ישראל הרץ

לא היה חסר הרבה שחסידי חב"ד ילכו בשבתות בשטריימל. קשה להאמין, אך חסידי חב"ד, שכיום מזכירים בחזותם החיצונית ובלבושם, יותר את הליטאים לבושי הפראק וה'קנייטש' מאשר את החסידים עטויי הקאפטענעס והשטריימל'ך – התלבשו בעבר כמו יתר החסידויות שבמחוזות רוסיה ואוקראינה. הלבוש היה ארוך, ובשבתות חבשו, לפחות האדמו"רים, כובעי פרווה. השינוי, מכל מקום, חל רק בדור האחרון, אז נפרדו בחב"ד מהשטריימל והוא הוסר באחת מהלקסיקון החב"די.

ואכן, ככל שמעמיקים, מגלים כי הלבוש החב"די כיום הוא מוזר במידה מסוימת. סוף-סוף, הורתה ולידתה של חסידות ליובאוויטש בערבות רוסיה. מדוע שונים, אפוא, חסידי חב"ד בלבושם מהחסידויות האחרות שמקורן ברוסיה, כמו חסידי גזע טשערנוביל, למשל?

הרב טוביה בלוי, מרבני חב"ד הבולטים, מספק מעט רקע. מתברר שמדובר בתהליך מרתק למדי שעבר על החסידים. "בעבר, ככל החסידויות ברוסיה, התהלכו אף חסידי חב"ד בלבוש החסידי-רוסי. קסקט על הראש ומעיל ארוך. בשלב מסוים,
בעקבות 'גזירת הלבוש' (זו שהגיעה עד פולין ובעקבותיה הושלך בעל ה'חידושי הרי"ם' למעצר), נשארו חסידי חב"ד עם הקסקט אך המלבוש העליון הוחלף בקצר יותר, שהיה נפוץ בקרב המקומיים".

האדמו"רים, לעומת זאת, נותרו עם הלבוש האדמו"רי, כפי שנהוג היה מאז ומתמיד: קפוטת משי ארוכה ושטריימל. בשבתות ובחגים נהגו האדמו"רים ללכת במלבוש משי לבן, מפני שכך, כפי שמקובל בחב"ד, היה מנהגו של הבעש"ט הקדוש ויש אומרים כי מקורו של הלבוש עוד מהתקופה שקדמה לבעש"ט, מימי האר"י הקדוש ו'גוריו'. מעלתו מוסברת על-פי תורת הקבלה כ'צבע שאין לו גוונים'. ישנו ציור בו נראה הרבי בעל ה'צמח צדק' בלבוש הלבן.

אך גם הקפוטה לא הצליחה להחזיק מעמד בחב"ד. בהמשך היא הוחלפה ב'סירטוק', שמזכיר יותר את הפראק. הפראק-סירטוק שימש דווקא כלבוש הרשמי של בעלי הבתים המכובדים והסוחרים.

***

השינוי התחולל בחייו של האדמו"ר המהר"ש, הרביעי בשושלת ליובאוויטש. לצורך ריפויו היה על המהר"ש לצאת מתחומי רוסיה, והוא הרחיק והגיע לבתי-חולים ועיירות מרפא בגרמניה ובגליציה. עקב העובדה שנאלץ לשהות בדרכים ובקרב קהילות זרות, החל המהר"ש ללבוש את ה'סירטוק' אותו לבשו באותה תקופה הסוחרים היהודים. גם הכובע הוחלף ב'קנייטש' המוכר. היה זה לבוש שכיבד את לובשו ושיווה לו תדמית של איש עסקים.

זו בדיוק הייתה התדמית שאותה ביקש לאמץ המהר"ש. הרבי, שהתרחק מגינוני אדמו"רות, מצא את ההזדמנות בה הגיע למקומות מרוחקים, בהם לא הכירוהו, והציג את עצמו כסוחר יהודי. ולא רק בפני הרופאים עמם בא במגע. מספרים כי בימי שהייתו בנכר, הגיע הרבי עד לבעלזא, שם נפגש עם האדמו"ר רבי יששכר דב זי"ע. הרבי מבעלזא, שכבר היה באותם ימים סגי נהור, שאל את המהר"ש למעשיו וזה הציג את עמו כ'סוחר'. כנראה שה'סירטוק' לא הצליח לספק את הסחורה, והרבי מבעלז הפטיר מיד: אכן כן, סוחר הנהו. הרי נאמר 'כי טוב סחרה מכל סחורה'...

מאז הפך ה'סירטוק' ללבושם של האדמו"רים לבית חב"ד, כאשר בימי חול נהגו ללבוש 'סירטוק' רגיל. בשבתות, לעומת זאת, הוא הוחלף ב'סירטוק' עשוי משי. בחב"ד, ולא רק בה, הקפידו האדמו"רים על לבישת מלבושי משי. אך אין זו הסיבה היחידה. ישנו מאמר מהרבי הרש"ב, המתייחס לחשיבות מעלתו של המשי. מסתבר כי היה לו מקום של כבוד בחסידות ולא מההיבט החומרי.

הרבי האחרון זצוק"ל הזכיר בשעתו את מאמר זה בפני החסידים, ובאותה הזדמנות הביע את רצונו, כי ראוי שהחסידים ילבשו בשבת בגדי משי, "זיידענע זופיצעס", כפי שמוזכר בהלכה ובחסידות, והוסיף: "יישר כוחם של אלו שיעשו כן". הסיבה להיעלמותם של בגדי המשי מהנוף החב"די, הבהיר, נבעה מכך שבגדים אלו נחשבו באותם ימים ליקרים ולא כולם השיגה ידם לרכוש את בגדי המשי. בעקבות דבריו של הרבי, חזר וקיבל המשי את מעמדו החשוב, ובימי שבת ויום-טוב מתהדרים החסידים ב'סירטוקים' עשויי משי.

אגב, הרבי זי"ע ראה בבגד המשי משום מלבוש קדושה, אותו לובשים רק בשבתות ובחגים. כיוון שכך, כאשר יצא לרחוב נהג ללבוש בגד נוסף מעל בגד המשי, שכן אין זה יאה ללכת ברחובה של עיר בבגד המיוחד לתפילות בזמנים המיוחדים.

***

פרט למלבוש המשי, אותו עטו האדמו"רים בשבת, הם חבשו לראשם את השטריימל, שהיה נפוץ בקרב כל חצרות החסידים ברוסיה וביתר מדינות מזרח-אירופה. כך נהג גם האדמו"ר הריי"ץ ולמעלה בקודש. האדמו"רים כולם חבשו שטריימל, או מה שמכונה כיום כ'קולפיק', הנפוץ בעיקר אצל בני האדמו"רים מגזע טשערנוביל וכן בחסידויות שמקורן בגליציה.

מהשטריימל נפרדו בחב"ד עם עלייתו של הרבי זי"ע על כס האדמו"רות. וזאת משום מעשה שהיה: כידוע, עם פטירתו של חותנו הריי"צ, לא ראה הרבי את עצמו כמי שראוי למלא את מקום חותנו. לחסידי חב"ד אין בדברים אלו כל חידוש, אך מי שאינו מעורה בהווי החב"די יתמה בוודאי לשמוע כי במשך למעלה מארבעים שנות הנהגתו לא החשיב הרבי את עצמו כמי שראוי לשבת על כיסאו של חמיו, וכל הנהגתו סבה סביב דבריו של הרבי הקודם והוראותיו. אך טבעי היה עבורו להסביר כל הוראה לחסידים בעובדה ש'כך נהג הרבי', כש'הרבי' הכוונה לרבי הקודם, כמובן. הנהגה זו באה לשיא במנהגו היומיומי להזכיר את שמותיהם ובקשותיהם של מי שהגיעו לחדרו – על ציונו הקדוש של הריי"ץ. זהו פשר הפסקה המוזכרת בכל אחד ממאות אלפי המכתבים שיצאו מחדרו של הרבי: '...אזכיר על הציון'.

בימים הראשונים בפרט, מעידים בני התקופה ההיא, ניכר היה שהרבי אינו מעלה על דעתו כי הוא ראוי למלא את מקומו של הרבי שנותר מיותם. כביטוי קל לאותה תחושה, שיש שראו בה את התגלמות הכתוב 'אם קטון אתה בעינך ראש שבטי ישראל אתה', אפשר למצוא בסירובו לחבוש את השטריימל. "שטריימל הוא לבוש אדמו"רי", התבטא אז, וסירב ללבוש את השטריימל של חותנו הרבי, כפי שהתרחק מכל גינוני המלכות. הגאון רבי אפרים יאלעס, מחשובי רבני ארצות-הברית, הפציר בו כי יעטה 'לבוש מלכות' על ראשו, אך לשווא.

גם כשעלה על כס ההנהגה והציבור הגדול של החסידים כמה למוצא פיו, התמיד הרבי בסירובו. הוא הקפיד שלא ללבוש מלבוש מיוחד, אלא להתהלך כאחרון החסידים. השטריימל, שאותו חבשו לראשם מייסד החסידות בעל ה'תניא', הרבי 'האמצעי' ועוד, הפך להיסטוריה והרבי נותר עם הלבוש שאותו סיגל לעצמו עוד מהיותו בצרפת: כובע לבד פשוט המשתפל בקדמת הראש. כובע שהפך עד מהרה לסימן ההיכר המובהק של כל חסיד חב"ד באשר הוא.

הכובע, כמו גם העניבה, נחשבו לחריגים בנוף האדמו"רי שמתאפיין בשטריימלים או בכובעי קטיפה, אך הרבי הוכיח כי רבי אינו זקוק לכובע אדמו"רי כדי לעשות את המוטל עליו... מספרים, שבתקופה הראשונה להנהגתו הגיע לבקרו אדמו"ר ידוע שהתגורר בארצות-הברית. לכשיצא האורח והוא אחוז התפעלות מהמפגש עם הרבי, אמר לחסידים שניצבו בחוץ מילים ספורות, שמבטאות את ההערכה הרבה אותה רחשו לרבי זי"ע גדולי עולם: "אני מרמה את ה'עולם' שלי בשטריימל שעל ראשי, ואילו הליובאוויטשער מרמה את ה'עולם' שלו בכובע שהוא חובש..."

מאז הפך הכובע לסמל החב"די האותנטי, כשרבים אינם מעלים על דעתם, כי לא היה חסר הרבה בכדי שחסידי חב"ד יחבשו אף הם שטריימלים, בדיוק כפי שנהוג ביתר החסידויות.

אך ה'סירטוק', אותו לבש הרבי גם לפני פטירת חמיו הריי"צ, נשאר. הוא התאזרח בחב"ד וחלק מהחסידים נוהגים ללובשו גם בימות החול.

***

יש חסידי חב"ד שנותרו עם הלבוש המקורי. המשפיע הנודע רבי מענדל פוטרפס זצ"ל, מהבולטים בקרב המשפיעים החב"דיים, הצליח לצאת מרוסיה עוד בעידן 'מסך הברזל', והגיע אל מושבו של הרבי בארצות-הברית. ר' מנדל, שבא מעבר ל'הרי החושך', הגיע עם הלבוש אותו לבשו חסידי חב"ד משכבר: מלבוש עליון קצר וקסקט. את הקסקט, אגב, היו גם אדמו"רים שחבשו בימי החול.

הרבי נהנה ממראהו של ר' מנדל וביקשו להישאר בלבוש המקורי. מאז ועד סוף ימיו התהלך ר' מנדל בקסקט, וכמוהו נהגו גם זקני חסידים נוספים שהצליחו לפרוץ את החומה הבצורה ולעלות מרוסיה.

כיום, כאשר ברחבי רוסיה ואוקראינה מתגוררת קהילה לא מבוטלת של חסידי חב"ד, ניתן למצוא רבים שחוזרים אל הלבוש החב"די המקורי.

ובכל זאת, השטריימל אינו נדיר לחלוטין בנוף החב"די. דמויות חב"דיות ידועות חובשות בשבת שטריימל וקפוטה, ויש גם נציגות לא רעה לקפטן הירושלמי המפוספס. אך הסיבה לקיומו של השטריימל אינה קשורה לעובדה שאדמו"רי חב"ד נהגו ללבשם בעבר.

מדובר בבני משפחות חסידים שעלו ארצה לפני כמאה שנה והקימו את הקהילה החב"דית המפוארת שהכתה שורשים בירושלים העתיקה. אז, ככל שהדבר נשמע מוזר, לא ניכרו ההבדלים בין העדות בנוסח הלבוש, והקפטן הירושלמי המוכר היה הלבוש הירושלמי הרשמי אותו לבשו כולם, החל ממי שנחשבו 'מתנגדים' וכלה בחסידים יוצאי פולין, רוסיה או הונגריה. בשבת נראו שטריימלך ו'קפטענעס' בכל מקום, ואין זה משנה אם מדובר ב'חורבת ר' יהודה החסיד' שבה נהגו להתפלל מרבית יהודי הרובע, בבית המדרש של חב"ד או ב'תפארת ישראל'.

***

בחב"ד, בכל אופן, לא 'עשו עסק' מהלבוש. אדמו"ר אחד לבש כך, השני אחרת. ההתמקדות הייתה בעיקר. כך, למשל, הרבי הרש"ב לכשיצא לנסיעות מחוץ לרוסיה ויתר על השטריימל ועל הלבוש האדמו"רי, ואילו בנו, הרבי הריי"ץ, שיצא לפולניה, אימץ את מנהג המקום בכך שהחל לחבוש שטריימל לראשו. דור דור וצורת הנהגתו.
הרב בלוי: "הרבי ראה מעלה בכך שהחזיר את 'הלבוש היהודי', את לבושי הנשמה ליהודים שהתרחקו מעמם והזיק היהודי שבהם כמעט וכבה. בדבר זה ראה הרבי את העיקר, ובזכות השפעתו זכו וזוכים מאות אלפי יהודים לחזור לכור מחצבתם וללבוש בחזרה את הלבוש היהודי"...