הרב דוד מאיר דרוקמן

מספרים כי בקוצק הסבו והתוועדו פעם יחד  ליד כוסית יי"ש חריפי המוח שבחבורה (אפשר היו אלה האריות שבהם - הגאונים הקדושים: הרי"מ מגור, האבני נזר מסוכטשוב, הרבי מאיזביצא וכיו"ב) ואיש  את רעהו וכל אחד את עצמו  'ביטשו' ב'ביטול היש" באומרם: "דו ביסט א גארנישט", "איך בן אויך א גארנישט" (=אתה 'כלומני'ק, גם אני כלומני'ק).

לידם ניצב  ה'בעל עגלה' שהיה איש המוני ונבער, ובשמעו את 'המחמאות' שאחד מרעיף על חברו, דחף ראשו בין ההרים הנישאים בהפטירו "איך בין אויך א גארנישט" (=גם אני 'כלומניק') – נענו בני החבורה והפטירו לעומתו "אויך מיר א גארנישט..." (גם כן 'כלומני'ק').

* * * * *

כשמספרים על חסידים שהיו בטלים לרבותיהם כעפרא דארעא מעורר הדבר התפעלות והתרגשות הלב. ברם, השתאות רבתי מעוררת התופעה  כאשר מדובר על גאון הגאונים כמו מרן רבי יוסף ראזין זצוק"ל הידוע היה בכינויו 'העילוי מרוגצ'וב' שאף שמים לא זכו בעיניו, ובהבל פיו עוף בשמים לרבות תלמידי חכמים עצומים – נשרפו; ואגב זה, ידוע, כי אף גאונים שזכו ממנו להערות עוקצניות, קיבלו זאת באהבה ובהבנה, כי לאו כל אדם זכה לזה.  לסתם יהודים פשוטים התייחס הרוגצ'ובי בחיבה גלויה ויתירה לרבות גם ילדים. ושמעתי פעם מיהודי יוצא דווינסק בשם ר' ברל קווין ז"ל שם בדוינסק היה מקום רבנותו של הרוגצ'ובי, כי בליל שבת בבית הכנסת היה הרוגצ'ובי מעניק צביטות של חיבה לילדים....

* * * * *

השבוע ביום י"א אדר מלאו 75 שנה להסתלקותו של גאון אדיר זה, ובטבע הדברים התייחסו רבים בכתבי העת ל'עיליותו' וגאונותו הבלתי נתפסת של הרוג'צובר, ברם, פחות הייתה התייחסות הכותבים השונים לעובדה המופלאה שכגודל גאונותו כך הייתה גודל ענוותנותו והתבטלותו אל מי שהוא ראה אותם בתור צדיקי הדור – 'נשיאים' כפי שהם מכונים בלקסיקון החבד"י. והפעם לא הייתה זאת כמובן התבטלות של מישהו שהיה 'גארנישט' (כסיפור דלעיל על  העגלון בין חריפי קוצק)  אלא של ענק שבענקים, שהניח את כל גדלותו לצדדין והתבטל לרבותיו הק'.

ברם, בל נקדים את המאוחר (וזאת למודעי, כי בשורות הבאות תמכתי את יתדותי בחלקם ממה שזכיתי בעצמי לשמוע מפי  השרידים אשר ה'  קורא - זקני  הדור הקודם, וכן על הספר 'מגדל עוז' פרי עמלו של ידידי הרה"ח המופ' הרב יהושע מונדשיין שליט"א ).

* * * * *

הרבי הריי"צ זי"ע מליובאוויטש מספר (ספר השיחות תש"ב עמ' 108) כי אביו של של הרוגצ'ובי החסיד הלמדן רבי פישל ראזין תושב העיר רוגצ'וב שכל תושביה היהודיים היו חסידי חב"ד, בילדותו לקח את ילדו  כדי לחלות את פניו של  כ"ק אדמו"ר פוסק הדור בעל "הצמח צדק" מליובאוויטש, ובאותו מעמד כ"ק המהרי"ל בנו של האדמו"ר (שהיה לימים האדמו"ר מקופוסט) הניח ידיו על ראש הילד, וה"צמח צדק" העניק לו ברכה שיהיה למדן. 

כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש נשיא דורנו מוסיף ומספר (והיה  זה עוד בחיי חותנו זי"ע אדמו"ר הריי"צ -  בשביעי של פסח תש"ט) , כי הרוגצ'ובי היה אז כבן חמש או שש שנים, ומדייק שה'צמח צדק' אמר לילד "תהיה למדן ותלמד מסכת נזיר", וכאשר יצא הילד מה'צמח צדק' הוא שאל את אביו רבי פישל מה הקשר בין להיות למדן למסכת 'נזיר', ואביו לא ידע מה לענות לו, אבל הילד הקט הסביר לאביו "אני כן מבין, הרבי רוצה שאני אהיה נזיר". וכשהיה בן חמש או שש שנים לא הרשה שיספרו שערות ראשו והוא היה נזיר, באומרו "באם אהיה נזיר אז תקויים אצלי הברכה של הרבי שאהיה למדן, ואם  אספר את שערותי לא אהיה למדן"...

* * * * *

חסידותו של מרן הרוגצ'ובי ליוותה במהלך כל ימי חייו. מן המפורסמות כי עפ"י ציוויו של רבו באותה תקופה כ"ק האדמו"ר הרש"ז מקופוסט (בנו של כ"ק המהרי"ל בן ה'צמח צדק' מליובאוויטש שנזכר לעיל) הוא התמנה כרב של חסידי חב"ד בעיר דווינסק לצידו של הגאון מרן בעל ה'משך חכמה' שהיה רבם של 'המתנגדים' (והם היו אחים אהובים זה לזה, כאשר מרן ה'משך חכמה' זצוק"ל מקבל את 'עקיצותיו' של הרוגצ'ובי בחיבה וברוח טובה...). למותר לציין שהרוגצ'ובי התנהג במנהגי חסידים, התפלל בחגירת אבנט ובנוסח האר"י-חב"ד, הניח שני זוגות תפילין (אגב זה יסופר כי פעם שאלו כמה לומדים את הרוגצ'ובי בענין שיטת רש"י ור"ת בתפילין, והגאון היב וביאר  להם כיד ה' הטובה עליו. הנ"ל המשיכו להקשות מתוך התעניינות, כיצד נוהג הגאון עצמו בהנחת תפילין? ועל זה הוא ענה בחריפות האופיינית שלו; "זה כבר אינו מעניינכם ואינני  חייב להשיב לכם"...)

לימים נפגש הגאון עם נכדו של ה'צמח צדק' הלא הוא הרבי רבי שלום דובער מליובאוויטש (הרש"ב). בנו האדמו"ר הריי"צ מספר כי בעת פגישתו של הרוגצ'ובי עם אביו הרש"ב "הורגש אויר גן עדן"... באותה  פגישה היה נושא דיבורם בענין אוירא דארץ ישראל, ארץ העמים,  גבולות א"י, סוגיית "קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא",

הרבי הרש"ב שאל את הרוגצ'ובי בעניינים אלה איך הם עפ"י 'הנגלה' והרוגצ'ובי התייגע לתרץ הכל. לאחר מכן הסביר הרבי הרש"ב את כל העניינים האלה כפי שהם עפ"י חסידות, והרגיש הרוגצ'ובי נמיכת רוח מסויימת, כי היה קשה לו להבין, יען העניינים האלה היו כאילו "לא בתחומו", והוא התנצל כי אדמו"ר ה'צמח צדק' בירכו ב'לומדות' ולא בחסידות...

בשולי דברים יש  להעיר, כי לעניות דעתי הקלושה, הרוגצ'ובי אך בענוותנותו עשה עצמו כלא מבין, כי ידוע לנו ממקורות טהורים וקדושים (אג"ק כרך ח"י עמ' תכ"א) כי בהסתר היה גאון זה לומד גם קבלה. והדבר היה ידוע לכמה וכמה ששוחחו עמו פנים אל פנים...

* * * * *

לאחר שכ"ק האדמו"ר הרש"ב עלה בסערה השמיימה, היה בנו ממלא מקומו הרבי הריי"צ חולה מאד (ב'טיפוס הבהרות'). שלח מי ששלח (ויש אומרים שהיה זה עפ"י ציווי של החולה - הרבי הריי"צ עצמו) 'פדיון נפש' – 'קוויטל' לבקשת ברכה מהרוגצ'ובר. לא ארכו הימים, ןהתקבלה גלויה מהרוגצ'ובי וכדרכו בקודש עם ריבוי מראה מקומות בבלי וירושלמי - שנשיא ישראל מחוייב להיות בריא, ובכוח התורה הוא מברכו שיבריא בקרוב ממש. מעניין שהגאון פתח את מכתבו בזה הלשון: "נשיא בישראל, אלוף ביהודה, גזע תרשישים". בכלל כשהגאון היה כותב מכתבים לרבי הריי"צ הוא לא קרא לרבי בשמו כפי ההלכה  שאסור לתלמיד לקרא את שם רבו, וכך למשל הוא פותח את אחת מאגרותיו לכ"ק אדמו"ר הריי"צ (משנת תרע"ז): "שוכט"ס לכ"ק שליט"א".

בכלל, הערצתו את רבותינו האדמורי"ם הק' נשיאי חב"ד הייתה מופלאה. הוא שבכמעט לא התייחס לחידושי תורה של 'אחרונים' אמר לפני אחד מחסידי קמאי (הרב אליעזר ננס זצ"ל, נלב"ע בירושלים בגיל מאה) שמאז חתימת הש"ס היו אלפי גאונים ויראים, ברם, רק שניים ירדו לסוף דעתם של חכמי הש"ס, והם; הרמב"ם ואדמו"ר הזקן 'בעל התניא' וה'שו"ע הרב'. הגה"ח ר' גדלי' הרץ זצ"ל ראש ישיבת חידושי הרי"ם סיפר בשם הרוגצ'ובי כי פעם הראה הגאון על הגידים הבולטים שבידיו (באצבעותיו?) , ואמר כי כאלה גידים היו צריכים להיות במוחו של 'בעל התניא' כדי שיוכל לכתוב  כאלה סברות דקות כמו שיש ב'קונטרס אחרון' שב'שולחן ערוך הרב'.

חסידותו של הרוגצ'ובי היתה כרוכה  אף בקנאות ממש. ולדוגמא: בשו"ת צפנת פענח (ח"ב) דן הרוגצו'בי בדין אמירת הלל בליל פסח וכך הוא כותב: ש"זה לנו האנ"ש אומרים זה בבית הכנסת בליל ראשון של פסח...ובמכ"ת ה...   נטו בזה לגמרי, רק האנ"ש שי' נצנצה בהם רוח הקודש ונבאו ולא ידעו מה נבאו...אך מה אני יוכל לכתוב למתנגד כמוך, כי (אם) גם אתה היית חסיד כמונו – הייתי מגלה לך רזין... אך למתנגד כמוך די בזה...".

* * * * *

רק השתא  בשבת מברכים חודש כסליו ביקרתי בביתו שבברוקלין את אחד מישישי החסידים בדורנו – הרב מענדל מרוזוב שליט"א (בנו של יד ימינו של הרבי הריי"צ הגה"ח רבי חוני' מרוזוב הי"ד), וכך הוא סיפר:

סח לי החסיד המפורסם  ר' מיכאל דבורקין זצ"ל -

היה זה בעיר לעניגרד (פטרבורג), עת שהו בעיר גם הרבי הריי"צ וגם הגאון הרוגצ'ובי. (תקופת מלחמת העולם הראשונה).

הרוגצ'ובר כבר היה אדם קשיש, וכולו הפך לבן  - הדיקנא קדישא שלו  לרבות רעמת ראשו הלבינו לחלוטין (כאמור,  הגאון נהג בנזירות ולא סיפר שערות ראשו) . כשהיה עובר ברחובה של עיר מוקף בפמליא של מעריצים כולו היה אומר כבוד ותוארו כמלאך אלוקים או  כאיזה נביא קדמון.

הרבי הריי"צ, היה עדיין לפי-ערך  צעיר לימים (רבנו היה צעיר ב-22 שנה מהרוגאצ'ובר) , ושיבה עדיין לא נזרקה כמעט עדיין בשערותיו הק'.
והנה, פונה הרבי הקודם לחסיד רבי מיכאל  דבורקין, ומורה לו לגשת לביתו של הרוגצ'ובי, ולומר לו ש....הרבי קורא אותו  אליו....

ר' מיכאל כמובן לא היסס למלא פקודת רבו, אם כי היו לו קצת 'פרפורים בלב' – הכיצד יקבל הרוגאצ'ובר שהיה ידוע במידת 'הגבורה' שלו את העובדה שהרבי הצעיר מורה לו – לזקן וגאון עולם זה, להטריח את עצמו, ולהגיע אל ה..רבי.

ברם, פקודת הרבי כמובן שמרה רוחו של  ר' מיכאל והוא סר לביתו של הגאון, ואת פניו קיבלה  הרבנית אשר אמרה לר' מיכאל כי בעלה עדיין לא חזר מהתפילה, ואשר על כן עליו להמתין עד שהרב  יחזור הביתה.

והנה, מגיע הגאון למעונו לאחר התפילה, ר' מיכאל ניגש אליו ואומר לו ש...הרבי מבקש שהגאון יבא  אליו-אל הרבי...

מה הייתה התגובה הספונטאנית של גאון עולם זה?

"כש'נשיא' קורא – מוכרחים לבא!...",

כך ברוב ביטולו לנשיא ישראל הרבי הריי"צ – הגיב גאון עולם זה.

אלא, שהוא ביקש מר' מיכאל להמתין קמעא, והיות  "אז אין בין נאך א ניכטערער" (=אני עדיין 'על קיבה ריקה' ) כי אך זה-עתה חזרתי מתפילת השחר, ולכן אך אטעם משהו ואבוא. וכאן מתאר ר' מיכאל דבורקין את הפירורים גרידא שהיו אמורים להיות ה'פת שחרית' של הגאון, אותה אכל בחפזה...

קיצורו של סיפור: הרוגאצ'ובר הגיע למעונו של אדמו"ר הקודם, והתברר שמטרת בקשתו של הרבי את הרוגאצ'ובר לסור  אליו הייתה -  היות ולרבי הייתה  איזה שאלה ב'הלכות נחלות' (ירושה) והוא רצה לשמוע את דעת תורה של הגאון .

כצפוי -  על אתר,  פלא הדורות - הרוגאצ'ובר כדרכו בקודש וכיד הגאונות והבקיאות המבהילה הידועה שלו -  החל 'לשפוך' מראי מקומות עד אין סוף,  ובזה הוא היה אמור להשיב לרבי על שאלתו ההלכתית.

מעניין ומרתק אגב, שכאשר שר התורה  סיים את הרצאת דבריו הגאוניים, הגיב הרבי כדרכה של תורה באיזה קושיא, ואז למרבית התדהמה; קושיא למדנית זו של הרבי הריי"צ השמיטה  את הבסיס לבנין ההלכתי שבנה לתלפיות הגאון האדיר...

* * * * *

לפני יותר מארבעים שנה שמעתי בעצמי מהחסיד רבי אליעזר ננס זצ"ל שאך מילט את נפשו אז מברית המועצות, שבמענה לשאלתו של רבי אליעזר את הרוגצ'ובער, מה השגתו של הרוגצ'ובר ברבי מליובאוויטש הריי"צ? ענה הגאון: "ההשגה שלי ברבי היא כמו ..חתול על משה רבינו. והרוגצ'ובר בהשתפך רוחו לא הסתפק בזה, והוסיף: "אני בטוח שהרבי כל ערב לפני לכתו לישון, הוא סוקר את כל העולם כולו ומבחין ביהודי באוסטרליה שנמצא במצוקה וגם איננו מניח תפילין. ואז אומר הרבי לקב"ה: 'רבש"ע אני מבטיח לך שאם תפטור את היהודי ממצוקתו – ברגע שיהיה לו טוב בגשמיות, הוא ישתפר גם ברוחניות, ואז יתחיל גם להניח תפילין'". והוסיף הרוגצ'ובי במתק שפתיו: "ולכן נקראים החכמים עיני העדה', כי הם בכוח ראייתם הרחוקה, רואים מה מתרחש  בכל מרחבי תבל"...

ארכו הדברים ועדיין לא נגענו ב'קצה המטה' ולא הספקנו לפענח  את כל הצפונות בתיאור התבטלותו של האי גאון  היי חסיד היי עניו  מרן הרוג'צובי בפני רבותיו הק' האדמורי"ם. ועוד חזון למועד בעזר ה'.

זכר צדיק לברכה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.