נתקלת בקונפליקט ובהתנגשות בין שני ערכים? • טור
קונפליקטים וקשיי בקבלת החלטות הינם חלק בלתי נפרד מחייו של כל אדם. כל אחד מאיתנו נתקל בצורך לקבל החלטה ולהכריע. כיצד נדע שהחלטתנו אינה שגויה? • המחנך הרב ישראל זלמנוביץ' בטור אקטואלי על פרשת השבוע • לטור המלא
(יום חמישי, כ''א אדר תשע''ח)
הרב ישראל זלמנוביץ'

בתחילת פרשת 'ויקהל' מובא קונפליקט באותו הדור ודרך פתרונו, ננסה גם אנו להחכים ממנו וללמוד מכך לחיינו.

בחיינו נעמדים אנו במציאות המגיעה לפתחינו ויוצרת סתירה בין שתי אידיאות- מה עושים?

כולנו התבקשנו במהלך חיינו להחליט, להכריע בנושאים מגוונים ושונים. ההתלבטות צצה ועולה בדרך כלל כאשר החלטות חשובות עומדות על הפרק. לדוגמה התלבטות הקיימת אצל בנינו התמימים, האם כבר הגיע הזמן של תקופת "האיש מקדש", עת השידוכין, או שעדיין עליו לצאת לשליחות? דוגמה נוספת מלחיי היום- יום: האם כדאי לקחת על עצמינו משרה נוספת ולהטיב עם מצב ה"עובר ושב" בבנק אך לגרום בכך לפחות שעות איכות עם ילדינו? נעלה מספר עקרונות חשובים שיסייעו לנו בהגיענו לתחושות של קושי בהכרעה העולים מפרשתנו.

פתיחת פרשת 'ויקהל' מזמנת מספר שאלות לברור

בסוגיה של התנגשות אידאות נעלות ואמיתיות עוסקת פתיחתה של פרשתנו הראשונה מבין השתיים, פרשת 'ויקהל' . הפרשה מתחילה בדבריו של משה לכלל ישראל, הם נאמרים מתוך כך שמשה מקהיל את כלל ישראל על מנת לומר להם דברים חשובים ביותר וכך מובא בלשון הכתוב:' וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם' (שמות פרק ל"ה/א'). לאחר השמעת הדברים אשר צווה ה' המופיעים בפסוק הראשון, התורה מביאה דברים נוספים שמשמיע משה באותה התקהלות בפסוק הבא: 'שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַה' כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת'.

יש כמה וכמה דברים הדורשים ביאור והבהרה.
א. מה היה המועד של אותה ההתכנסות? האם מועד זה מעדי על חשיבותה?
ב. בפסוק הראשון, נאמר: '...וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם'. מהם הדברים שציווה ה' על ישראל לעשותם, ומהו הטעם לאמירתם בהקהל? מה ייחודם של שני ציווים אלו מיתר מצוות התורה?
ג. שאלה נוספת שנשאלת בעוצמתה היא: מה עניין הופעת אזהרת חילול השבת באמצע ענייני ציווי מלאכת עשיית המשכן?

ההתכנסות והקהלת ישראל נעשתה על ידי משה מיידית - מדוע?

מתי הייתה אותה התכנסות של הקהל? מובא בפסיקתא: '...אימתי היתה אותה התקהלות? אחר יום הכפורים! שהרי אמרו רבותינו בסדר עולם, עלה משה (בפעם השלישית) בכ"ט באב ונשנית לו תורה פעם שניה, ירד בעשרה בתשרי, לפיכך הוא יום סליחה וכפרה לישראל, שנאמר:' וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכָּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה' (ויקרא טז לד), אחר יום הכפורים הקהילם והזהירם על מלאכת המשכן...'(פסיקתא זוטרתא לקח טוב שמות פרשת כי תשא פרק ל"ד).

משה ירד עם הלוחות השניים בעיצומו של 'יום', יום כפרה וסליחה, יום הכיפורים. משה אינו מתמהמה ומיד מכנס את כלל ישראל על מנת להעביר להם את אותם מסרים רוחניים נעלים שנתבקש להעבירם. מהי הדחיפות לעשות זאת מיידית ללא שהות ?

את המענה לשאלתנו נמצא בדברי הרבי בליקוטי שיחות כרך ו' (מתורגם) עמ' 226: '... משה נהג למסור ולבצע את שליחותו מאת ה', לבני ישראל באופן מידי וסמוך להטלת השליחות. א"כ, במיוחד בענייננו כאשר הציווי עוסק בעניין בניית המשכן וקיום היעוד 'ושכנתי בתוכם' – אשר הכיל את סליחתו וכפרתו של הקדוש ברוך הוא לבני ישראל על חטא העגל, בוודאי השתדל משה רבינו לבשר לבני ישראל בשורה טובה זו מהר ככל האפשר'.

משה בזריזותו להקהיל את ישראל תיכף אחר ירידתו עם הלוחות השניים, מסייע להוציא מעם ישראל את רגשות האשם על חטאם בחטא הנורא, חטא העגל. בני ישראל בהתעסקותם בבניית המשכן הגשמי והרוחני, פועלים הם לכפרה ולסליחה על חטאם. לכן, נשמעים הם להוראת הנדבה והתרומה למשכן הם עושים זאת בזריזות כמו שהתורה מתארת את זריזות התגייסותם לאיסוף צורכי המשכן: 'וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֘ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא.. וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכָל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר'(שמות פרק ל"ו/ ו'–ז').

מדוע העברת הציוויים הייתה בהקהל?

הטעם להתכנסות והקהלת ישראל דווקא באזהרת איסור עשיית מלאכה ביום השבת בעת הציווי על בניין המשכן נובע מגודל החומרה של חילול השבת. גם אם מדובר בבניינו והיכלו של מלך, משכן ה'.

מובא בלשון הילקוט שמעוני:'וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה ...רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה 'וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה' אלא זאת בלבד. אמר הקדוש ברוך הוא עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני ...".

"'וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה' למה נאמר? לפי שהוא אומר 'וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם' - שומע אני בין בחול בין בשבת? ומה אני מקיים 'מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ...'?בשאר כל המלאכות חוץ ממלאכת המשכן. או שנאמר אף במלאכת המשכן? ומה אני מקיים 'וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם'? (לכאורה גם בשבת) בשאר כל הימים חוץ מן השבת! ... מה תלמוד לומר 'וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה' בחול ולא בשבת! - בא ומשה ולימד שאין בניית המשכן דוחה את איסור מלאכה השבת! (ילקוט שמעוני תורה פרשת ויקהל ) .

המפגש מתוך התכנסות רבתי מלמדת אותנו על החומרה של עשיית מלאכה בשבת גם אם מדובר על בנייתו של פלטין של מלך, 'וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם' שעל ידי כך ישכון ה' בתוך כל אחד ואחד מישראל ויכופר חטא העגל.

אידאה כמו השלמת מלאכת בניית המשכן בזריזות ככל שתהיה לא מתירה את חילול השבת שבתון!

מזה מספר שבועות עוסקים אנו בסדרות השבוע הנסובות סביב צווי מלאכת המשכן. הדברים נשנים וחוזרים בשתי הסדרות השבועיות, 'ויקהל – פקודי'. הִישנות הדברים מוכיחה יותר ממאה עדים כי עניין השראת השכינה בתוככי עם ישראל הינה ביצוע מעשי של הקב"ה. רצונו בעת שעלה במחשבה לברוא את כל העולמות ובפרט את עולמנו זה, הוא - לקיים בפועל את תאוותו: 'נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות שכינתו בתחתונים' (בראשית רבה פ"ג ס"ט). נשאלת השאלה האם בשל כך נתיר איסור של מלאכת שבת, על מנת למלא את אותה תאווה ורצון עליון של הבורא?

כותב על כך הרבי בליקוטי שיחות כרך כ"א (מתורגם עמ' 303):

'אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעינך...'(רש"י) : בראות משה רבנו, שהציווי על מלאכת המשכן הוא באופן מיוחד... בשונה מכל ציווי התורה" עשוי היה (אפילו) משה לחשוב, שלגבי מלאכת המשכן ישנה קולא ביחס אל מצוות בשבת ואז 'יקל בעינך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה'. ולכן מדגישים לו 'אל ייקל בעינך...''שלא תהא קולא בשבת...! וכדי להבהיר לישראל, צריך היה משה רבינו להקדים את אזהרת איסור מלאכה בשבת לציווי מלאכות המשכן. ההקדמה של עניין השבת לפני כל ענייני ציווי מלאכות המשכן תגרום לכך שעניין איסור מלאכה בשבת, נקבע בראשם ובלבם של כלל ישראל ואז הם תמיד יזכרו ויזהרו שגם בעת רדיפה וזריזות במלאכת המשכן לא יפגעו בשבת שבתון לה''.

נוכחנו לדעת כי על פי הסברו של הרבי, גם אצל משה שבדור עלול להיווצר מצב של קונפליקט : האם להזדרז במצוות בניין משכן לה', שאף ביום השבת יעבדו במלאכת המשכן, או שמצוות השבת היא איסור מלאכה אולטימטיבי? כפי שאכן היה בפועל!

מה שעשה משה - הקהיל ואיחד את כלל ישראל על מנת להבליט את רעיון שמירת השבת, על אף חשיבות בניית המשכן

מהתלבטות זו אצל משה אנו למדים שחיינו בנויים מהתנגשויות בין ערכים שונים. כאשר הדבר מתרחש עלינו לברר היטב האם אכן שתיהן באמת אידאות וערכים? אולי באחת מהן מסתתרות נגיעות חיצוניות, שלהן ולערכים אין לא משל ולא דמיון?

אם בערכים נעלים כמו משכן ומלאכת השבת הצטרכה התורה להקהיל את כלל ישראל מתוך אחדות לאחר יום הכיפורים, על אחת כמה וכמה הדברים אמורים כלפינו. ההתקהלות בימי משה הורידה לעולם את היכולת להחליט נכון ולזכות להשרות את השכינה גם עתה, בימנו אנו.

אם נדע לאחד כוחות להנהיג את ביתנו מתוך אהבת ישראל, שבראשנו רבנו. נזכה גם אנו לצלוח את הקשיים ההתלבטויות והקונפליקטים הצצים ומתעוררים בבתינו ובמחננו, מעת לעת ונזכה לסייעתא דשמייא לכוון לאידאה הנכונה והאמתית.

רק בקיום התנאים הללו נזכה לקבל את הכוח והעוצמה לעמוד איתנים בסערת החיים המתרגשת ומתגעשת עלינו מדי פעם ופעם, וקונפליקט יהפוך לנו, מצב ומציאות של 'נצור' – סגור ואסור, למציאות של 'צינור' המסמל המשכת שפע כוחות מחודשים..

'חזק חזק ונתחזק'


אילוסטרציה: מנדי הכטמן
אילוסטרציה: מנדי הכטמן

תגובות לכתבה
אין כרגע תגובות לכתבה זו