כפתיחה לרשימה זו נביא קטע משיחה שהתקיימה ביום רביעי, ד' בתמוז תש"מ, בין כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו וכ"ק האדמו"ר מסדיגורה שליט"א, בחדרו של הרבי ב-770.

בפתח הדברים ('בצל החכמה' עמ' 88) סיפר הרבי על פגישת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. בשנת תרח"ץ עם דודו של האדמו"ר מסדיגורה - רבי אברהם יעקב זצ"ל, וכן דובר על הגניזה החרסונית. לאחר מכן נמשכה השיחה כדלהלן:

הרבי: בזמננו הולכות ומתפרסמות גניזות שונות - כבר במתן-תורה פורסמה ה"חמדה גנוזה.

האדמו"ר מסדיגורא: זהו "יפוצו מעיינותיך חוצה".

הרבי: לעניין זה שייכות עם הבעש"ט והמשיח.


תעלומת הציץ ברומי

בגמרא (שבת סג,ב. סוכה ה,א) מצאנו פלוגתא בין חכמים ור' אליעזר ב"ר יוסי בדבר אופן כתיבת המילים "קודש לה'" על הציץ. חכמים אומרים "שכתוב עליו בב' שיטין", ור' אליעזר ב"ר יוסי אומר "אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב עליו קודש לה' בשיטה אחת". ומבאר המאירי (במסכת שבת שם) ש"לא הכחישו (חכמים) את הידוע אצלם (בקבלה) - אף בעדות ראייה".

על כך הקשה הרבי (ליקוטי-שיחות כרך כו, עמ' 201), הייתכן שחכמים חולקים על עדות ראייה של ר' אליעזר ב"ר יוסי? לכך מוסיף הוא עוד שאלה, בנוגע לציור המנורה שעל "שער טיטוס", שבה מצויירים ששת קני המנורה, כשהם נמשכים ועולים כחצאי קשת מעוגלים. כיצד אם-כן קובע רש"י ש"באלכסון נמשכים ועולים", וכך גם צייר הרמב"ם?

הרבי משיב לשתי השאלות תשובה דומה: ציור המנורה שעל שער טיטוס לא צוייר במדוייק אלא בדומה למנורת המקדש. כך גם לגבי הציץ: אף-על-פי שר' אליעזר ב"ר יוסי ראה ציץ ברומי, אין מכאן ראיה ברורה כי אכן זהו הציץ של הכהן הגדול. ייתכן שהיה זה תכשיט שנעשה בדומה לציץ. לאחר מכן נגנז התכשיט (מאיזו סיבה שתהיה - ואולי כדי להציל מידי הרומאים את הציץ האמיתי - ועל דרך זה יש לומר במנורה) יחד עם כלי המקדש שהיו מונחים ברומי (בהמשך מסביר הרבי בדעת הרמב"ם - שמכל מקום שימש ציץ שראה ר' אליעזר ב"ר יוסי לפחות תקופה קצרה).

הגניזה החרסונית

דיונים רבים התנהלו בעולם החסידות בשאלת האותנטיות של 'הגניזה החרסונית'. כידוע, אדמו"ר הרש"ב קבע כי האיגרות והכתבים אמיתיים הם, והרבי עסק כמה פעמים בהוכחת עמדה זו.

וכך כתב מר י. רפאל במאמרו 'גניזת חרסון' (לסיכום הפולמוס על אוצר הכתבים החסידיים - שהתפרסם ב'סיני' כרך פא (תשל"ז) עמ' קמד-ה הע' 53):

"כן היה - האדמו"ר מליובאוויטש - נחרץ בדעתו - כי כתבי ה'גניזה' (החרסונית) הם אמיתיים - בדבריו המרשימים בשיחתי עמו ביום ה' תמוז תשכ"ז, בה גלגלנו שעה ארוכה במעונו, בלי להתרצות לקבל גם דעת ביניים מתונה".

אכן זו היתה דעתם של הרבי ושל קודמיו (כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע) בדבר עצם תוכנם של הכתבים (ראה איגרות-קודש, כרך ח', עמ' רמט-רנא. 'ימי מלך' כרך א', עמ' 429 ואילך).

בתוך דבריו כותב הרבי סברה זהה לזו שהעלה בנוגע לציץ ולמנורה:

דבר ברור אשר האדמו"ר מרוז'ין זצ"ל היה אסור . . במאסר קשה כהנ"ל היו מחרימים הכתבים שנמצאו ברשות הנאסר. בוודאי היו אצל האדמו"ר מרוז'ין כתבי יד קודש של בני דורו ודורות הסמוכים לו מלפניו וספרים וחפצים החביבים עליו, כי באו אליו בירושה וכיוצא בזה - אם מעט או הרבה, בוודאי כשנמצא האדמו"ר במקום בטוח רצה וחיפש אופנים איך לקבל הכתבים וכו' הנ"ל בחזרה. ברור שלא היה יכול להשיגם בהשתדלות גלויה אצל הממשלה כיוון שברח ממאסרו - ולא נשאר אלא הדרך לאופנים חשאיים.

אם עלתה ביד המשתדלים בזה לשחד באיזה אופן את הפקידים השייכים לזה - מה היו עושים הפקידים כדי לאפשר את הדבר ולמעט, על כל פנים, את האפשרויות אשר חוקרי הממשלה יגלו החזרת הכתבים לבעליהם? היותר פשוט - להניח במקומם מכתבים אשר על כל פנים בחיצוניותם, במראיהם, מספרם וכו' יתאימו לגוף כתב-יד קודש שנלקחו. מובן אשר כל זה לא היו יכולים לעשות במנוחה גמורה באריכות זמן וכו', ובמילא לא היה מקום להגה"ה מדוייקת וגם לא ראו כל נחיצות בזה כיוון שהמחליפים וגם המבקרים שחששו מאיתם היו מבינים רוסית יותר מאשר חסידות.


פרסום בלתי מתאים

בקיץ תש"כ שיגר ר' נפתלי קראוס לרבי מכתב שביקש לפרסם כמכתב בכתב-יד קודש של אחד האדמו"רים. הרבי מיהר (בח"י בסיוון - איגרות-קודש כרך יט, עמ' שמא-שמב) וכתב ["נשלח המכתב מבלי לחכות על התור, בכדי למנוע פרסום בלתי מתאים"]:

והוא כפי צילום המכתב מהגניזה החערסונית, זאת אומרת שאין זה גוף הכתב-יד כי-אם העתקה [כמבואר במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר הנדפס בהתמים] ולית דין צריך ראיות נוספות כיוון שרוב המכריע של כל המכתבים הנזכרים לעיל הוא בכתב-יד האמור, ואם הכתב-יד דאדמו"ר הזקן שמזכיר במכתבו הוא גם כן בציור אותיות דומות, בוודאי גם הוא מגניזה האמורה.

להווי כדין וכדין

לא פעם הביא הרבי (ראה לדוגמה שיחות קודש תשל"ז, כרך א, עמ' 654) את המובא בבית-יוסף ובית-חדש לטור אורח-חיים סימן לד, "שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים כסדר רש"י" (ובד בבד ציין הרבי שנמצאו - בתקופה מאוחרת - גם תפילין כדעת רבינו תם).

ה'דרישה' כתב: "ושמעתי משם מורי דאין לסתור סדר רבינו תם, ממה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כדברי רש"י, דאדרבה לרבינו תם מצי למימר שפסולין היו כיוון שכתבן באותו הסדר ולכך נקברו בקברו כדין ספרים פסולין שנקברין ונטמנין כו'". על כך הוסיף הרבי כי דברים שכאלו נאמרו גם על התפילין שנמצאו כדעת רבינו תם.

הרבי עצמו סבור (ראה 'שיחות קודש' תשל"ז שם. ליקוטי-שיחות, כרך כ"ו, עמ' 187) שמאז ומקדם נהגו כשתי הדיעות - ולכן אין צורך לדחוק כתירוצים הנ"ל.


אמינות 'המגילות הגנוזות'

באיגרת מי"ב בניסן תשט"ו (איגרות-קודש כרך יא, עמ' כט) לגה"ח רבי שלמה- יוסף זוין ז"ל, מתייחס הרבי למגילות הגנוזות שנחשפו באותה שנה ועוררו ויכוחים רבים. וכך כותב הרבי בתשובתו הקצרה:

בהנוגע למגילות הגנוזות, הרי לא היו עתותי בידי לעיין בהסכסוך שבין החוקרים בזה, וכידוע שמחולקים מן הקצה אל הקצה, אבל מה שנראה לי מתוך קריאה שטחית וראיית איזה צילומים, שכנראה משיטת הכתוב בהנוגע למלאים וכו' זהו מכתב-יד עם-הארץ, העלול לטעות בהעתקה מפני חיסרון ידיעה, ולכן זהירות יתירה דרושה בנוגע לסמכות המגילות (ומי יודע סיבת גניזתם).

בשיחתו בשנת תשמ"ג (ליקוטי-שיחות כרך כו, עמ' 203) הרחיב הרבי בעניין זה:

בזמן האחרון נתגלו גניזות של מגילות מענייני התנ"ך, ושם ישנם כמה שינויים לגבי המסורה שבידינו בנוגע לחסר ויתיר וכו'. - יש לדעת שה'גניזות', למרות היותם נראים כ'עדות ראייה', הרי אינן כלל כמסורתינו. במיוחד שאין לדעת מי הם אותם מחברי 'גניזות' אם הם 'מגדולי החכמים' או לא. יתר על כן: ייתכן אפילו שהמגילות אכן נגנזו דווקא משום שנכתבו שלא כהלכה! מה- שאין-כן המסורה שישנה בידינו שנמסרה איש מפי איש, דור אחר דור למעלה עד משה רבינו - דבר ברור שהיא אמת.

חדש מפני ישן

בשיחתו משנת תשמ"ז דן הרבי באריכות בשאלה, מה דינם של פסקי הדינים של ראשוני הפוסקים, כהבית-יוסף ואחרים, שפסקו על יסוד דברי הרמב"ם, כאשר מאז נתגלו כתבי-יד חדשים של הרמב"ם ובהם תיקונים ושינויים, ונמצא שבמספר הלכות חזר בו הרמב"ם - האם תשתנה ההלכה כמשנה אחרונה של הרמב"ם?

הרבי מביא את דברי הרמ"א ואדמו"ר הזקן שבהתגלות ראשונים שלא היו בעולם בזמן שקבעו האחרונים את דעתם, אין צריך לפסוק כאחרונים. וממשיך הרבי:

מצינו בכמה וכמה ספרים שאילו ראו הפוסקים את דברי הראשונים (שנתגלו אחר כך) היו פסוקים כמותם. ויש לומר בנוגע להמבואר בספרים הנ"ל (צויינו שם בהערה 16): סברתם הראשונה הוא שאין לשנות הפסק דין שנתפרסם ונתפשט (והטעם מובן, מכיוון שאין זה ברור שאילו ראו טעמו ומסקנתו של הראשון שנתגלה היו סבירא ליה כוותיה, כי-אם רק שיש מקום לומר כך, וכל זמן שאין בירור בדבר - אין לשנות ולעשות מעשה). אלא אם כן: (א) נתפרסם פסק-דין אחר של פוסק שהוא בערך או יותר מגדלות דהפוסקים שפסקו הפסק-דין שלפני זה, (ב) רק בספיקא דאורייתא, להוציא ממון מחזקתו, וכיוצא בזה - עלינו להחמיר ולכן לנהוג כמותו.

שינויי נוסחאות


באופן כללי תמך הרבי בשימוש בשינויי נוסחאות על-פי כתבי-יד. במספר מקומות (נאספו ברשימת הרב ברוך שי' אוברלנדר, בודפשט) הוא מציין לספרו של הרב נתן רבינוביץ שהחל לצאת לאור בשנת תרכ"ח - "דקדוקי סופרים". בשנת תשל"ט אף התיר לרב שלום-דובער לוין להדפיס בבטאון "יגדיל תורה" שבעריכתו כתבי-יד ודפוס ראשון של תלמוד בבלי (ראה בספרו 'עבודת הקודש', נ.י. תשנ"ה, עמ' צח- צט - ששאל אם יש מקום להדפיס שינויי גרסאות מדפוס מדוייק זה ב"יגדיל תורה"... אף שאין זה מקומם הטבעי בבטאון זה). כן ציין הרבי במספר רב של מקומות לנוסחאות שנאספו ברמב"ם מהדורת הרב שבתי פרנקל.

אולם הרבי עמד על המשמר וטען בדרך כלל כי שינויי נוסחאות וכדומה צריכים לבוא בשולי הגליון (ראה ספר 'המלך במסיבו' כרך א, עמ' קכז, ובהנסמן שם בהע' 5. איגרות-קודש כרך כ, עמ' ל).

בשנת תשכ"ד עמד מוסד מדעי מפורסם להוציא לאור מהדורה חדשנית של התנ"ך, והרבי יצא חוצץ נגד מגמה זו. הרבי פנה לאישי ציבור מפורסמים בבקשה לסכל את התוכנית. בין השאר כתב באיגרת למר שז"ר (איגרות-קודש כרך כג, עמ' קכז- קכט):

נודעתי ש . . בירושלים מתכוננת להוציא לאור מהדורה חדשה של תורה שבכתב, בהביא בחשבון תגליות הכי אחרונות וכתבי יד שונים, ולכל לראש כתב-יד המכונה אלעפו קורקס (כתר תורה!). ולא עוד - ועל זה באתי - שעלה בדעת מכינים את הנ"ל לדפוס שהפנים לא יהיה הנוסח המקובל והמקודש שעליו נתחנכו כמה וכמה דורות של בני ובנות ישראל . . כי אם הנוסח של הקורקס האמור . . ישלימו את החסר [בקורקס] מכתבי יד אחרים שלדעת המוציאים לאור יש לסמוך עליהם. ובחלק ההערות, אם בשולי הגליון או בסוף כל כרך, יעירו גם כן על הנוסח המקובל, ונוסחאות של עוד כתבי יד וכולי וכולי.

מובן הסער שעלול להתחולל אם יקימו מחיצה בין חוגים שונים בבני-ישראל גם בנגוע לתורה שבכתב. והרי די לנו הצרות שיש לנו על ידי מחיצות מעשה בני אדם משוחדים - בעניינים שונים ומשונים, אלא שלעת עתה על כל פנים בנוגע לתורה שבכתב נוסח אחד לכולם, ובזה נבדלו בני-ישראל מאלו שהולכים אחרי תרגום השבעים, תרגום השומרונים וכולי וכולי...


"בתימהון קיבלתי מכתבו"...

להלן שני מכתבים מעניינים בסגנון חריף משהו העוסקים בכתביו של הגאון רבי יוסף ראזין, הראגאצ'ובר.

בחורף תש"כ שיגר הרב משה-חיים-אפרים בלאך אל הרבי את ספרו "דובב שפתי ישנים" והרבי השיב (איגרות-קודש כרך יט, עמ' סט):

תשואת חן תשואת חן על הערתו לשאלות ותשובות השיב משה. כן מאשר הנני קבלת הספר "דובב שפתי ישנים" . . ולאחרי בקשת סליחתו נצטערתי על שציין על כמה מכתבים שהם לגאון הרגצ'ובי - וכל הרגיל בסגנונו יראה תיכף שאינו...

כחודשיים לאחר מכן שיגר הרבי (שם עמ' קנח-קנט) מכתב נוסף למחבר הנ"ל, אשר באיגרת ששיגר בינתיים לרבי חזר וטען בלהט שמכתבים אלו הם אמנם מהרגוצ'ובי:

בתמהון קבלתי מכתבו מיום הראשון, בו כותב אודות המכתבים אודותם באה הערה שלי, במכתבי הקודם.

בתמהון, כי מתחילה אמרתי, אולי משגה הוא, או מי שהוא הביא את כבודו לידי טעות האמור, והרי מכתבו בא לאשר עוד הפעם אשר אמת הוא שהמכתבים הם של הגאון הרגצ'ובי, דבר שהוא מופרך בעיקרא בתכלית ובהחלט.

בוודאי למותר להודיע, אשר אלפים מכתבים שאלות ותשובות נמצאים מהגאון הרגצו'בי, ומשתרעים הם על משך תקופה של כמה וכמה שנים, עשיריות בשנים, והצד השווה בכל המכתבים, שו"ת, חידושי תורה אלו, מבלי יוצא מן הכלל בהחלט, הוא סגנון המיוחד לו, שכל אחד יכירו ויכיר גם כן את מה שאינו שייך לו בהחלט, ומכתבים הנדפסים בספר "דובב שפתי ישנים" הם בסגנון הפכי בתכלית הכי החלטית מסגנון הרגצ'ובי.

הסברא אשר הנ"ל יצווה למי שהוא לכתוב בשמו והוא יחתום, או שמפני תלונות רבים ולתועלת הדבר, ישנה סגנונו, או מה שהוא יכריחו לצאת מגדרו, הוא היפך סגנון וסדר כל חייו של הרגצ'ובי, וגם כן היפך בתכלית הכי מוחלטת... ובטוחני שלא רק שלא היה רוצה להורות או לאמר בסגנון אחר, אלא שגם לא היה יכול [ולא עוד אלא שבאם היתה מציאות, שיבוא הרגצ'ובי ויעיד שהוא כתב המכתבים, לא יאמינו לו ולא ישמעו לקולו].

הרבי מסיים את מכתבו:

כתבתי כל הנ"ל ובאריכות לפי ערך, כי חוששני ממכתבו האמור, שאולי יכתוב כבודו גם לאחרים, להעמיד על הנדפס, שמכתבים אלו הם של הגאון הרגצ'ובי, ועלי החובה להעיר, שנכון במאוד וביותר להימנע מזה, כי כנ"ל אין כל ספק שאין מכתבים הנ"ל מהרגצ'ובי, ואיתו הסליחה על ביטויים אלו, שאולי אינם דיפלומטים ביותר.

באדיבות גליון 'התקשרות' בהוצאת צעירי-חב"ד