אורי פולק, שעה טובה
צילומים: COL

הרב יגאל קירשנזפט היה אחד מסמלי ההתנתקות. הרב החב"די שליווה את גוש קטיף מאז הקמתו ועד הריסתו, ממשיך ללוות את המגורשים גם בתחנות המיוסרות הבאות שלהם, והוא חי איתם במחנה פליטים ניצן, במה שנקרא גם 'אתר הקראווילות', סוג של הכלאה בין קראוונים לוילות, כאשר ההגדרה 'וילות' היא מס שפתיים.

הרב קירשנזפט חי את מכאובי המגורשים ואת התלאות שהם עוברים. בימים אלה, כאשר הגירוש 'חוגג' שש שנים ותוצאותיו נראות לעין במעופי הטילים מעל ניצן בדרכם ללב הארץ, הוא מספר על התחושות, הקשיים, חוסר הישע וההתמודדות היומיומית עם הבירוקרטיה המרושעת והמטופשת כאחד שהתושבים האומללים נרמסים תחת שרשרות הדחפורים שלה.

ממה להתחיל? שש לגוש קטיף? או טילים בבאר שבע ואשדוד שעפים מעל הבתים שלכם? בזמנו, לפני ההתנתקות, התפרסמה ב'שעה טובה' כותרת ענק שציטטה מומחי בטחון שדיברו אז על כך שההתנתקות תגרום שיפלו טילים באשדוד. ואמרו איזה הזיות, הסתה. בינתיים לצערנו התחזיות השחורות מתממשות. צרורות של טילים, שכאמור עוברים לך בשמים מעל הראש.

"להגיד 'אמרנו לכם' זה נדוש".

זוכרים את הכרזות: "ההתנתקות תתפוצץ לנו בפנים"

כשיש תזמורת של טילים זה כבר פחות נדוש.

"'ההתנתקות תתפוצץ לנו בפנים', זו הייתה הסיסמא של הקמפיין שערכה מועצת יש"ע, לצד ציטוט של דיכטר, אז ראש השב"כ שההתנתקות הוא עניין מסוכן. הרבה אמרו דברים קשים נגד ההתנתקות, אבל השתיקו אותם, לא השמיעו את קולם. רק לשרון נתנו במה. את הפוליטיקה אתה מכיר יותר טוב ממני".

אבל את התחושות בשטח אתה מכיר. מה עובר על המגורשים?

"'השטח', כמו שאתה אומר, מגיב בדרך שלו, דרך עצובה שמייצגת מציאות קשה, ואני אתחיל בסיפור שהתרחש בימים האחרונים. ערב שבת האחרונה אני בא לצרכניה במרכז אתר הקראווילות בניצן. והנה לתדהמתי ניגש אלי יהודי, מושיט לי את היד, ואומר כהאי לישנא: 'אני צריך משהו לשבת'... פשוט אין לו איך לעשות שבת.


בראיון לערוץ טלוויזיה תקופה קצרה לפני הגירוש

"זה היה בשעה אחת בצהריים, בשעה שתיים נסגרת החנות האחת והיחידה בניצן שאין בה אפילו מזגן אחד לרפואה בחום הנורא, והוא עדיין אין לו כדי לעשות שבת. הבעיה היותר חמורה שהוא לא היחיד, יש פה עשרות כאלו. יש אנשים שהצטרפו ממש לאחרונה למעגל העוני, אחרי שקודם פשוט אכלו את הפיצויים שקיבלו.

"שש שנים אכלו ונשארו ללא לחם. אלה הם אנשים מובטלים, שאין להם שקל, אין להם אוכל. הם מוכי אבטלה, אחרי שזרקו אותם לכלבים. אתה לא מתאר לעצמך מה עבר על המגורשים, פשוט מתעללים באנשים. אין להם אפשרות לבנות בתים. המצב בכי רע, מחלות קשות פי שתיים מהממוצע הארצי נוחתות עליהם. בשבוע שעבר קברנו עוד אישה, בת חמישים ושתיים שחלתה".

אתה בטוח שמספר החולים יותר גדול מבאוכלוסיה רגילה?

"אני לא מסתמך על עצמי. לפי נתוני משרד הבריאות – פי שתיים. פרופסורית שמאלנית מאוניברסיטת באר שבע שחקרה את הנושא היא שהגיעה למסקנה זו. ראינו את זה גם בשטח. בנו בניצן מרפאה ועד מהרה הגדילו אותה פי שנים. פשוט לא הייתה ברירה. כמות החולים בניצן גדולה מכל המקובל באוכלוסיה הכללית".

75 אחוז לוקחים כדורים

ומה קורה בתחום בעיות הנפש?
"חמור עוד יותר. שבעים וחמישה אחוז לוקחים כדורי הרגעה".

אתה רוצה להגיד כי שלושה מתוך ארבעה מגורשים מגוש קטיף סובלים מבעיות נפש?

"לא כולם מחלות נפש מוגדרות, אבל בהחלט זה המצב. אנשים עוברים התקפי חרדות. לא ישנים בלילה בלי תרופות".

ויש גם חולי נפש ממש?

"אני לא בקיא מספיק כדי להשיב תשובה מוסמכת כי מידע כזה נכלל תחת צנעת הפרט. אבל הבעיה חמורה כי יש המון נפגעי טרור. ועכשיו שיש סירנות ואנשים זרוקים המצב שלהם הרבה יותר חמור מתושב אשקלון ואשדוד רגיל. בכל טיל הסיוטים שלהם גדולים יותר.

"אני לא יודע אם יש מישהו שמאושפז במחלקות סגורות. אבל בעיות נפשיות חמורות בוודאי שיש ואני יכול להעיד על מה שאני שומע מאנשים שבאים אלי. עובדה, יש כאן פסיכולוגים לרוב, גם עובדים סוציאליים. מדובר בבני אדם שהיו מלח הארץ, בעבר היו מועילים לחברה, ממיטב האנשים של גוש קטיף".

"חזרו לו החרדות"

יש לך סיפורים ספציפיים? בלי להזכיר שמות כמובן.

"לצערי בלי סוף. היה יהודי בעל עסקים מכובד ומבוסס. גר בגוש, היה לו בית של מאתיים חמישים מטר, היו לו עסקים מסועפים שהניבו הכנסה טובה וכו', הוא גם עסק בנדל"ן. מלח הארץ ממש. יהודי שהוא וילדיו גרו בגוש. היום גר אתנו בניצן. בשבוע שעבר הוא לא הגיע לבית הכנסת. שאלתי את הבן למה אבא לא בא. אומר לי הבן: 'חזרו לו החרדות'. הוא שוב לא יכול לצאת מהבית. ואני יכול להעיד בפניך שמדובר באדם רציני, בעל משפחה למופת. פשוט קרס, והיום הוא מובטל, מסתובב במרכזי רפואה, עובר ניתוחים, דיכאונות, סיוטים בלילה.

"בסך הכל אדם במיטב שנותיו, בגיל חמישים וחמש בערך. אבל הוא לא יכול להירדם בלי כדורים. משתגע לאט לאט בבית. וזו דוגמא אחת מני רבות. יש בניצן רבים שבשתיים עשרה בצהריים מטיילים בחוסר מעש. פשוט אין להם מה לעשות עם עצמם".

למה באמת לא עובדים?

"במה אתה רוצה שיעבדו? קח למשל אדם שהיה לו חממות בגוש. זרקו אותו באמצע החיים. מה יעשה עכשיו? הציעו לו להיות שומר בקניון. נו, אני שואל אותך, אחד כזה יכול להיות שומר בקניון? אל תשכח שאנחנו לא בגוש דן אלא באזור מוכה אבטלה. 'תעסוקטיף' מנסה איכשהו לדאוג, אבל הממשלה לא דאגה לכלום, הפקירה את האנשים. היו הנחיות להעדיף קבלת עובדים ממגורשי קטיף לעבודה במשרדי הממשלה. מה יצא בפועל? אף אדם אחד לא התקבל! מלבד אולי אחד שהיה מדריך במשרד החקלאות והמשיך לעבוד שם. מלבדו אף אחד לא קיבל עבודה.


עם רבנים חרדים וחב"דיים בגוש-קטיף

"הפוליטיקאים מופיעים כל הזמן בתקשורת ומתגאים: 'מיצינו את הדרישות'. אבל זו אמירת שווא שמכסה על מציאות עגומה. יש פה קבוצה של בני שבט המנשה שעלו מהודו והתגיירו גיור שלם ובשמחה. אני אומר לך שהם צדיקים אמיתיים. גרו בגוש. זרקו אותם, אין להם דבר. יושבים אצלי בבית חב"ד, אין להם ממה לבנות בית. ממינהלת סלע מאיימים עליהם. הם באו מירכתי אסיה ולא מבינים כלום, וסובלים, ויש להם בעיות קשות עם הנוער. אין פתרונות. ביקשו רכזי נוער מהמינהלת, ואף אחד לא עוזר".

איך כל זה קורה? הרי השקיעו כבר כמה מיליארדים.

"אמת. שבע עשרה מיליארד כבר עלה הגירוש הזה. אבל מה לעשות ורוב הסכום הזה לא הגיע אלינו. הלך על שכירות של ארבע מאות דירות שאף אחד לא גר בהם. קנו סוסים למשטרה לקראת הגירוש. הוציאו מיליונים על פרסומות, וטוענים שהכסף הגיע אלינו. אתן לך דוגמה מעשית וטרייה של מה שקורה בפועל. ערב תשעה באב הגיעה לניצן משאית עם ציוד מבתי כנסת בגוש קטיף. זרקו את הכל בחצר בית הכנסת של ניצן ונעלמו. מה מתברר? שהיה מחסן שמשרד הדתות שכר, ולמדינה אין כסף להחזיק את המחסן הזה הלאה ולכן זרקו את הכל בחצר בית הכנסת של אתר הקראווילות".

הגירוש התנהל בדייקנות גרמנית

כמה מיליארדים הפנו אליכם, זה לא מספיק?

"לצערי זה רחוק מלכסות חלק קטן ממה שהיה בקטיף. אתן לך את הדוגמה שלי עצמי. היה לי בנוה דקלים בית של 167 מטר, נתנו לי 3.800 שקל למטר. אני בונה עכשיו בניצן ב- 5.000 שקל למטר. להוציא אישור מוועדת בניין ערים עלה לי תשעת אלפים שקל. מים, חשמל, בדיקות קרקע עוד ארבעים אלף שקל. אני כבר עכשיו בבור".

למה הלכתם לניצן? למה לא לבני ברק או לאשדוד?

"היו מי שהחליטו בשבילנו וקבעו שנגיע לניצן. אני כשליח שפעל בגוש קטיף הצטרפתי גם לאתר הזה בניצן. אגב, אני הייתי המשפחה הראשונה בנווה דקלים. זה היה ב- 82'. התחתנתי ובאתי לפה. בדיוק שלושים שנה. מי שלא מכיר את המציאות הקשה לא יאמין, אבל פשוט מתעללים באנשים. על כל גרוש שנותנים עושים את המוות. כשהיינו בבית מלון בירושלים היה איתנו רב מכובד מרבני גוש קטיף, אמרו לו: סע מהמלון בירושלים לבאר שבע להביא אישור שהיה לך חיבור חשמל בבית בנווה דקלים. נסע יום שלם כשהוא מתגלגל באוטובוסים והביא אישור שגם עלה לו כסף.

"אני אמרתי שאינני מביא שום אישור. שהרי יש להם עשרים ושניים מקורות מידע. ביטוח לאומי, בנקים, דואר וכו'. הם יודעים הכל, כולל באיזה יום נולדתי. אז למה להתעלל באנשים ולשלוח אותם להתגלגל כדי להביא אישור כאשר כל המידע בידיהם והגירוש היה מתוכנן כמו אצל ה'ייקים' אם אתה מבין את הרמז.

אתה מתכוון ל'גרמנים'.

"כן".

אכלו את הש"ס...

גם במחנות היה "אורדנונג" (סדר).

"בדיוק. הם ידעו באיזה יום הבת שלי נכנסה לכיתה א'. לכן אמרתי להם: אתם תוציאו לי את כל האישורים לבד, בלי שאמלא טפסים. ולי באמת נתנו הכל. בנוסף לכל זה החבר'ה לקחו עורכי דין שעלו להם כספים רבים, והיו עו"דים שתיחמנו את האנשים. עד היום יש משפטים עם עו"דים שגנבו את המפונים. ביניהם כאלה שהתחזו לחרדים, ועוד כיוצא בזה כל מיני שיטות אפילות. גם התכולה של הבית ניזוקה קשה. הרכוש. חבר נתן לי דירת קרקע באשקלון לאחסן את התכולה. הייתי רגוע.

"מה עשו החיילים החכמים? הכניסו את האוכל שמצאו בבית לארגזי הקרטון והניחו אותם עם כל הציוד. כשהגעתי לדירה והתחלתי לפרק את הארגזים גיליתי כי כל עכברי הנגב נמצאים שם. הם הגיעו לאוכל ובדרך חיסלו את כל מה שהיה. בקיצור, נאלצתי לקנות הכל מחדש. הכל חדש. שמיכות, ביגוד, הכל. הוצאות שלא ייאמנו. כמובן שהעכברים גם אכלו את ספרי הקודש"..

החת"ת לא הפחיד אותם?

"לא, הוא הרי היה אצלי. אבל את הש"ס אכלו".

מה שהיה נחוץ דחוף, זה תמונה של רבי ישעייל'ה קרסטירר.

"כל כך הרבה עכברים היו שם עד שגם את התמונה היו אוכלים".

יותר מפחידים העכברים על שתיים.

"כן".


'תמימים' מתארחים בביתו של ר' יגאל, חודש להתנתקות

אתם במחנה ניצן. למעשה במחנה אחד גדול – 'גולאג ניצן'.

"פעם הייתי בבית משפט, אמר לי השופט: 'אתה מניצן, איזה יופי, יש לכם שם קראווילות'. כמו ברוסיה שראו בית קברות שנראה יפה מבחוץ, אבל נשאר בית קברות. ניצן זה בית קברות גדול, זו ההגדרה. מקום עם כמות בעיות אינסופיות שקשה לתאר. הנה השבוע הייתה אצלי אישה שאין לה כסף לגז, וכבר כמה שבועות לא בא אל פיה אוכל חם. הרווחה לא עוזרת, ובמקום לסייע הפקידים אומרים: 'לכו לבית חב"ד'.

"יש פה איש ערירי בן שישים ושתיים שמתקשר בשלוש בלילה שאבוא להציל אותו. התקשרתי לרווחה, אמרה לי הפקידה שם באדישות: 'הוא צעיר מדי. אנו לא מטפלים בו. על פי התקנון אנחנו מטפלים רק בבני שבעים ומעלה'. פשוט בושה וחרפה. אף אחד לא מעניין אותם".

קשה להבין אתכם. יש אנשים שרוצים דירות ליד הבימה ועושים על כך הפגנות ואוהלים וכו'. ואנשים שלכם מתים ברעב ובמחסור ובעוני, ואתם סובלים מבעיות בריאות בגוף ובנפש, למה כולכם לא מתיישבים בכיכר מלכי ישראל ולא זזים עד שיהיה פתרון?

"עשו את זה אחרי הגירוש. אך אם אתה חושב שמישהו התייחס אליהם אתה מאד אופטימי. אף אחד לא שם לב אליהם. זה לא דיבר לתקשורת. שנית, חבוש מוציא עצמו מבית האסורים. אנשים תקועים בדאגה היומיומית ואין להם פנאי מחשבתי לחשוב על הפגנות. כל זה על אף המצב החמור, כולל מצב של, ילדים לא הולכים לבית ספר".

יש פשיעה בדור הצעיר?

"בוודאי. כאשר יש דיכאון, המשפחה מפורקת, ילדים לא הולכים לבית הספר. לא פלא שיש נערים שהתדרדרו לפשע, וזה מאד קשה לעצור את הנוער. זה כל כך כואב, כי גוש קטיף היה חממה טהורה. הכל היה קדוש, הכל היה שמור. הרבה תורה ויראת שמים וחסד. מעולם לא שמעת ציוץ של בעיה, גם לא עם החילוניים. אנשים חיו באהבה ואחווה".

"בגוש קטיף הייתה תורה יחסית יותר מבכל מקום אחר בארץ"

לא הייתה בגוש קטיף 'התקלקלות' מבחינת אידישקייט.

"אני אומר לך באחריות: גוש קטיף היה במקום הראשון בעולם מבחינת לימוד תורה, כוללים ות"תים. אפילו יותר מבני ברק. כמובן יחסית למספר תושבים".

כמה אברכים היו שם?

"חמישה כוללים, מאה עשרים אברכים בנוה דקלים. בעצמונה ישבו חצי יישוב ולמדו וחצי היו חקלאים".

במבט לאחור קשה לתפוס איך חרדים שיתפו פעולה עם הגירוש. אחד כמו גפני שמייצג את עולם התורה ועל אף שהתנגד בהצבעות הוא בכל זאת עמד מנגד על הרס עולם תורה שלם.

"למה אתה אומר גפני, למה לא תגיד ליצמן? הוא לא רק לא התנגד מספיק כמו גפני, אלא סייע בפועל לגירוש. הוא ברח לים המלח כדי לאפשר את העברת חוק פינוי-פיצוי בוועדת הכספים. אני חושב לעצמי מה עובר לו בראש כאשר הוא שומע שאתמול נפל טיל על בית כנסת באשדוד, וזה קורה בדיוק שש שנים מיום ליום מהגירוש. במקרה הטוב, לפחות מקרה מוזר מאד שמעורר מחשבה.

"במועד שבו גורשו היהודים מגוש קטיף מאות ואלפי אברכים בורחים מאשדוד. זה חייב לעורר אנשים לחשבון נפש. אגיד לך את האמת שאינני מבין למה ברחו. יש לי שם באשדוד, חברים חסידיים.

"התקשרתי אליהם, אמרתי להם: אנחנו גרנו קרוב לשלושים שנה בגוש קטיף, עברו עלינו ששת אלפים טילים ולא ברחנו, מה אתם בורחים? התחיל בתירוצים. אבל האמת, העניין הוא שבדיוק באותו מועד של הגירוש אלפים בורחים מבתיהם. לך לאשדוד ותקבל סלטים חינם. הכינו סלטים לשבת לכל העיר ואנשים ברחו והסלטים נשארו.

"מה לעשות? יש דברים שאני לא מבין. למשל את העובדה שעל עצמות של חיילים רומאים בכביש 6 שרפו פחים בגאולה. אבל אנחנו נפגשנו עם 'אתרא קדישא' שלא הסכימה לעשות כלום. (בהתרגשות) הוציאו ארבעים ותשעה יהודים מקברם. למה לא הוצאתם מחאה? כלום. אפילו מודעה בעיתון לא הייתה".

הרבי הגיע

היו חרדים שבאו אליכם?

"בוודאי, למשל האדמו"ר מקרלין. אני נפצעתי חודש לפני הגירוש, נסעתי במכונית עם המשפחה ונפצעתי מפצצת מרגמה. והנה לפתע הרבי בא לבקר אותי. שאלתי אותו איך הוא בא. איך כבודו יודע שנפצעתי? הוא אמר לי: 'יודעים, יודעים'. בלי להודיע מראש הוא בא לבקר אותי, ביקור חולים, וישב אצלי רבע שעה. אמר לי דברי תורה וגם עודד אותי. זה היה בבית שלי בנווה דקלים והוא באמת תמך מאד.

"אחרי הגירוש, כשהיינו כבר בירושלים, באו אלינו חסידי קרלין ועשו עבורנו מלוה מלכה ורקדו איתנו, וגם קנו לאנשים נעליים ומשקפיים, זה עזר מאד. גם מוראלית וגם מעשית. סלונים עמדו לצידנו קצת והיו עוד. אבל לצערי, ואני אומר זאת בכאב, לא ראינו את התגייסות הציבור החרדי בכללותו.


ר' יגאל מפונה לבית-הרפואה אחרי שנפגע

"אגודת ישראל הלכה עם ממשלת שרון וזו הייתה שותפות שהכשירה את הגירוש. עד היום לא ביקשו סליחה. לפני הבחירות באו אלינו אנשי אגודת ישראל מאשדוד וביקשו לתלות דגלים וכרזות של 'אגודת ישראל' בניצן. למזלם הלא מוצלח הם באו בדיוק כאשר התקיימה הלוויה של יהודי ממגורשי גוש קטיף שנפטר מאותן הסיבות שדיברנו עליהם. הציבור שראה אותם מגיעים באמצע ההלוויה היה כל כך נזעם עד שכמעט הרביצו להם. אנשים צעקו לעברם בזעם: 'לכו מפה. העסקנים שלכם הרסו אותנו'.

"באו אלי העסקנים להתלונן על שמגרשים אותם, אמרתי להם: מה אתם מתלוננים, אתם מחויבים לבקש סליחה, הרי פגעתם בנו. אמרו לי: 'אתה צודק, אחרי הבחירות נבוא לבקש סליחה' אני מחכה להם עד היום..."

וחב"ד כן עזרו?

"כן. זרקו אותי במלון בירושלים, שהיה אמור להיות כשר אבל בתכל'ס זה לא היה כשר כראוי כי העובדים כולם היו ערבים, וחב"ד באו לתת אוכל. כאשר התקיימה שרשרת מגוש קטיף לירושלים, בקריית מלאכי הייתה נוכחות חזקה של חב"ד שהפגינו גברים לחוד ונשים לחוד. כאשר התקיים משאל ההתנתקות בליכוד לאחר ששרון הבטיח כי יקבל את התוצאות, חב"ד הוציאו שלוחים כדי לשכנע את אנשי הליכוד להצביע נגד ההתנתקות".

מה אתה אומר על מצב שרון היום?

"יש קונה עולמו בשעה אחת ויש מחריב עולמו בשעה אחת".

לא רק את 'עולמו', הוא החריב גם את חייכם.

"אנחנו מאמינים שהכל מהקב"ה. אבל כמו שבבית המקדש לקחו את טיטוס שיעשה את המלאכה וישלם את המחיר ומכות מצרים באו על פרעה למען "שיתי אותותי אלה בקרבו", וגלגלו חובה על ידי חייב, כך גם אצל שרון, הוא היה 'חייב' ואת מה שאנחנו היינו צריכים לקבל בגלל גזירה שנגזרה הוא זה שביצע. היום כבר האמת ידועה שהכל היה בגלל התיק שלו וכו'. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים, ומקבלים עלינו את הדין ומנסים לשרוד. זה המזל שלנו, שיש לנו אמונה שנותנת כוח לקבל את הטוב ואת המוטב.

"בימית למשל, היו חילונים רבים שלא הייתה להם אמונה והם לא יכלו לעמוד בזה. אנשים ירדו מהארץ, כי כאשר לא מאמינים זה מאד קשה. אצלנו חיו במסירות נפש עם המון אמונה, עם מרגמות וטילים, רבנים וחברים שנרצחו, והחזיקו מעמד בזכות האמונה, ובזכות אותה אמונה עברו גם את הגירוש הנורא שזו חוויה שקשה לתאר את חומרתה. אבל זה לא נגמר, כי עד היום מנסים לשבור אותנו, וכל פעם אומרים: 'נגמרו התביעות'. אבל איזה 'נגמרו התביעות' כאשר יש בלי סוף אנשים שאין להם מה לאכול והם צריכים לקבל משלוחים כדי שיוכלו לעשות שבת".

מי מממן את האוכל?

"זה קשה. לאחרונה הארגזים שאנשים מקבלים הצטמצמו, אין תקציב".

בכל זאת מי מממן?

"אנו מתרימים. עובדים מאד קשה. לצערנו אנשים ברחוב מתחילים לשכוח את גוש קטיף. אבל המצב של המגורשים רק מחריף. כל זה בצד המעשי, ויש את הצד הרגשי שהוא עוד יותר קשה. עד היום אני לא קולט שאנחנו לא בנוה דקלים. נגד העיניים עומד בית הנסת שלי כשהוא הרוס, ואני לא קולט. לא מעכל. הרי זה בית הכנסת שלי, בו קראתי שמות לילדיי, ועשו אותו עיי חורבות".

"על אשדוד יורים מהבית שלי"

עמוק בלב, כשאתה רואה את הטילים על באר שבע ואשדוד זה לא צועק לך את ה"אמרנו לכם".

"צועק. אבל זה לא עוזר לי".

כשצעקתם אז שיהיה חורבן אם תבוא נסיגה מגוש קטיף האמנתם שיגיעו טילים לבאר שבע?

"האמנו בוודאות. אנו מכירים את הערבים. ידענו בפירוש".

אם גוש קטיף היה היום וישראל הייתה שולטת ב'ציר פילדלפי', המצב היה יותר טוב?

"בוודאי, יש הוכחות בשטח שזה המצב. את הטילים לאשדוד יורים מהבית שלי לשעבר. מתוך היישובים. אנחנו היינו החיץ החי שהגן על ישראל שבתוך הקו הירוק. כשהיינו בעזה ערבי לא יכול היה לשגר טיל בלי שיראו אותו. היום עושים שם מה שרוצים".

ויום אחד זה יגיע גם לתל אביב, גם למקומות שמפגיני המחאה מסתובבים.

"אני לא מתפלל לכך, אבל אם יפול אולי טיל על צפון תל אביב, במקום ש'הם' גרים, אולי באמת יבינו. עד אז הם חושבים שזה מקום אחר. אבל זו אשליה, יש לערבים טילים שמכסים את כל הארץ. זה לא מפתיע אותי כלל. ומה שאמרנו, אמרנו באמת, לא בתור סיסמאות".

זה אסון ידוע מראש.

"ידענו טוב מאד במה מדובר. כי אנחנו נתקלנו במחבלים וחיינו לצידם, ובגופנו בלמנו אותם".

גם הרציחות ליד אילת באו בידי אנשים שבאו מעזה.

"נכון. ואם היה פילדלפי לא היו יכולים לצאת מעזה. ואני לא מדבר על האסון הקודם, של מסירת סיני למצרים, שעכשיו רואים טוב מאד את תוצאותיו".


ר' יגאל מתאושש בבית-הרפואה

איפה ילדיך לומדים היום?

"הקטנים בחב"ד-אשקלון והגדולים בישיבות חב"ד בכל הארץ. ויש גם נשואים ב"ה".

שגרים איפה?

"אחד בגילה, אחד בכפר חב"ד, אחד בקריית מלאכי, ואחד בישיבה בנצרת עילית. ב"ה זכינו לבית מבורך".

איך קיבלו את כל זה הנשים? הלוא הם יותר רגישות.

"בזכות נשים צדקניות נגאלו. ירו עלינו שנה לפני הגירוש בכביש כיסופים. על המשפחה כולה. ובניסי ניסים יצאנו בחיים. ואז אמרנו, הגיעה השעה שנתחיל לחזק את הנשים שעברו חוויות קשות. ערכנו ערבי נשים, והבאנו נשים שיודעות לעשות זאת שחיזקו את הנשים, ואכן הנשים עמדו בגבורה יהודית בכל זה והחזיקו את הבית. דע לך שהנשים לא הסכימו לצאת עד הרגע האחרון. למרות שאיימו עליהם ומצד שני הבטיחו להם הרבה כסף. אם זה היה באשדוד מעניין לראות אם מישהו היה נשאר".

מאז הגירוש היה לכם דיבור עם הבנים של שרון?
"לא. הייתי חבר של הרבה אנשים שהיו קשורים לגירוש. נגיד, של מפכ"ל המשטרה משה קראדי שעמד בראש הגירוש, היינו חברים טובים, אחרי שהיינו יחד בצבא. יום לפני הגירוש הוא בא אלי הביתה. הסברתי לו שיש קונה עולמו, הוא ישב שעה וחצי אבל ראית שהוא צוחק עלינו. אחר כך הוא רצה לבוא למלון בו היינו. ואמרתי לו קודם כל תבקש סליחה".

"המגרש התייצב בביתי ערה"ש ובכה שאסלח לו"

היו שביקשו סליחה?

"התקשר אלי רס"ר שהיה אצלי בבית, חייל בקבע. הוא גירש אותי מהבית שלי ואני זכרתי אותו. ערב ראש השנה הוא התקשר כולו בוכה. אמרתי לו: 'מודה ועוזב ירוחם'. אבל צריך להיות 'עוזב'. דבר ראשון, אמרתי לו, תעזוב את החטא, תתחייב שיותר לא תעשה זאת שוב, גם במחיר העבודה ואז אסלח לך. הוא הבטיח וסלחתי לו. גם למוזיאון הגיעה חיילת שבכתה זמן רב. היו כמה מקרים כאלה. אחת כתבה שהיא לא ישנה בלילה. אני מרחם גם עליהם אבל יותר אני מרחם על המגורשים שחייהם אינם חיים מאז".

מהתחום הפוליטי, מאנשי 'פורום החווה' היו התנצלויות?

"פרס אמר שזו טעות. דן הראל אמר שזו טעות. זאת לאחר שעשה את הגירוש בחיוך. הכרתי אותו אישית והיה לי איתו הרבה ויכוחים. היה שופט בבית משפט שאמר שאם לא היו משקרים אותו אז אולי היה מכריע אחרת".


הרגע שנצרב: ר' יגאל רגעים לפני שגורש מביתו בגוש-קטיף

מה הם חשבו, שהערבים יתרגשו על המחווה של הגירוש ויהפכו לאנשי שלום? אפשר להבין את זה?

"רבים מהמגרשים באמת לא האמינו בזה. אבל אמרו שחוק זה חוק".

אבל כל האליטה הישראלית, מה הם חשבו? לא הבינו שזה יהיה המצב בעתיד?

"כל הגישה שלהם היא כזאת. לתת שטחים כדי שיהיה קצת 'שלום עכשיו'. לא משנה מחר".

על בית הכנסת קמה אוניברסיטה איסלאמית

מה קורה היום בחורבות נווה דקלים?

"על מרכז נוה דקלים, שם עמד בית הכנסת שלי, נבנתה אוניברסיטה איסלאמית, לטרור. קיבלתי סרט שבו רואים מה קורה שם. אבל זה בסדר, הם שומרים לנו את המקום עד שנחזור".

אתה מתכנן לחזור?

"בוודאי, אין לי שום ספק שיום אחד נחזור, אבל נכון שלא כולם חושבים כמוני. יש רבים שחולמים לחזור. בכל מקרה, אנשים חיים את זה כל יום. אני משוכנע שהשיבה תגיע. הרבה יותר מהר מהשיבה של חנן פורת לגוש עציון, שבאה אחרי 19 שנה".

הערבים ניסו לגדל ירקות בחממות שהשאירו היהודים וזה לא בדיוק עבד.

"נכון. לא גדל כלום. אצלנו עגבניות הגיעו לשניים וחצי מטר והיום זה פשוט לא גודל. למעשה זה טבעי שזה לא גודל. הרי כשאנחנו הגענו כל האזור היה שממה. המדריך החקלאי אמר לנו: 'לא יגדל פה כלום, ואם יגדל יגדלו לך שערות על כף היד'.. התוצאה ידועה, היבול שזכינו לו בגוש קטיף היה דבר מופלא, משהו דמיוני. אבל אצל הערבים משום מה זה נפסק. החממות שנתנו פירות נפלאים לא מצמיחות פירות. הערבים בעצמם מודים שהייתה ברכה אצלנו ואצלם לו. אלה עובדות".

כפי שנאמר: "ושממו עליה אויביה".

"כשמדברים על זכות בארץ, צריך לזכור כי נוה דקלים קמה על מדבר בניגוד לרמת אביב שנבנה על כפר ערבי, שייח' מוניס".

אתה חי את הגירוש במונחים של שואה.

"שיהודים יהרסו בתי כנסת?! להוציא יהודים מקברים? זו שואה. א. אני עברתי שואה. שנית, ליל הבדולח. שם גרמנים עשו את זה ופה יהודים. דבר שלישי, בפולין אתה מקבל את נכסיך, ופה לא. את הכל הרסו לנו. אבל גם זה יעבור, בסוף עוד נחזור לשם. באוניברסיטה האיסלאמית עוד יקומו בעז"ה, ישיבה וכוללים. יש שם הרבה מקום".

אין ספק שלמראה הטילים עוברת בליבך המחשבה: איך צדקנו.

"נכון, זו הבעיה הקטנה. אנו לא פוליטיקאים. אנו צריכים לדאוג שכל יהודי שגורש יהיה לו בית וחינוך ושפיות. פגעתם, גזלתם וגירשתם יהודים מהבתים, לפחות תעשו תשובה ותדאגו לאומללים. יש פה משפחה באחד המושבים, הבעל הוא נפגע טרור, דקר אותו ערבי בסכין. אשתו למדה משפטים על חשבונה כדי לפרנס את הבית. היא הביאה קראוון מחוץ לקראווילה והקימה משרד קטנטן. הביאו לה משטרה ופתחו תיק פלילי על הקמת הקראוון. כאשר היא בסך הכל ניסתה להתפרנס ולפרנס את בני משפחתה. מה קרה? היא פושעת? היא גנבת? זו פשוט התעללות באנשים. לא נותנים לאיש לחיות".

רשעות וטמטום

מי אחראי על זה?

"חלק זה רשעות וחלק טמטום".

איפה הפושע?

"יש הרבה כאלה, לא רק אחד. יש מינהלת של בנצי ליברמן, הוא כאילו מכוחותינו. נניח שזה המצב, אז אם יש לך כוח אתה רב איתם, והחבר'ה מנצחים בבית משפט. אבל הם מנסים להכשיל בכל כיוון. איך אפשר להישאר נורמאלי אחרי דברים כאלו?".

בקיצור, יש פצע מדמם ואתם הפצע.

"המצב קשה מנשוא. אנשים חיים בקראוון שמתפורר, האישה צועקת על הבעל השרוי בדיכאון שיעבוד, והילדים רואים שהבית הרוס. הכל הרוס, משפחות מתפרקות, קשה לתאר את המצב. אנו מנסים לעזור קצת ב'שלום בית', אבל הסיפורים לא נגמרים. גם כאדם שגר פה וחי את זה כל הזמן, בכל יום אני מזדעזע מחדש. והעיקר מכריזים שנגמרו התביעות של גוש קטיף. כנראה שהם מתכוונים שאנשים נפטרים אז הבעיות "נפטרות".


ר' יגאל עם המפכ"ל דאז, קודם הגירוש

"יש פה בניצן בית עלמין חדש, שהרי בסך הכל גרים פה שש שנים, תבוא ותראה מה קורה כאן. עשרות קברים, של אנשים צעירים יחסית. אנשים מסתובבים עם שערות לבנות, קמלים מול העיניים".

השוטרים מגיעים בחלומות השחורים

ומה אומרים הילדים?

"הם עדיין בטראומה. הבן שלי מוצא ג'וק בתוך הנעליים שלו בקראוון שנקרא בשם יפה, 'קראווילה' ומתמלא פחד. הם גם רוויים בזיכרונות מהגירוש. לא מזמן הייתי בכותל, הגיעו שוטרים עם מדים שחורים (כפי שלבשו השוטרים שעשו את הגירוש). כאשר הילדים ראו אותם הם רצו לצד השני. הם מתייחסים אליהם כמו אל השטן. השוטרים מופיעים להם בחלומות השחורים של הסיוטים. אחת התוצאות המאלפות: אף אחד פה לא מתחפש לשוטר, כי שוטר זה מוקצה".

שרון מקולל פה.

"אתה מבין לבד שלא עושים לו 'מי שברך' בקריאת התורה בשבת. זה לא מקרה שלא רוצים אותו לא פה, ולא בעולם הבא. אף אחד לא רוצה אותו, לא בשמים ולא בארץ. אבל למגורשים כל זה לא יעזור. הם סובלים קשות, נפשית ופיסית וגם כלכלית. נמקים בעוניים. אנו משתדלים לעזור אבל קצרה ידינו מלהושיע.

"מה תגיד לאדם ששעה לפני שבת מתחנן שאין לו במה לעשות שבת? או אישה ששולחת לי מייל שאין לה כסף לקנות צרכי יסוד. הייתי יכול להוציא ספר על מה שקורה פה". 

לתרומות לסיוע לנזקקי 'גוש-קטיף' באמצעות האתר, בבנק המזרחי - סניך 'גוש-קטיף' 491 לחשבון בית-חב"ד גוש-קטיף מס': 422310, או בטלפון: 0545-684694.