מאת שלמה מן, COL

מקלדות רבות נשברו על תיאור ההתוועדות המפורסמת של פורים תשח"י; התוועדות שתיזכר לנצח כאחת מהמיוחדות והנדירות בהתוועדויותיו של הרבי להן זכה דור השביעי. ולא בכדי, כפי שניווכח בשורות הבאות.

כבר יומיים לפני חג הפורים תשי"ח, נקרתה אסיפה חשאית בביתו של 'החוזר' הרב יואל כהן. אל האסיפה הוזמנו כחמישה עשר מאנ"ש והתמימים של 770 עליהם הוטלה המשימה לעמוד במהלך התוועדות פורים לצדו של הרבי ולנצח על הניגונים שינוגנו במהלכה. "היו כמה אברכים ובחורים שאכן הגיעו", כותב אחד מהם ביומנו, "יעזור ה' שיהיה טוב, כי כעת אינני רואה שום תקווה לעתיד מזהיר בזה, רק אם נעשה משהו".

ההתוועדות

מוצאי חג הפורים. עוד לפני שהחלה ההתוועדות, נטל הרבי בביתו במהלך סעודת פורים כמות גדולה של לחיים, כך מספרת הרבנית.

בשעה 8:30 בערב נכנס הרבי לאולם הגדול שבסמיכות ל'ראָטלאַנד ראוד' להתוועדות. איש לא שיער באותם רגעים שתהיה זו אחת ההתוועדויות המפורסמות ביותר של הרבי במשך השנים, התוועדות שתמשך תשע שעות ברציפות, עד השעה חמש וחצי לפנות בבוקר, כשאור ראשון יפציע מעל בתי ברוקלין!

תחילת ההתוועדות הייתה שמחה ביותר. הרבי התיישב על מקומו והורה לנגן ניגונים שמחים. קבוצת 'המנגנים' עמה פתחנו עמדה בצדו הימני של הרבי וניסתה לווסת את השירה בצורה אחידה ומסודרת, חרף האלפים שצבאו על האולם שב-585 אָלבאַני עוו מקצה לקצה.

לאחר השיחה השנייה הורה הרבי לנגן את הניגון 'דרכך אלקינו', ולאחר מכן רמז הרבי לנגן הניגון שלפני המאמר. המאמר עצמו, ד"ה חייב איניש לבסומי בפוריא, היה מאמר ארוך ועמוק ביותר, שאמירתו נמשכה למעלה משעה.

לפני ההתוועדות הביא ר' אברהם זילברשטיין בקבוקי 'בנדיקטין'. אם עד אמירת המאמר אמר הרבי לחיים רק על יין (אם כי תמיד על כוס מלאה) הרי שלאחרי המאמר התחיל הרבי לומר לחיים על 'בנדיקטין'. בדרך כלל, לצד הגביע של הרבי היתה מונחת כוס זכוכית לשם שתיית מים. הפעם ביקש הרבי מהרב מענטליק ז"ל, שהי' המוזג הקבוע של הרבי בהתוועדויות, שימזוג 'בנדיקטין' לכוס הזכוכית אבל זקני הרבנים כמו הרב שמואל לעוויטין, הרב ישראל דזייקאבסאן, והרב בערל ריבקין דרשו מהרב מענטליק שלא ימזוג לרבי עוד כוס בנימוק שזה עלול להזיק לבריאותו. הרב מענטליק מסר את הדברים לרבי, אך הרבי הורה לו שימזוג עוד כוס. הרב מענטליק מילא את ההוראה, ולאחר מכן ניסו הרבנים להעביר את הבקבוק לקצה השני של השולחן.

(בדרך אגב יצויין, שבאותה התוועדות הרב מענטליק בעצמו הי' 'בגילופין', אך נשאר על עמדו. כאשר הרבי יצא – הוא קרס כמו מגדל קלפים. פשוט, ע"פ טבע לא הי' בכוחו לעמוד ולמרות זאת הוא נשאר במקומו, כל זמן שהרבי נכח במקום).

בהמשך ההתוועדות ביקש הרבי שיביאו לו 'בנדיקטין'. "אברהם זילברשטיין איז דא? אברהם זילברשטיין... אפשר וועט איר געב'ן בנדיקטן? איר קענט אפשר שאפ'ן בנדיקטין? לא לחסוך במשקה, עוד קצת בנדיקטין!" ובהמשך שאל שוב "אברהם זילברשטיין איז דא צי ניט? אולי יש מישהו אחר שיעמיד פה בנדיקטין?"

גם לחסידים שביקשו ברכות הורה הרבי לומר לחיים. בין השיחות שומעים בהקלטה שהרבי אומר כמה פעמים לאלו שאמרו לו "לחיים" – "א פולע!" לפי זכרונו של א' החסידים, מישהו הציע לרבי סודה, אך הרבי סירב לשתות מהכוס, ואמר "מי שמרחם עליי, שיציית להוראות שלי".
בסיום השיחה הרביעית ניגן הקהל ניגון דביקות וגעגועים. לאחר מכן אמר הרבי "בערב פורים זה תענית אסתר, ונראה כאילו הניגונים צריכים להיות כאלה... הניגון שניגנו עתה הי' ניגון של תענית אסתר, אבל עכשיו כבר יכולים לנגן ניגון של פורים..." הקהל התחיל לנגן ניגון שמחה (מה ששרים כיום על המלים 'נודע ביהודה'), ואח"כ התחיל הרבי לנגן הניגון של 'זאל שוין זיין די גאולה'.

בשיחה הששית היו דברים מיוחדים ומופלאים על מעלתה של ישיבת תומכי תמימים, שנתייסדה על אדמת ארה"ב לפני ח"י שנים. הרבי התבטא שהרביים ממשיכים להשפיע כל הכחות בזה, וצריכים רק לשאוב ולשאוב עד ביאת משיח צדקינו. חסידים מציינים שבהתוועדות זו נכחו שני אברכים שזכו להיות מראשוני תלמידי תו"ת באמריקה, אך את בניהם שלחו ללמוד בישיבות אחרות. הרבי דיבר בהדגשה על כך שלמרות הגלויות ממקום למקום, תו"ת לא השתנתה, ושלל בתוקף איזה חלישות כלשהי בענין דתו"ת.

בסיום השיחה אמר הרבי לתמימים שעמם נוסדה הישיבה לפני ח"י שנים לצאת בריקוד (והוסיף – אבל לא על השולחן...). כנראה שרק תשעה יצאו בריקוד והרבי אמר שמישהו מההנהלה יצטרף אליהם להשלים את המנין. אז ניגש מישהו ואמר שגם הוא הי' מראשוני תלמידי תו"ת בארה"ב. הרבי אמר לו, נו, לך אתם ותראה איך רוקדים... והוסיף: שיגידו לחיים לפני הריקוד. ונתן להם לחיים ורקדו עם הניגון שמחה, והרבי גם עמד מלוא קומתו ורקד על מקומו.



עד דלא ידע

אמירות רבות שזורות במהלך אותה התוועדות מיוחדת. הנה כמה קטעים מהם:

לאחד שכנראה נקלע באמצע ההתוועדות אמר הרבי: "אתה יכול לשבת שמה. דבר ראשון תגיע ל"עד דלא ידע", אח"כ נדבר אתכם".

לשליח הרב שמטוב אמר: "אולי תגיד לחיים. עד ל"עד דלא ידע" מסתמא יש לך עוד 'שיעור. תנו לו כוס של רבנים ("א רבני'שן כוס"), כוסו של אליהו". הרב שמטוב אמר "לחיים" והרבי ענה לו "לחיים ולברכה".

אודות אחד מהמשתתפים שהגיע ב"לבוש של בעה"ב" להתוועדות התבטא הרבי: "הוא השקיע בזה 800 דולר, ומסתובב פה כאילו הוא היה בבואנוס איירס"... אח"כ אמר בחיוך: "מסתכלים פה בפליאה ובכעס! במקום שיהודי ירצה להגיד "לחיים" בפורים - מסתכלים על זה כאילו זה היה דבר פלא!"

בהמשך אמר: "אולי 'תשקו' ("אפגיסן") את הרב חודוקוב עם כוס גדולה, והוא יחזור לשבת"...

לאחד אמר: "מה אתה צריך אחרים, אתה יכול לבקש בעצמך! אבל זה צריך להיות קשור לעניין שעליו מדברים. הרי אי אפשר לתת בשמחת תורה ענין השייך לראש השנה! עכשיו זה ענין של פורים, מה השייכות לר"ה?!"

לאחר אמר: "אולי אוכל לפעול ששניאור זלמן בליסאווסקי ימסור רצונו לרצוני - עכ"פ בעניין אחד, ובמילא לא יפגע הדבר בהנהגתו בכל שאר הענינים, בענין אחד יפעל על עצמו. אבל בזה הוא צריך למסור רצונו לרצוני, ובאופן שגם אם יהי' נראה לו שע"פ שו"ע צריך לעשות להיפך, מ"מ, יסמוך עלי שע"פ שו"ע עליו לעשות כפי שהנני מורה לו. התשובה לא נוגעת הלילה דווקא, בערב שושן פורים ובליל שושן פורים. זה יכול להיות גם מחר ומחרתיים". הרבי חייך והמשיך: "כנראה שהוא אוחז ב"עד דלא ידע"... כיון שהוא נשאר כך"... (כולם צחקו) "נו, שיתבונן ויאמר את התשובה. נו, ר' שניאור זלמן, אתך אני לא יכול לדבר ביחד, אתם מונחים בחיצוניות ואני מונח בפנימיות, וזה ענין של לא קרב זה אל זה. תפסיק לחשוב על חיצוניות, תאמר לחיים, תשכח מעצמך, תעשה מה שצריך ותיקח אתך גם את הרב חודוקוב".

ההוא ענה משהו והרבי אמר: "תראה, אתך אני לא יכול לדבר בכלל. תאמר לחיים! נו! ברצוני לספר עליך סיפור, לכל הקהל, אבל הקהל לא ידע שזה קשור אליך"...

(בהקשר לכך יש לציין, שבעת ההתוועדות שהתקיימה בשבת כי־תשא שלאחר פורים, הוסיף הרבי והתייחס לכך: "הוא כבר התחיל לשמוע, שתהיה התחלה טובה". כשראה שהקהל תמה ולא מבין, אמר בשחוק: "היה עני ברוסטוב, שהיה אומר: "שלי, שלך, מבין" [= זאת אומרת: אנחנו מבינים אחד את השני]).

באמצע ההתוועדות שאל הרבי: "הרב סידני [שלום בער] הכט נמצא כאן? הרב סולומון [שלמה] פוגלמן אולי פה? שתיהם אינם? סידני העכט לא? סולומון פוגלמאן פה, אולי תאמר לחיים על כוס גדולה ותתחיל ללמוד חסידות בכל יום אליבא דנפשיה. אני מתכוון לזה כפשוטו: תגיד לחיים על כוס גדולה וממחר בבוקר תתחיל ללמוד חסידות אליבא דנפשיה.

"הרב ברנצקי יכניס את הבן שלו לתומכי תמימים, והרב מענדל פלדמן לא יתפעל ממה שהוא שמע ממני בעצמי שהוא יכול למסור את הבן שלו לישיבה אחרת, והוא יתחיל לשלוח אותו לתומכי תמימים, ואם הבן פה, ואם הרבי מענדל פלדמן פה - אזי מבלי הבט על כך שהוא פעם היה נשיא של "אגודת הרבנים" - הוא ישלח אותו לתומכי תמימים. ואם הוא יהיה מוכרח לעבור ענין של מסירות נפש בפועל ממש - זה ישאר בזה שהוא ימסור את הנפש וישלח את הבן שלו ללמוד בתומכי תמימים, והוא יגדל ואח"כ יהיה לו ממנו נחת.

הרבי המשיך: "ושהרב טלישבסקי לא יסתכל אם העניבה מונחת במקום או שלא, והוא יגיד לחיים "עד דלא ידע" עם כוס גדולה, וממש כפשוטו "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כמו שהיה בשמחת תורה שהקב"ה זיכה אותו; ושיפעל זאת גם על המחותן שלו, שהוא "מורא'דיק" במדידה והגבלה".

על אחד מזקני אנ"ש התבטא הרבי במהלך ההתוועדות: "הוא אינו גורס מה שברצוני 'לגעת' ביהודים, אבל מה אני יכול לעשות. ועכשיו אני יכול לענות שאני שיכור וממילא אני במצב של 'עד דלא ידע'". הרבי המשיך: "אבל מתכוונים אליך הרב סימפסון..." הרבי צחק ועמו כל הקהל. "תגיד לחיים ותפעל גם על הרב סימפסון".

הרבי פנה לרב נאה ואמר: "אולי תאמר לחיים ותחליט בתוקף הכי גדול להיות חסיד, לא להביט על כל העלמות והסתרים ועל המניעות והעיכובים, יכול להיות שהיצר הרע יגיד לך שזה בסתירה לפרנסה, אבל העיקר הוא להיות חסיד. 'ווערן א ציבעלע אבער חזר'ן חסידות' [תהיה בצל אבל תחזור חסידות!].

"הרב סידני העכט, ה' יעזור שיתחילו לקרוא לך - כולם, אפילו אשתך בעצמה ואתה בעצמך - בשם "שלום", וה' יעזור לך שיהיה שלום בעניינים הגשמיים ובעניינים הרוחניים ובמילוי משאלות ליבם לטובה בזרעא חייא וקיימא בקרוב ממש, ושתמלא את העניין שדובר עליו ביו"ד שבט בנוגע ל"שיכון חב"ד" - שתפעל זאת במילואו, פשוט בגשמיות, למטה מעשרה טפחים".

הרבי המשיך: "תושיב את הרב חודוקוב על כיסא, וממילא הוא יוכל להיות שיכור, אף אחד לא יפריע לו"...

"הרב חודוקוב! תושיבו אותו על כיסא ותביאו לו כ"כ הרבה משקה שהוא יהיה "עד דלא ידע", ובמילא הוא ישכח שהוא תלמיד שלכם, ר' יואל באראנטשיק, וכו' וכו' והוא יהיה כמו שצריך להיות. ואותו דבר יהיה גם בנוגע אליכם, תהיו טופח על מנת ותפעלו על הרב... מארץ ישראל, ואותו דבר תפעלו על הרב"...

הלה אמר משהו ואמר הרבי: "שתהיה רפואה שלימה אבל צריך להיות "עד דלא ידע", צריכים לשכוח גם מהעניינים של בריאות הגוף".



לערך בשעה חמש בבקר, עשה הרבי מגבית עבור 'קופת רבינו'. אח"כ ציווה לנגן ניגון הבעש"ט וניגון הד' בבות של אדה"ז (בבא הרביעית - רק פעם אחת). כעבור כמה רגעים לאחר שיצא מהפארברענגען כבר האיר השחר.

כשיצא הרבי מהאולם, רצה הרב גרונר לעזור לרבי, אבל הרבי אמר שאין צורך והוא יסתדר לבד. אח"כ, הרב שמעון אהרן סימפסון לקח את הרבי לביתו.

למחרת, ביום ששי, הרבי אמר לרב גרונר שהוא זוכר שהי' משא ומתן בין הרב מענטליק ושאר הרבנים אבל אינו זוכר בדיוק מה הי'. כשהוא חזר על חילופי הדברים אם למזוג עוד בנדיקטין לכוסו של הרבי או לא, הרבי שאל: ווי האט געהאלט'ן דעם עולם? והוא ענה: היו שחשבו שהרבנים צודקים, כי זה עלול להזיק לבריאותו של הרבי, והיו שאמרו כי מאחר שהרבי שותה בפורים, כאשר חייב איניש לבסומי, וכך הרבי ממשיך המשכות, זה ודאי לא יזיק.
ואז ענה הרבי: אלו שחשבו שלא צריך למנוע ממני, צדקו.



בשבת שלאחרי פורים, הי' 'אויפרויפערניש' של החתן ממשפחת בריקמאן. מישהו הציע להם שיבקשו מהרבי להתוועד לכבוד השמחה (כמו שהיה נהוג בשנים ההם). הרב חייקין לא הרגיש בנוח לשאול, כי לאחרי שהי' פארבריינגען כה ארוך רק יום אחד קודם – בליל ששי שעבר, הוא לא רצה לבקש התוועדות נוספת. אבל הרב בריקמאן טען שמה כבר יכול לקרות? במקרה הכי גרוע הרבי יאמר שלא תהי' התוועדות אז אכן לא תהי', אבל מלבקש לא יפסידו דבר. לפועל הם דיברו עם המסדר, ר' שמואל זלמנוב, והוא שאל את הרבי. הרבי הסכים אך הוא ביקש שלפני זה יכנסו אצלו החוזרים לחזור על הפארבריינגען של פורים. ר' יואל נכנס עם ר' אברהם שם-טוב לחדרו הק' ושהו שם כעשרים דקות.

הרבי שאלם אם יודעים הם את כל השיחות מפורים כי הוא בעצמו אינו זוכר אחרי ב' שיחות הראשונות והמאמר. הם חזרו על הפארברענגען, וכשסיפרו שניגנו את הד' בבות, ובבא הרביעית ניגנו רק פעם אחת, שאלם הרבי: מדוע? וענה ר' אברהם כי כן ציווה הרבי. הרבי הגיב: אזוי געהייסן? נו! לאחרי השבת, מסרו ה'טייפ' מהפארברענגען לרבי.

●

להורדת הנחה מלאה מההתוועדות לחצו כאן.

לצפייה והאזנה של אחת השיחות מתוך ההתוועדות המדוברת לחצו כאן