למשפחה היקרה שלי, כלל ישראל,

אני יושבת כאן ליד שניאור ומביטה בגופו הקטן המחובר למכונה עם צינוריות. ולא יכולה שלא לתהות: איך הוא הגיע לכאן?

מה ילד יקר זה עשה כדי להיות במצב הכל כך לא-טבעי?

הוא בעיניי התגלמות החיים. התלהבותו להתעורר ולרוץ לתפילה במניין כל בוקר, אהבתו ללימודים ולבית הספר, להיטותו להמשיך ב'מבצעים' בכל יום שישי, וגאוותו כשהוא אומר, "המשפיע שלי אמר."

ישבתי כאן לידו בשבת ועשיתי קידוש. נחנקתי מדמעות, איפה הייתי בשבוע שעבר ואיפה אני היום? רק לפני שבוע הוא קפץ להציע יין לקידוש לאורח, הוא עמד ליד שולחן שבת מוקף אורחים ואמר את דבר התורה השבועי שלו באנגלית, וכמובן דאג לתרגם אותה לעברית, כדי להבטיח שכולם יבינו. הוא עשה את זה עם התרגשות וחיות!

והיום?
היום, ישבתי וחיכיתי. חיכיתי כשצפיתי בצוות הרפואי כשהוא נלחם ללא לאות כדי לייצב את מצבו. חיכיתי, תוך צפיה במסכים בדביקות, מקווה ומתפללת שהנתונים יתייצבו. כל מה שרציתי היה "סימן" שהוא מוכן להתעורר. צפיתי באימי מתפללת שחרית, מנחה, ומעריב איתו. היא עשתה את זה עם כזה אמונה וביטחון! אבל למה היא חייבת לעשות את זה בשבילו? זה התפילה שלו, הוא צריך לעשות את זה! האם זה לא היה רק אתמול צפיתי בך מתפלל בבית הכנסת? אתה לא רק התפללת, אלא גם שרת עם החזן בחזרת הש"ץ! היית אמור לעשות 'הבדלה' הלילה, זה התפקיד שלך מאז שנכנסת לגיל בר מצווה!

ואז זה התחוור לי. אני יודעת למה הקב"ה עשה את זה! תמיד ידעתי שהיית מיוחד, זה היה כל כך ברור לכל מי נכנס לבית שלנו. כולם תמיד היו נדהמים. רק בשבוע שעבר אחד האורחים שלנו קרא לבן שלו 'שניאור'. האמא התקשרה ואמרה שהיא כל כך הופתעה מעוצמת האישיות שלך, החיות המיוחדת, ויכולתך לרתק את הסובבים עם הטבע המתוק והתמים שלך וההומור, הם קראו לתינוק שניאור, בתקווה שהוא יסתדר בחיים כמוך!

איך אפשר לתאר אותך במכתב? איך אני יכולה להסביר את שיווי המשקל שלך בגשמיות וברוחניות? מסירותך לרבי והחסידות? הרגישות שלך להכל מסביבך, כמו הסיפור עם התרנגול של הכפרות... אתה נלחמת עם אבא, אמרת שאנחנו לא יכולים להרוג אותו כי ה' ברא אותו והוא שייך לעולם. טענת שכדאי לקחת אותו הביתה והבטחת לבנות לו בית ומשק לטפל בו! כיצד אני יכול לתאר את השאיפה שלך להיראות במיטבך, "כי כך צריך להראות חסיד." אתה וידאת שהבגדים שלך מגוהצים בכל יום, החולצה שלך לבושה היטב, והציצית צריכה להיות בדיוק במקום!

בקיץ, כאשר סבתא היתה צריכה ללכת לניתוח, אמרת לה כי הרפואה לא באה מהרופא, זה בא מהשם. אמרת שהיא צריכה לקבל החלטה טובה, וישבת וכתבת מכתב לרבי איתה. זה היה כל כך פשוט עבורך כי החלטה אחת הוא כל מה שהיא צריכה כדי להרגיש טוב יותר.



כלל לא ידענו, המסר היה בשבילנו...

אתה תמיד אומר שאתה הולך להיות שליח, ואנחנו תמיד מדברים עליך, עד כמה מוצלח אתה הולך להיות...

השם ידע איזה שינוי אתה יכול לעשות בעולמו! הוא רצה שעם ישראל יתפלל לאבינו שבשמים, אז הוא בחר בך! וזה מה שקרה, כל כך הרבה דברים עם ישראל עשה בשבילך! המסרים שקיבלנו, כמות הספרי תהילים שהושלמו לכבודך, החלטות טובות, מבצעים, בכל רחבי העולם! קיבלנו תמונות מניו יורק, ישראל, ונציה, צרפת, בלגיה, קליפורניה, פלורידה, אפילו מהודו! קבוצות תהילים, קבוצות הפרשת חלה, כמויות אינסופיות של אנשים שלקחו על עצמם החלטות טובות, צניעות, שבת, תפילין, נש"ק, מנחה, טהרת המשפחה, וזה נמשך ונמשך! וכל זה, בשבילך! תוך דקה, מלהיות הילד שלנו הפכת לילד של כלל ישראל. עכשיו אני יודעת מה המשמעות של 'כל ישראל ערבים זה לזה'. הקב"ה רצה להראות לנו מה הבנים שלו מסוגלים. והוא בחר בך כדי לעזור לעמ"י לעשות את זה!

משפחה שלי,

אנחנו לא יכולים אפילו להתחיל להודות לכם על כל מה שעשיתם בשבילנו בתקופה קשה זו. הפכתם אותנו למשפחה. ארוחות בוקר וערב, שמרטפות, עזרה בנסיעות מבית החולים וחזרה, ארוחות שבת, המסרים המעודדים ושיחות טלפון. החלטות טובות, תהילים, התוועדויות ושיעורים שנערכו לזכותו של שניאור, הכל נותן לנו כל כך הרבה כוח להמשיך.

ובזכות ההורים המדהימים שלי, שתמיד לימדו אותנו אותנו שכל מה שאדם עושה – עושה לעצמו. הדגשתם עד כמה כשאנחנו עושים מצווה, אנחנו באמת עושים את זה בשבילנו! עכשיו אני יודעת למה באמת התכוונתם, כי הזכויות של הכנסת האורחים המדהימה, שיעורים, וצדקה, בזכות כל אלו שניאור יתעורר וילך לסעודת ההודיה שלו כאילו זה מעולם לא קרה!

אז תודה לך עם ישראל על כל האהבה והתמיכה שלכם. אי"ה אנחנו מחכים לראות כל אחד ואחד מכם בסעודת ההודיה עם ביאת המשיח!

המשיכו להתפלל, לרפואת שניאור זלמן עובדיה בן רינה מרים לרפואה מהירה ושלמה!