לגופו של דבר, הנני להודיעכם כי כבר בשנת 1995 במהלך הסכמי אוסלו, ניסה השר לענייני דת, מר שטרית לנקוט בהליכים נגד רבנים שפסקו נגד מהלכים אלו וכתוצאה מכך הוכנה חו"ד משפטית ע"י עו"ד אליהו מירון ז"ל ועו"ד יעקב ויינרוט, המבוססת על פסיקות של בית המשפט העליון הקובעת כי, "אין לאסור על רבנים לפרסם פסקי הלכה, הבעת עמדתה של ההלכה הינה לא רק חלק מזכותם הבסיסית של רבנים אלא אף חובתם לתפקיד הציבורי אותו הם נושאים.

פסקי הלכה אלו אינם צריכים להיות זהים לחוקי המדינה ובודאי שאינם חייבים להתאים את עצמם למדיניות הממשלה". חו"ד זו משמעותית במיוחד לאור העובדה כי דעת הרבנים מיוסדת על פסק דין ברור בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ט, שמשום קדושת החיים אסור למסור אפי' שעל לנוכרים ובודאי לא למחבלים, כי ע"י כך "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

לפני כ-15 שנים ציטטו ללא הרף ב'קול ישראל' את אותם רבנים (יחידי סגולה…) שקבעו בזמנו שמותר למסור שטחים למען שלום, ובכל זאת אף אחד לא חלם להעמיד אותם לדין או להפסיק את משכורתם.

גב' לבני היקרה, כיום רבני ישראל רואים בעליל את הסכנה ופיקוח הנפש שנגרמה ע"י מסירת שטחי ישראל לאויבים, ועל כן פסקו שאסור להעביר שטח מישראל לנכרים, כי זה גורם לסכנה מיידית גם לתושבי אשדוד, אשקלון, חדרה, חיפה ותל אביב. הלוואי שניתן היה לקחת 'רוורס' (= אחורה פנה) ולחזור לתחילת שנות השמונים לפני חתימת הסכמי אוסלו האומללים לפני האוטובוסים המתפוצצים, לפני הפיגועים בחוצות הערים ולפני מסירת בטחונם של תושבי ישראל בידם של מנגנוני הביטחון הפלסטינאים שתוצאותיהם היו והינם היל"ת, אלפי נרצחים ה' יקום דמם ועשרות אלפי פצועים ישלח להם ה' רפואה שלימה.

כתוצאה מכל זה, כל רב שעיניו בראשו ואכפת לו ממה שקורה לעמנו, אינו יכול לעמוד מן הצד ולשתוק. זו זכותו וחובתו לפרסם את ההלכה בשולחן ערוך עליה אין עוררין, הקובעת שקדושת החיים מעל הכל, ובגלל הצלת חיי העם היושב בציון אסור להעביר לנכרים אפי' שעל, מישוב יהודי.

כבר היה לעולמים מצב בו כיהנו רבנים "מטעם" כפי שהיה בברית המועצות לשעבר, בה הכריחו את הרבנים לחתום על מסמך בו הם מאשרים שקיים חופש דת וכל ענייני הדת היהודית מתנהלים כסדרם. רב שלא היה מוכן לחתום על מסמך שקרי זה, "ניתקו" את פת לחמו והעמידו אותו לדין מה שהביא אותו היישר לסיביר במקרה הטוב או לכיתת יורים במקרה הפחות טוב. האם מרת לבני הנכבדה חושבת שתוכל להחזיר אותנו לימים האפלים של סתימת פיות?!

באם כבר לסתום פיות, אולי מתאים יותר ש"נתחבר" לתפילה הנאמרת בימים הנוראים : "אבינו מלכנו, סתום פיות מסטיננו ומקריגנו, והרם קרן ישראל עמך".