבל אני יודע שבקבוצות אחרות של חיילים שנשלחו אף הם למחנות צבאיים בארצות הברית לצורך ההכשרה לקליטת מטוס האף-16, אכן היו חיילים דתיים והם התמודדו עם בעיה רצינית של מחסור באוכל הכשר. היום המצב הרבה יותר טוב מבחינה זו, כי החיילים היהודיים מקבלים אספקת מזון כשר על בסיס קבוע, ואפילו בשק"ם של המחנות הצבאיים, יכולים החיילים היהודיים האמריקנים לקנות אוכל כשר. לפלר שירת אז ביוטה ופגש שם את אשתו שאז הייתה לא יהודיה ועבדה בחנות השק"ם. בניו יורק נישא לפלר בנישואים אזרחיים, וחזר לכמה שנים בארץ.

בשלב מסוים החליט לפלר לחזור ליוטה, שם החל לעבוד עבור חיל האוויר האמריקני, אבל באמצעות קבלן פרטי. "מאחר ולא הייתי אזרח אמריקני היה אסור לי לפי החוק לעבוד ישירות עבור הצבא, על כן עבדתי באמצעות קבלן משנה, מה שעוקף את התקנות. מאז, אחת עשרה שנים רצופות אני עובד כטכנאי בקרה בחיל האוויר האמריקני".

לפלר מספר שכאשר הגיע ליוטה הצטרף כמו יתר היהודים לבית כנסת רפורמי. בארץ לא רציתי לשמוע על שום דבר דתי או חרדי, אבל כשהגענו ליוטה, התחלתי להכיר את הרפורמים וזה היה נראה לי נחמד, מתון ובלתי מחייב, ובחו"ל הרי צריך משהו יהדות, כך התחלנו ללכת כל שבוע לבית כנסת שלהם והפכנו להיות פעילים בקהילה הרפורמית.

כשהבן שלנו התקרב לבר מצווה, הלכנו לרב האורתודוקסי שהגיע לעיר, הרב בני זיפל. הרב קיבל אותנו במאור פנים, לא דחק בנו, ורק הזמין אותנו לקחת חלק בפעילות של בית הכנסת. מה שמשך אותנו במיוחד הייתה העובדה שהרב קיבל אותנו כפי שאנחנו ולא בדק בציציות. באותה תקופה התגוררנו במרחק רב מבית הכנסת, והיינו נוסעים לבית כנסת בשבת. הרב לא דחק בנו, אבל אנחנו הלכנו והתקרבנו וראינו ש"הדת הרפורמית" היא חיקוי עלוב וריק מתוכן.

אחרי חצי שנה מכרנו את הבית שלנו וקנינו בית מול בית הכנסת, בשלב זה עברה אשתי גיור לחומרא, והרב זיפל אף השיא אותנו מחדש, כדת וכדין. הפכנו להיות משפחה חרדית לכל דבר, ואז נוכחנו שביוטה אין מסעדה או קייטרינג שיכול לספק אוכל כשר. אשתי שבאה ממוצא תאיילנדי, אוהבת אוכל תאיילנדי, החלה לבשל עבורנו אוכל תאיילנדי כשר, ואנשים התחילו להתלהב מהאוכל בסגנון המזרח הרחוק, וכך נולדה המסעדה הכשרה הראשונה והיחידה בסולט לייק סיטי", אומר לפלר, שבמשך כל השבוע עובד עוסק בתכנות המטוסים עבור חיל האוויר האמריקני ובימי שישי הוא עומד מאחורי הדלפק בחדר הכניסה לביתו ומוכר לציבור אוכל כשר לשבת. לרבות חלות, גפילטע פיש וטשולנט. הוא מספר כי במשך כל השנה מגיעים לפה הרבה יהודים אוכלי כשר, או שהם עוברים פה בדרך, או שהם מגיעים לפה לכינוסים או לצורכי עבודה, הם מברכים אותי על היוזמה להקים "במדבר הזה", מקום שניתן בו להשיג אוכל כשר.

חשוב לזכור, שביוטה כמו ברוב הערים בארה"ב, מלבד ניו יורק, אין להשיג "פת ישראל". בחנותו של לפלר ניתן להשיג חלות פת ישראל ומאכלים בהכשר מהודר, וכן בשרים בשחיטה של רובשקין. "היום, כשאני מסתכל אחורה אני מתחרט על השנים שבזבזתי בתור חילוני, אם הייתי חוזר בתשובה מוקדם יותר הייתי עושה החלטות טובות יותר בחיים והילדים שלי היו יוצאים דתיים", אומר לפלר (שאת חזרתו בתשובה הוא זוקף לרב בני זיפל) בצער, ומדגיש שהוריו נותרו חילונים אבל מכבדים את חרדיותו.

*

בוש הזמין את זיפל לשאת דברים בקמפיין הבחירות

הנוכחות החרדית מפתיעה כי יוטה היא מדינה ממש לא יהודית. היהודים שבה הם מיעוט קטן מאוד במדינה שבה מתוך אוכלוסייה של 2,233,169 רק אלף משפחות הן יהודיות, והיתר הם מורמונים, נוצרים קתולים ואחרים. למרות זאת נראה כי בארבע עשרה השנים שבהם מכהן זיפל כרב הוא הצליח להכות שורשים בעיר, ואפילו בפרלמנט בעיר.

לפני חודשיים במהלך קמפיין הבחירות שניהל הנשיא בוש בארה"ב לקראת בחירות אמצע הקדנציה, הגיע הנשיא לביקור בעיר וערך בה ערב מיוחד בהשתתפות כאלף מעצבי דעת קהל. בין המוזמנים היה הרב בני זיפל שהוזמן ע"י הנשיא לשאת דברים, וברכה מיוחדת לראש הממשלה לצבא האמריקני ולאמריקה כולה. כלי התקשורת ביוטה לרבות רשת החדשות המובילה ביוטה שיגרו כתבים מיוחדים לאירוע חנוכת הבית, למרות שזו נערכה בשבוע שבו נערכו הבחירות. כתבת הרשת המקומית ערכה כתבה ארוכה במיוחד, שבו היא דיווחה באריכות על האירוע ועל "הנוכחות האורתודוקסית".

*

הסכנה המיסיונרית שבמורמונים

סולט לייק סיטי היא בירתה של מדינת יוטה ומרכזה הכלכלי והתרבותי. העיר מהווה גם את המרכז הרוחני של הכת המורמונית שבשעתו עמדה מול מערכה חרדית קשה נגד בניית המרכז שלה בהר הצופים. ובזה ייחודה העיקרי. מרבית האטרקציות התיירותיות בעיר קשורות למורמונים. יוטה היא מדינה בארצות הברית.

היא נקראה על שם שבט אינדיאני בשם היוט.. יוטה כאמור ידועה באוכלוסיית המורמונים הגדולה, שהיא עצמה נחשבת כ"דת העשירה ביותר בארצות הברית". כאשר הכנסתה השנתית המשוערת מגיעה לכ - 5.2 מיליארד דולר, שלה נכסי נדל"ן רבים, ועסקים רבים ששוויים מוערך ביותר מ - 30 מיליארד דולר. אין דרך להעריך את עושרה המדויק של הכנסייה, מאחר ואינה נדרשת על פי החוק לגלות את נתוניה הכספיים.

אחת הבעיות החמורות: הכנסייה משתמשת בכספיה למימון תכניותיה המיסיונריות.

בגין, בן גוריון, ונשיאי ארה"ב "מצטרפים" למורמונים...

המיסיונריות, כפי שהזהיר בשעתו האדמו"ר הלב שמחה מגור (המורמונים ניהלו מערכה קשה ובשל עושרם הרב הצליחו לקנות את תמיכתם של ישראלים בכירים רבים, כמו טדי קולק שנתן להם את המרכז במרומי הר הצופים), אינה תיאורטית, והמורמונים אינם בוחלים בשום מהלך ויהיה קיצוני ביותר.

מעשה מוזר ומעורר מחלוקת שממחיש את הגישה המיסיונרית הבלתי מתפשרת של המורמונים הוא "טבילת המתים". על פי הכנסייה אנשים שמתו ולא קיבלו (או לא הייתה להם הזדמנות לקבל) את הדת המורמונית בחייהם, יוכלו לקבל את הדת לאחר מותם, אך לשם כך עליהם לקבל את כל המצוות המוטלות על המאמין החי, לרבות הטבילה.

לכן נוהגים חברי הכנסייה להיטבל בשמם של מתים המקבלים עליהם, כביכול, את הדת המורמונית. מנהג זה מסביר את עניינם הרב של בני הדת המורמונית בגנאלוגיה, כדי למצוא את פרטיהם של מתים רבים ככל האפשר ולהטבילם לדת המורמונית. הטבלה זו אין פירושה כי המת קיבל על עצמו את הדת המורמונית, אלא כי ניתנת לו ההזדמנות לעשות כן אם יחפוץ בכך.

בין האנשים המפורסמים שהוטבלו לדת המורמונית לאחר מותם היו כל נשיאי ארצות הברית, כריסטופר קולומבוס, ג'ינג'יס חאן, אדולף היטלר, סטלין ובודהה. "ויקפדיה" אנציקלופדיה שעוסקת בנושא המורמוני כותב כי בין האישים היהודיים שהוטבלו כמורמונים היו מנחם בגין, דוד בן גוריון, בנימין זאב הרצל ורבים אחרים.

המחקר הגניואולוגי המורמוני משמש כיום בסיס מידע חשוב למחקר הגנאלוגי בעולם כולו, ובמיוחד ליהדות מזרח אירופה. רבים מהארכיונים של מדינות מזרח אירופיות כפולין, מצאו את דרכם ל"מרכזי לימוד המשפחה" המורמונים, והרשומות הנשמרות שם קלות בותר לגישה ומצויות במצב טוב יותר מן הארכיונים המקוריים.

השפעה בפוליטיקה האמריקאית

המורמונים זכו ללגיטימציה, ומצאו את דרכם לכל תחומי החיים בארצות הברית. רבים מהם משמשים כסנאטורים, מושלי מדינות (במיוחד מדינת יוטה) שופטים, אנשי צבא בכירים, ותפקידים אחרים, בעיקר במסגרת המפלגה הרפובליקנית. על המורמונים שזכו להצלחה ולתהילה בתחומיהם נמנים בין היתר, יצרני הנשק ג'ונתן בראונינג וג'ון מוזס בראונינג, הגנרל, ששימש כיועץ לביטחון לאומי של הנשיאים ג'רלד פורד ובוש האב, ברנט סקאוקרופט וה..שודד בוטש קאסידי.

*

פארק ושמו "ציון"

סולט לייק סיטי שוכנת ליד ימת המלח הגדולה, הנחשבת לימה השנייה במליחותה בעולם, אחרי ים המלח שלנו. בקרבתה מספר חופי רחצה אשר אינם מפותחים במיוחד. ביוטה נמצא הפארק הלאומי "ציון".

אחד מהאזורים הגדולים והמוכרים שבפארק, הוא הקניון הגדול העובר במרכזו, ובו זורם נהר הוירג'ין, והוא בעל עולם חי וצומח עשירים ביותר. אורכו של קניון זה כ - 24 קילומטרים ועומקו עד 800 מטרים. רוב הסלעים בקניון הם סלע חול צבעוניים בגווני אדמדם-כתום. הקניון התגלה למערב בשנת 1858, אז הגיעו אליו קבוצת מורמונים שחזרה אליו לאחר מספר שנים, בשנות השישים המוקדמות של המאה ה - 19 והתיישבו באזור.

בשנת 1909 הוכרז השטח הסובב את הקניון כשמורת טבע וניתן לו שמו "ציון". שם שאכן לקוח מעברית. ייחודיות הגאוגרפית של אזור הפארק ורבגוניות אזורי האקלים שבו, אפשרה את התפתחותם וקיומם של צורות חיים רבות ומגוונות, החל מבעלי חיים וכלה בצמחים ועצים.

בסך הכל, באזור הפארק הלאומי "ציון" כ-289 סוגי עופות, 75 סוגי יונקים (כולל 19 מיני עטלפים), ו - 32 מיני זוחלים כמו גם צמחים רבים המאכלסים את ארבע אזורי החיים והאקלים שבפארק; אזור מדברי, מישורי, שטח מיוער רגיל ואזורי יערות מחטניים. בין בעלי החיים שבפארק ניתן למנות את הפומה הטורפת, מספר סוגי איילים, נשרים וכבשי בר. בין הצמחים הבולטים שבפארק מספר סוגי ערבות, ערער, קקטוס וצבר.הפארק קרוב מאוד לשני פארקים מפורסמים אחרים, ברייס קניון וגלן קניון.

ביוטה נמצא גם הברייס קניון שנחשב הקניון היפה ביותר בארצות הברית. שטחו קטן יחסית לפארקים לאומיים אחרים: כ- 144 אלף דונם

בפארק ניתן לראות את הסלעים הססגוניים ביותר בתבל בצורות מיוחדות במינן אשר עוצבו ע"י הטבע עקב תופעת הארוזיה: אלפי עמודים חרוטים, צריחים ומבוכים מאבני חול וגיר צבעוניות. כביש שאורכו כ - 54 ק"מ מתפתל לאורך שפת הקניון, ממנו נשקף נופם המדהים של הסלעים המפוסלים. הקניון נמצא באזור מיוער ועשיר בצמחיה דבר המוסיף ליופיו.

"הלב שלי אומר לי לעזוב את השקר בו אני חי". הכומר מניח תפילין לצידו של השליח
"הלב שלי אומר לי לעזוב את השקר בו אני חי". הכומר מניח תפילין לצידו של השליח



| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה
הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. טוב, אז לא הבנתי..
(2006-11-27 16:14:10)
מה הרעיון להעניק שיעור באמונות המורמונים באתר חב"ד?
2. גוי מניח תפילין ?
(2006-11-27 16:44:52)


האם לגוי מותר להני ח תפילין ?



3. לתגובה מס 2
(2006-11-27 21:37:34)
מדובר כאן שהכומר יהודי
4. עד מתי???עד מתי???
(2006-11-27 21:39:47)
מספיק כבר עם חוסר אהבת ישרא-ל הזאת!!!
בגלל זה יש צרות בתוכנו!!!
דיי!!!
אחד שכואב לו.
5. ל 2
(2006-11-27 22:18:24)
מן הסתם הוא יהודי! הרי מדובר בשליח שבדק את הענין?!
6. !!
(2006-11-28 02:38:42)
השליח בא לדבר איתנו בבית ספר והוא אמר שהוא היה דתי!!!! והוא כתב לו מכתב והוא אומר שהלב אומר לו להשאר והראש אומר לו ללכת אל הרב אז הוא נשאר..... אבל בטוח יהיה לו איזהשהוא נקודת מצפון ויחזור!!! :) :)
7. כדאי לבדוק!
(2006-11-28 03:50:25)
מעניין האם ראש המורמונים הוא יהודי.
8. תגידו...........
(2006-11-28 06:04:39)
מי הכומר ?

זה עם הכובע והחליפה או זה עם התפילין?
9. איזה בלבול!!!
(2006-11-28 21:11:31)
לפי הלבוש האיש אינו כומר אלא נזיר בנדיקטי השייך לכנסיה הקטולית.
אין כל קשר בין הזרם המורמוני (גם שהם אינם משתמשים בצלבים) לבין הקטוליות.

בנימין קלוגער
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:




© 2019 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן