• דעות ב-COL

מאת הרב טוביה בלוי

מי ששמע את שיחת-הקודש, הזעקה הכואבת והנוקבת, לפני 15 שנה על התמיהה הכי גדולה שמשיח עדיין לא בא, וההכרזה המזעזעת: אני את שלי עשיתי ואני מעביר את העניין אליכם, עשו כל אשר ביכולתכם – אינו מסוגל להשתחרר מרושם הדרישה התקיפה לפעול להבאת המשיח.

כך גם – יש להניח – מי שמאזין לקלטת או צופה בה, או אף מי שקורא את הדברים, "אם לב אבן – נימוח".

הבעיה החמורה היא, כמו במקרים רבים כגון דא, כאשר הפרשנות הסובייקטיבית, המונחית על-ידי רגשות הנפש הבהמית (כאמור בתניא קדישא פרק ט' שמשכן הנפש הבהמית הוא בלב, כלומר ברגש האישי, וכשיחת-הקודש הידועה ש"כלב" הוא "כולו לב" – בלי מוח), מעוותת את המשמעות הקדושה של דברי אלוקים חיים.

הפסיכולוגיה של הנפש הבהמית עלולה ליצור אצל האדם השומע כי ניתן בו אימון ומעתה הדבר תלוי בו – תחושה של עצמאות ובעל-בתיות: "הנה הרבי מינה אותי לממלא-מקומו של הרבי, והוא "מעביר את הכדור אלי"".

תחושה זו שמקורה כאמור בנפש הבהמית, היא מסולפת עד להחריד. הרבי ביקש שנעשה כיכולתנו – את מה שהוא קבע – ולא העניק לנו עצמאות לפעול כרצונינו וכהבנתנו להבאת המשיח. פעילות "עצמאית" שהרגש האנוכי מניע אותה מרחיקה את הגאולה, רחמנא ליצלן.

***

באותו קטע של שיחת-הקודש הכואבת כבר ניתן לראות בפשטות כי הפעילות המיידית שאליה מתייחס הרבי – היא זעקת "עד מתי" מעומק הלב ולא "מפני הציווי".

הלא כה אמר הרבי בשיחתו זו: "אילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת (עד מתי?!) בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא!". דברים ברורים ונוקבים.

וכן: "מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני-ישראל ירעישו ויצעקו באמת" וכולי.

***

פירוט נוסף חד וברור נמצא ב-40 השיחות שהרבי השמיע לאחר-מכן (סיומי סיכומי השיחות פורטו ב"פרדס חב"ד", גיליון 16, עמוד 142 והלאה), והראשונה שבהן - יממה אחת בלבד לאחר כ"ח ניסן: "כאו"א צריך לעשות בעצמו את העבודה... ובפשטות: בהוספה בתורה ובמצוות, בלימוד התורה - נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובקיום המצוות בהידור" וכו' וכו'.

ושבוע לאחר-מכן: "כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד – על כאו"א מישראל... להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בענייני משיח וגאולה, ומה טוב שהלימוד יהיה ברבים", וכו'. כך לאורך כל השיחות כפי שהמעיין יווכח.

לאמור: ארבעה דברים חייב כל אחד מאיתנו לעשות להביא את המשיח מיד. אלה הדברים – לא פחות ולא יותר.

* הוספה מיוחדת בלימוד התורה וקיום מצוות במגמה מכוונת לזרז בכך את הגאולה.

* לימוד והפצת פנימיות התורה, תורת החסידות.

* לימוד ענייני גאולה ומשיח, ומה טוב ברבים.

* זעקה באמת ומעומק הלב אל הקב"ה: "עד מתי"?!

את זאת אנו חייבים לעשות ככל יכולתנו. לא תוסיפו ולא תגרעו!