זה קרה השבוע. א' השלוחים בסביבות העיר ניו יורק, קבע פגישה עם מקורבו בשכונת קראון-הייטס החב"דית, הסיבה: רכישת זוג תפילין מהודרות עברו בנו של המקורב, המתעתד לחגוג בר מצווה בקרוב. משהשתהה השליח עקב פקקי תנועה בדרך לשכונת המלך, סרו המקורב ובנו יקירו להשיב את נפשם במזנון מהיר סמוך ליעד הפגישה שנקבע. מבטם נח על חנות ה"בייגל" בפינת קינגסטון ופרזידנט, כניסתם התמימה לא העידה במאומה על מה שיתרחש בפנים.

א' מהמוכרים הניצבים מעבר לדלפק זיהה את הנכנס והחל לתחקר אותו על סיבת הגעתו לשכונה זו, היכרותם מלפנים שטחית בלבד, סיבה של מגורים באותו פרוור ניו-יורקי.

מששמע מוכר ה"בייגל" שהלה מתעתד להפגש בעוד שעה קלה עם השליח, החל להשמיץ ללא בושה, את השליח, תוך שהוא מנסה, בדרכים שונות, להניא את הלה מכל קרבה נוספת אל השליח, לבית הכנסת - חב"ד ולשאר הפעולות. המקורב נכנס להלם, ולא הבין איך קורה שמוכר חב"די בשכונה חב"דית פוער את פיו בצורה נקלה כזו על שליח חב"די, שליח של הרבי, המיישם את תורת חב"ד ליובאוויטש. מזועזע כולו, ונסער עד כדי בכי, חזר בפרוטרוט על כל מילות ה"שבח" של המוכר בפני השליח, מורו ורבו, שהביא אותו הנה ומקרב אותו צעד אחר צעד לאידישקייט.

                                      *   *   *

תופעה זו, של אנשים המתהדרים בשם "חב"ד ליובאוויטש" ובכל פעם שהם רק יכולים הם מזיקים ל"חב"ד ליובאוויטש" לשלוחיה, למוסדותיה, לשמה ולכבודה, והגרוע מכל, לשמו הקוה"ט של עטרת ראשנו כ"ק אדמו"ר זי"ע, היא חמורה בהרבה מכל אותם תופעות שליליות והרסניות שצמחו כגידולי פרא בשנים האחרונות כאשר נדמה לאותם אינשי דלא מעלי שלית דין ולית דיין.

וזאת משום, שאין לאף אחד מאיתנו שום תירוץ, שום הסבר ושום הגיון, איך מסוגלים אותם אנשים להרוס ולחבל, להשחית ולפרק, בזדון וברוע לב, את כל מה שבנה כ"ק אדמו"ר בעמל רב במשך כל שנות נשיאותו הרמה את חב"ד ליובאוויטש. ישנם תופעות שניתנות להסבר, ישנם סטיות הניתנות לטיוח, קורה שפה ושם מישהו ח"ו מתמרד או נופל בשוגג, אין ספק שיכול לקרות אי שם משהו, ל"ע, המנוגד לשיטתה ורוחה של ליובאוויטש, ותמיד אנחנו מצליחים איכשהו, להסביר למקורבים שלנו, את העניין, בלי שזה ירחק אותם ח"ו מליובאוויטש ומהיהדות בכללה. אולם לדאבונינו בשני העשורים האחרונים, צצו להם תופעות שונות ומשונות שאין עליהם שום ביאור, ושום טיהור או טיוח לא יועילו למזער את הנזק ואת החילול ה' הנורא שהם גורמים ומעל לכל לא יצליחו להקהות את הרגש של כל חסיד ביודעו את הכאב החד והמזעזע שדברים כאלו היו גורמים לבבת עינינו כ"ק אדמו"ר.

                                      *   *   *

נדרשנו לסוגיה זאת בעקבות המערכה המתנהלת כעת בארץ הקודש. מלחמתו הכבירה של הרבי בנושא "שלימות הארץ", היא ללא ספק בראש מעייניו של כל אשר בשם חסיד חב"ד יכונה, ובפרט לעת כזאת, כאשר ממשלה בישראל דוהרת לתהום אכזרי של גירוש יהודים היל"ת מבתיהם על אדמת ארץ הקודש, ומסירת שטחים אלו לרוצחים המחבלים ימ"ש. זה כואב. וכשכואב צועקים. אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, נכון שכשצועקים, לא שמים לב לפרטים הקטנים, אבל יש להזהר שלא לסטות כמלוא הנימה מההדרכות הפרטניות של הרבי בנוגע לאופן ודרכי המחאה והצעקה. נכון שכשכואב רוצים להלחם בכל החזיתות ולשבור את כל המוסכמות, ולהפעיל את כל השופרות, כדי שכל העם בארץ ובעולם יזדעזע ויבין שזה נגד דעת תורתינו הק' ומלחמה גלויה בה' ובמשיחו, אבל, גם הרבי ידע כל זאת, וכאבו הקוה"ט היה החזק ביותר שניתן לביטוי בנושא זה, ועם כל זאת, בנוגע לתפקיד שלנו כחסידים, היו מענות ברורות ביותר.

וכאן בדיוק, בעצם לוז זו, היא נקודת המבחן, האם אנו קשורים אל הרבי, ומבצעים את הוראותיו בדיוקן ובמלואן ללא לערב את השכל הקר ואת הרגש החם והמתפרץ, או שאנו נותנים דרור לשיפוט אישי שלנו, שאחריתו מי ישורנו.

וניתי עובדא ונחזי, כל פעולה, מחאה, צעקה וכו' שנעשתה עד כה בהתאם להוראותיו של הרבי, ובצמוד לתקנותיו של הרבי, בפרטים הקטנים של, מי מוחה, איך מוחים, איפה מוחים וכן הלאה, פעלה את פעולתם. לא הזיקה, לא החריבה, לא חיללה שם ה' ולא שם חב"ד ולא את שם הרבי. אולם, כל אותם התארגנויות, מחאות, אסיפות, ירידים והפגנות, פעילויות תקשרותיות וכינוסים, שחרגו אפילו כמלוא הנימה מהדרך הישרה הסלולה והבהירה שהכין הרבי, הזיקו יותר מאשר הועילו, הרחיקו יותר מאשר קירבו, החריבו יותר מאשר בנו, הרסו וחיללו את שמו הקוה"ט של הרבי בקשר עם מלחמת הק' של "שלימות הארץ" בתודעת האנשים, בקרב עם ישראל בארץ ובתפוצות, בעיתונות ובמדיה ובכל כלי הפרסום המביאים את הנעשה והנשמע לביתו של היחיד, המקבל את הרושם המוטעה כל כך על דעתו ושיטתו של הרבי ושל תנועת חב"ד.

                                      *   *   *

חבל, חבל מאוד. וחבל עוד יותר שאותם עסקנים המסוגלים לעצור את כל אותם פעולות ראותניות המתוכננות, לא עושים כדי צרכם כדי לעצור זאת. פסקי דין מעורפלים וקריאות מחאה רפות לא יועילו. נדרש קול חזק וברור שיורה לאותם חסידים בתוכינו הסוטים מדרכינו, להפסיק. ויפה שעה אחת קודם.

בשעת כתיבת השורות, התפרסם הראיון המקיף והנוקב עם רבה של העיר החב"דית בארץ הקודש, הרב אשכנזי שליט"א בשבועון כפר חב"ד. תיתי לו להרב הלפרין, עורך העיתון הנכבד, שזכה להביא את דבר הוי' זו הלכה, לכלל הציבור בארץ ובעולם. במיוחד אל מול ראיון בזיוני וחוצפני שניתן ע"י קרוב משפחתו של כבוד הרב לעיתונות זרה בסוף שבוע זה. זו מגמה חיובית, שחייבת להימשך. רבני חב"ד שמתוקף תפקידם הולכים בעתות אפלה אלו לפני המחנה, צריכים להשמיע קול ברור ותקיף, נגד כל אותם התארגנויות לא חוקיות, מזיקות והרסניות. והביצוע המעשי הוא בידי העסקנים כאמור, עסקני אנ"ש בתיאום עם הגופים הרשמיים, בידם לעצור את החרפה, וכל הקודם ה"ז משובח.

While waiting, the mekurav took his son to the bagel shop to have a bite. Upon entering, he was asked about the purpose of his arrival to the neighborhood. When the mekurav told enquirer that he was supposed to meet up with the shliach to buy tefillin for his son, the listener badmouthed the shliach in the most appalling way. This confused and saddened the mekurav bringing him to tears…

This incident is a bad enough example of using one's own interpretation of what 'Ahavas Yisroel' entails. Chabad's attitude and way of dealing with public affairs must, as mentioned above, be guided by the teachings of the Rebbe, which are unswerved and valid today as they were years ago. The complete adherence the guidelines set by the authorized Rabbonim regarding issues such as the preservation of the land,  should assure that no case, personal or public, is dealt with in a degrading manner which contrasts the traditional Chabad policy.