יומן של אחד התמימים
 
כמה שבועות לפני פסח נכנסתי לאתר ה'מרכז'. כשהקשתי את סיסמתי הופתעתי לראות שנשלחתי יחד עם חבריי לעזור בעריכת ליל ה'סדר' בקוסקו. מיד הרמתי טלפון לשלוחים הרב עופר והרבנית יעל קריפור כדי לברר באיזה תאריך מתחילה השליחות שלנו. עוד בתחילת השיחה התברר ששליחותנו מתחילה זה עתה. בסיום השיחה יצאנו למסע קניות עם רשימה ארוכה של מוצרים בסיסים שלא ניתן להשיג בקוסקו הנידחת.

לאחר טיסה ארוכה הגענו לקוסקו. עיר יפייפיה שנמצאת בגובה 3418 מטר מעל פני הים. מיד כשנכנסנו הבנו שהמקום חי ותוסס ללא הפסקה, מטיילים נכנסים ויוצאים, שואלים שאלות, מבקשים בקשות יושבים לאכול ארוחה במסעדה הכשרה.

בין כל העיסוקים עופר ויעל מצאו זמן וישבו איתנו כדי להסביר על תוכנית ה'מבצע' שבו נהיה שותפים בשבועות הקרובים: "המסעדה חייבת לפעול עד ערב החג וגם בחול המועד מ-10:00 בבוקר עד 10:00 בלילה. חייבים לאפשר לכל יהודי שרוצה לאכול אוכל כשר או כשר לפסח לעשות זאת בקלות, מהניסיון שלנו בשנים שעברו, נכנסים מאות מטיילים בכל יום וגם בערב החג לאכול במסעדה.

"אחד מכם יצטרך להיות תמיד באזור המסעדה, זהו המוקד של בית-חב"ד וצריך להיות שם כדי לעזור בכל האפשר למטיילים וכמובן לרשום אותם ליל הסדר ולסעודות השבת והחג. בנוסף, מישהו יהיה במטבח כדי לפקח על בדיקת הירקות, הביצים, להדליק אש וכו'. ישנם דברים שעדיין צריכים לקנות לפני החג, לנסוע לאגם כדי להטביל כלים. המטבחים צריכים לעבור הכשרה לפסח לפחות יומיים לפני החג כדי שיוכלו להתחיל להכין את האוכל בשביל הסדר.

"באחד מהימים הקרובים נצטרך כולנו לצאת לשחיטה של כ-1.500 קילו עופות לליל ה'סדר'. זו עבודה קשה שכולם יתלכלכו בה, נצטרך להוריד את הנוצות ולנקות התרנגולות וכו', ביום ראשון בלילה ניסחט ענבים לליל הסדר כך שה-4 כוסות שישתו יהיו טריים"...

מיד התחלקנו בתפקידים ומצאנו את עצמינו עמוסים בעבודה עד ערב שבת. בערב שבת הגיעו המצות ושאר המוצרים הכשרים לפסח.

15 שפים, ארוחה אחת

בשבת לפני החג, בית-הכנסת התמלא בכ-100 מטיילים ולסעודה הגיעו כ-350. אלו היו מספרים גדולים מן הצפוי שהעידו על מה שמחכה לנו בליל הסדר הגדול בעולם.

במוצאי שבת הופיעו בבית-חב"ד 30 עובדים מתוכם כ-15 שפים, ומספר רב של מטיילים ומטיילות ישראלים שבאו לעזור. כולם תחת ניצוחה של הרבנית יעל קריפור החלו בעבודה לקראת ה'סדר'. אלו שוטפים ומנקים, אלו מבשלים, אלו עוזרים בבדיקת הירקות מחרקים, וקבוצה קטנה ישבה וכתבה שלטים גדולים של כל סימני ה'סדר'. עבודות אלו נמשכו עד יום שני בצהריים.

ביום שני לקראת השעה 2:00 בצהריים הגיעה משאית לבית-חב"ד כדי לקחת את האוכל ושאר הציוד לאולם שבו יערך ה'סדר'. גם אנחנו (ה'תמימים') סיימנו להתארגן ולקחנו איתנו כמה זוגות תפילין ויצאנו לאולם.

בדרך, סיפר לנו הרב עופר שבבוקר הוא ישב עם מפקד המשטרה של קוסקו ו-12 קולונלים ודיבר איתם בנוגע לאבטחת האירוע. כאשר הגענו קרוב לאולם גילנו שאיננו יכולים להתקרב עם המונית כיוון שכל הרחובות סביב האולם היו סגורים עם מחסומים של המשטרה. ירדנו מהמונית וצעדנו רגלית אל האולם.

כוחות המשטרה היו פזורים בכל השטח, ועל הגגות עמדו צלפים... עברנו 3 בדיקות עד שהגענו לאולם עצמו, שם פגשנו במאבטח שנשלח במיוחד מהארץ. הוא סיפר שבשטח פזורים כ-170 מכוחות הביטחון של קוסקו וכ-30 מטיילים יוצאי יחידות מובחרות בצה"ל שנענו לקריאת הרב בסעודת השבת לעזור באבטחת ה'סדר'. הוא גם סיפר לנו שמרכז המבצעים בארץ אמר לו שכאן, בקוסקו, זה ה'סדר' הגדול בעולם.

מעמד מחשמל

המחזה של האולם הענק, ערוך עם למעלה מ-1200 מקומות ישיבה היה מחשמל. בסביבות השעה 4:30 החלו להגיע האורחים, בכניסה לאולם פתחנו את דוכן התפילין והתחלנו לגלגל לא הייתה מנוחה לרגע עד שקיעת החמה.

כאשר האולם היה מלא הנשים הדליקו נרות והגברים עלו על הבמה להתפלל תפילת ערבית, מיד אחרי התפילה הקהל תפס את מקומו ליד השולחנות, הרב עופר חילק את האולם בינינו (8 תמימים) ל-4 קבוצות כל שני תמימים אחראים על כ-300 איש.

הרב בעצמו נעמד על כסא באמצע האולם והכריז בקול חזק וברור מה הולך להיות מהלך הסדר, הוא ביקש שבשום פנים לא יצלמו במהלכו. בסיום ההכרזה מרים הרב שלט גדול עליו כתוב "קדש" ואחריו כל הבחורים.

שקט השתרר באולם. המלצרים נכנסו ומלאו לכולם את הכוסות והרב עשה קידוש, כאשר הוא מדגיש לשתות את הכוס בהסיבה וכך המשכנו "ורחץ", "כרפס", "יחץ". ב"מגיד" היה מהמם ומרגש כאשר כל אחת מה-4 קבוצות שרה אחד מהקטעים של "מה נשתנה" וכך המשכנו את ההגדה כאשר כל עמוד וחצי כל האולם מצטרף יחד לשיר אחד משירי ההגדה.

דבר שהדהים אותי ואת שאר הבחורים היה שלאורך כל ההגדה ושאר ה'סדר' לא נראתה מצלמה אחת, דבר שתרם המון לאווירה של החג וכל זה ע"י בקשה יפה ומנומסת של הרב עופר. הרב מרים שלט "רחצה" וכולם קמים ליטול ידים והמלצרים נכנסים מיד לחלק לכולם כזית המצה... שקט באולם, הרב מברך וכולם אחריו חוץ מרעש המצה הנגרסת בפיהם של המשתתפים שום דבר לא נשמע וכך המשכנו הלאה "מרור", "כורך".
 
'ווערטאלאך' של הרבי 

"שולחן עורך". כאן המקום לציין שהערב התקדם במהירות ובלי עיכובים, צוות המטבח תקתק והריץ כל דבר שהיה צריך מתחילת הסדר ועד סופו. אוכל היה בשפע לכולם, סלטים, מרק, עופות וכו'. אנחנו הבחורים הסתובבנו בין השולחנות יושבים עם קבוצות קטנות של הקהל וחוזרים להם על ווערטאלאך של הרבי על ההגדה ומספרים סיפורים, שרים שירים...
 
הרב נעמד על הכסא והכריז הכרזה שנראה בעינינו תמוהה קצת, אבל אחר כך הבנו עד כמה היא מועילה ומשמעותית: "מרבית הערב כבר מאחורינו אבל החלק שכולם חיכו לו, החלק הכי מקפיץ וכיף עדיין נמצא לפנינו. יש לכם מושג איזה עוצמה יש כאשר אולם כזה מלא באנשים שרים יחד אחד מי יודע..." ובאמת אנשים נשארו ל"צפון" ו"ברך", "הלל", "נרצה".
 
מיד בסיום ההגדה הקהל התרומם ופצח בשירה של "אחד מי יודע". חיות כזו לא ראיתי המון זמן. נדמה היה שכל העיר קוסקו רוקדת ושרה איתנו. אט-אט אנשים החלו לעזוב ונשארנו קבוצה קטנה של אנשים שביחד שרנו שירי חג וחזרנו על דברי תורה עד שעה מאוחרת, כאשר הייתי בדרכי החוצה עברתי ליד הרב עופר שדיבר עם ראשי אנשי הבטחון שנשלחו מהארץ ושמעתי אחד מהם אומר לרב במילים אלו "רתתו מיתרי נפשי בזמן שכל הקהל שר את שירי הסדר".

לשנה הבאה בירושלים!!!

תודה רבה לרב עופר ויעל קריפור ולמרכז שליחות ובפרט לרב משה קוטלרסקי, לרב מנדל קוטלרסקי, ר' שניאור נג'ר, ולרב בלומנפלד על כל העזרה התעניינות והאכפתיות.

התמימים: דוד בלסברג, מענדי בעגון, חיים וילאנסקי, יוסי חנוויטש, משה נפרסטק, דובער ספיטצקי, אברמי פרוס, ומשה פרנק.