לכבוד נשמת אבי הרה"ח ר' יהודא לייב הכ"מ בן הרה"ח ר' יצחק ע"ה דובאוו, הנני מעלה על הכתב כמה סיפורים ששמעתי מאבי במשך השנים (חלק ראשון).
דוד דובאוו
בית חב"ד פרינסטון, נ.ד.

א) הנני זוכר, שבערב אחד סוף תשל״ה צלצל מזכיר הרבי הרב חודוקוב לאבי הכ״מ ואמר לו, שנולד נכד לאחיו של הרבי - ר׳ ישראל ארי׳ לייב - והרבי רוצה שאבי יסע לוואשינגטון להיות המוהל.

כמובן אבי שמח מאוד לקבל בקשה זו מהרבי, בסוף התוועדות א, (כמדומני ו׳ תשרי תשל״ו) קרא הרבי לאבי ונתן לו ג׳ דברים, א) כל הקערה של המזונות, ב) הבקבוק יין, שממנו מזג הרב מענטליק יין להרבי, ג) לקח עם ידו הקדושה כמה שטרות דולרים, ואמר לו לחלק הכל בעת הברית.

אבי הכ״מ גם נסע להפדיון הבן עפ״י בקשת הרבי.

אני ואבי הכ״מ (ואמי) נכנסנו מיד אחר תשרי תשל"ו ליחידות לכבוד הבר מצוה שלי, היחידות ארכה בערך 7/8 מינוט (באותו שנים זה הי׳ בלתי רגיל וכו'), מיד שנכנסנו הרבי התחיל לשאול אבי הכ״מ , כל מיני שאלות הלוך וחזור, הרבי רצה לדעת בפרטי פרטיות כל מה שהי׳ בהברית ובהפדיון הבן, מי בדיוק הי׳, מה שלום האמא, מה שלום הילד, מה דיבר עם אביו של הילד וכו' וכו' , הי׳ שם אשה קרובת משפחה של הרבי והרבי התעניין בשלומה.

אחר מינוט וחצי של היחידות המזכיר הרב גרונר פתח הדלת, והרבי הגביה ידו הקדושה לו, כלומר ״אל תפריע״, ולא פתח עוד הדלת.

וסיפר אבי להרבי, שהרבי נתן לו כמה וכמה שטרות, וחלקתי לכל המשתתפים דולר א׳, ובסוף ראיתי שנשאר לי דולר א׳ וחשבתי שבטח הרבי רוצה שדולר א׳ יהי׳ בשביל הרך הנימול, ונתתי לדלי׳ דולר מהרבי בשביל הרך הנימול. וראיתי בעיניו של הרבי איך שהוא שמח מאוד מזה, והרבי נתן לאבי בדיוק כ"ב שטרות, ובדיוק - עם הרך הנימול היו – כ"ב אנשים נשים וטף.

בסוף היחידות הרבי הסתכל עלי ונתן לי ברכה להבר מצווה, ויצאנו.

(אבי אמר לי פעם, שהוא חושב שהטעם שהרבי בחר לו להיות המוהל אף שהי' כו"כ מוהלים בליובאוויטש, שזה הי' בזכות שאביו ר' יצחק זכה לסדר הטהרה בשביל ר' ישראל ארי' לייב כידוע, וע"ד מחז"ל המתחיל במצוה כו').

ב) זקני - אב אמי - נפטר בשנת תשט״ז, לא הי׳ בנים, ונפל על אבי הכ״מ חתנו (שכבר נפטרה אמו וכו') לומר קדיש.

והוא שאל אז רשות מאביו - זקני ר׳ יצחק ע״ה - אם יכול לומר קדיש (כמבואר בשו״ע).

זקני ר׳ יצחק ענה - כמו חסיד - שישאלו הרבי, והרבי ענה, שכן, שאבי יאמר קדיש כל השנה לכבוד חמיו, - והוסיף הרבי - ולגבי זקני ר׳ יצחק שיהי׳ לו אריכות ימים ושנים טובות.

וחי עד בן תשעים (ראה עוד סיפור בזה לקמן).

ג) שמעתי מאבי הכ״מ, שהוא בא ממנשסתר לישיבה ב770 קודם שבועות תש״ז, הוא ישב בזאל ולמד , וזה הי׳ סיון תש״ז ופתאום בא הר׳ דשייקאבסאהן ע״ה ואמר דער רבים׳ס מחותנת׳ער קומט אן. והוא רוצה שכמה בחורים ילך להשתתף בקבלת פני׳ (והיה נראה שהי׳ הוראה מלמעלה, וגם מנשי חב"ד הלכו לקבל).

אבי נסע, וראו איך שהרבי והרבנית יוצאים ועוברים הcustoms, הפקיד פתח המזוודה של הרבנית וראה שם כלים יפים, והתחיל לשאול הרבנית שאלות למי הם? איפה קנתה? וכו׳ והרבנית חששה, והיא הראתה באצבעה על הרבי, ומיד הרבי הסתכל בהבטה חריפה על הפקיד, ומיד נשתנה הכל והפקיד אמר okay you can go.

הרבי יצא נתן שלום לכולם, כשבא התור לאבי שאל לו מיהו וענה, ואמר לאבי שהוא זוכר את זקני (ר׳ יצחק ע״ה ) מריגא.
ונשי חב"ד נתנו פרחים לרבנית.

ד) שמעתי מאבי הכ״מ , שבשנת תש"ח (או תש"ט), שהי׳ אז בחור ב770, ובליל שבת התחילה סערה גדולה של שלג, בבוקר עדיין באו אנשים למניין, אבל אחר בשחרית פשוט לא הי׳ שייך לילך, כולם הלכו ולא חזרו למנחה. (ר׳ שמואל שהי׳ נוהג לאכול אצל בנו בנימין, שגר אז מול 770 מעבר הרחוב - לא הי׳ אפשר לו ללכת, והביאו לו חלות וכו׳ מדירת הרבי הריי״צ מלמעלה).

הבחורים הלכו בקושי לאכול בישיבה, וחזרו ל770 ולמדו.

בשבת בצהריים נכנס ר׳ שמואל לזאל ואמר , הרבי הריי״צ צריך להתפלל מנחה ולומר קדיש, ויש למעלה רק ששה: הרבי הריי״צ , הרבי, הרש"ג , בנו, וח״ל, ואני, ור׳ שמואל בחר ד׳ בחורים לילך למעלה למנין - שהי׳ חידוש באותו שנים להבחורים לראות הרבי הריי״צ וכו׳, אבי זכה להיות מהארבעה.

וסיפר - כשבאו למעלה הרבי הריי״צ כבר הי׳ יושב אצל שולחן בחדר היחידות בקומה שניה, הרבי הריי״צ התפלל כשליח ציבור, בקול נמוך אבל יכולים לשמוע, הרבי הריי״צ קיבל שלישי, והתפילה היתה כחצי שעה.

בגמר המנחה ביקש הרבי הריי״צ שרוצה לראות הבחורים שהשתתפו במנחה, והרכין ראשו הקדוש להבחורים כשיצאו.

ה) הרה״ח ר׳ מנחם צבי ריבקין הי׳ רב במאנשסתר , הוא נולד תרכ"ט, ואביו שיכל את כל ילדיו בטרם עת, ונסע לרבי המהר"ש לבקש ברכה לזרעא חייא וקיימא. הרבי בירכו ונתן לו עגיל לענוד באוזנו של הרך הנולד כסגולה לאריכות ימים. מיד עם לידתו של הרב מנחם צבי ענד אביו את העגיל באוזנו הימנית שלא מש ממנו עד יומו האחרון (ראה תמונה מצו״ב, העגיל על אזנו הימנית).

וסיפר אבי - ששמע מזקני ר׳ יצחק - דבר פלא, שבערב יום הכיפורים תש"ח הלך ר׳ מ״צ למקוה בערב יום הכיפורים בצהרים, וכשיצא מהמקווה ראה שפתאום חסר העגיל, וכל ימי חייו הי׳ תמיד על אזנו, וממש הי׳ שבור בתכלית, וכל אלו שהי׳ במקוה עזרו לו לחפש ולחפש - עד שריקנו כל המים שבמקווה אולי ימצאו וכו', ולא מצאו, וכמה שעות אח״ז, מיד קודם כל נדרי ר׳ מ״צ הלך לפני הארון קודש כדי לקחת ס״ת ועלה על כמה דרגות לפני הארון, ופתאום נפל ויצא נשמתו בטהרה!!!

המשך יבוא בע"ה.