קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







מה הרוויח הנחש מחטא עץ הדעת? ● אור בפרשה
(יום חמישי, כ''ה תשרי תשע''ג)
בכל שבוע אנו מתכבדים לפרסם מאמר לפרשת השבוע מ'תורת אור' שנכתב על-ידי אדמו"ר הזקן נ"ע ועובד בטוב-טעם על-ידי הרב אבינועם אהרוני מקהילת חב"ד באלעד - מרצה בחסד עליון הנודע בהסבריו המאלפים בתורת החסידות ● המדור אור בפרשה הושק ב-COL לקראת כ"ד טבת וזוכה לתגובות נלהבות מהגולשים ● נושא השבוע: ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע כו' ● המאמר גם בפורמט PDF הרב אבינועם אהרוני

מאת הרב אבינועם אהרוני

הקדמת העורך
סיפור חטא עץ הדעת בגן עדן הוא אחד מן הסיפורים המופלאים שבתורה. קשה לדמיין סיפור ציורי יותר מסיפור זה. ואולם – אין מדובר רק בסיפור יפה, אלא באירוע חובק עולמות. חטא עץ הדעת גרם לעירבוב הטוב והרע באופן שבירור הטוב מהרע קשה מאד.

עירבוב זה התרחש בו זמנית בכל העולמות, אולם בעולם הזה התחתון השפעת החטא היא הקשה ביותר, שכן הרע (שהוא ההעלם על אלוקות) כאן גובר על הטוב עד שנאמר (תניא פרק ז'): "רובו ככולו רע ורק מעט טוב מעורב בתוכה". 

שלימות הבירור יתרחש רק בגאולה האמיתית והשלימה. עד אז -  אנו חיים בעולם שבו מעורבבים יחדיו הטוב והרע. אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב.

בעבודת האדם, הרע בא לידי ביטוי באמצעות היצר הרע. הרבי הריי"צ כותב (ליקוטי דיבורים חלק ג' עמ' 836) כי "היצר הרע הוא צבוע ושקרן, לפעמים הוא משים עצמו כתמים וכחרד, אולם 'שבע תועבת בליבו', (משלי כו, כה). כוונתו להפיל את האדם בחטא. משום כך נחוצה תמיד הבחנה שכלית – לדעת מיהו המדבר כעת: יצר הטוב או יצר הרע. לימוד תורת המוסר מעניק לאדם הבחנה שכלית במידה מסויימת, אך עיקר יכולת ההבחנה מצויה בתורת החסידות".

ה "דעת" היא המקום בו חל העירבוב בין טוב לרע (עץ הדעת טוב ורע), והדעת – ההבחנה השכלית היא האמצעי לבירור ולתיקון.

קריאת סיפור עץ הדעת בדרך הפשט מעלה תהיות רבות. ביניהן:

א. מדוע אסר הקב"ה על אדם וחוה לאכול מעץ הדעת טוב ורע? מה בעצם היה "איכפת" לקב"ה שאדם וחווה ידעו טוב ורע, הרי זה לכאורה דבר חיובי שהאדם ידע הן טוב והן רע ויבחר בטוב? מה עוד – שלכאורה תכלית בריאת האדם היא לברר את הרע!

ב. לאחר שאכלו מעץ הדעת גרש הקב"ה את אדם וחוה מגן עדן "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וחי לעולם"? ומה "איכפת" לו לקב"ה שיחיו לעולם? והרי גם קודם היתה הכוונה שיחיו לעולם שכן האכילה מעץ החיים לא נאסרה קודם החטא.

ג. מדוע טרח הנחש כל כך להכשיל את חוה בענין זה? מה יצא לנחש מכך שאדם וחוה יחטאו בענין עץ הדעת?

ד. ובכלל – כיצד ידע הנחש כי "ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם", דבר שהאדם עצמו – בכיר הנבראים, לא ידע?

שאלות אלו ועוד, מבאר אדמוה"ז במאמר המופלא שלפנינו:

לדעת טוב ורע

כאשר הנחש מנסה לשכנע את חוה לאכול מעץ הדעת הוא מטעים (בראשית ג,ה): " כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹקים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹקים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע". (למרות שהנחש מזכיר לענין זה את אלוקים, כנראה שכוונתו היא למלאכים שכן שם אלוקים בפסוק זה אינו מהשמות שאינם נמחקים - העורך) המלאכים הינם יודעי טוב ורע, שכן הקב"ה בעצמו פונה אל המלאכים לאחר החטא ואומר (שם כ"ג): " וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם". וכאן נשאלת השאלה: אם ידיעת הטוב והרע היא דבר טוב לכאורה, שכן המלאכים יודעים את שניהם, מדוע נאסרה ידיעה זו על האדם? מדוע נאסר על האדם לדעת אודות קיומו של הרע?

מבאר אדמוה"ז כי יש הבדל בין ידיעת המלאכים את הטוב והרע לבין ידיעתו של האדם. ידיעת המלאכים את הטוב והרע היא בדרך של "מקיף" ואילו ידיעתו של האדם את הטוב והרע היא בדרך של "ממלא". והביאור:

ידיעת הרע בדרך "מקיף" פירושה ידיעת אודות הרע אבל לא ידיעת עצם הרע. כלומר שהיודע אינו מושפע לרע מידיעתו אודות הרע כפי שאינו מושפע ע"י הידיעה שאחד ועוד אחד הם שתיים. זוהי ידיעה בעלמא, אינפורמציה בלבד שאין לה השלכות כלל על מידות היודע. הטוב והרע הם שני דברים מובדלים כמו ההבדל שבין קודש לחול. לכן אצל המלאכים שאצלם הידיעה הינה בדרך "מקיף" אין בידיעה זו בכדי להזיק להם.
ידיעת הרע בדרך "פנימי" פירושו שההכירות עם היודע מכה שורש בנפשו מיידית באופן שעצם כניסת הרע לעולם המושגים של היודע כבר פעלה שינוי במהותו של היודע. שינוי לרעה. השינוי בא לידי ביטוי מיידית בכך שהרע מתערבב בטוב ומעתה אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב.  לכן, אצל האדם שהוא בטיבעו "פנימי" עצם ההיכרות עם הרע היא רע.

חטע עץ הדעת פעל באופן "פנימי" בכל העולמות ובנפש האדם ומעתה הטוב והרע מעורבבים באופן שקשה מאד להפרידם. מלחמת היצר היא המלחמה הקשה ביותר, והיא מלחמה תמידית מיום עמוד האדם על דעתו ועד יומו האחרון. פעמים שהיצר הטוב גובר ופעמים להיפך. ולכן לא רצה הקב"ה שיטעם האדם מעץ הדעת, כי לאדם ידיעת הטוב והרע מזיקים כנ"ל, והקב"ה רצה שלא ידע האדם ממציעות הרע כלל ויהיה כולו קדוש ללא צורך במלחמה העצומה עם היצר.

תחבולת הנחש ועצת ה'

אבל הנחש אשר שורשו הרוחני הוא מעץ הדעת טוב ורע (ולכן ידע הוא מה שלא ידע אפילו אדם הראשון מה פועלת האכילה מעץ הדעת), היה התגלמות הרע בגן עדן.  הנחש הבין כי בעוד שעות ספורות עם התקדש השבת, לא יהיה לו עוד קיום בעולם שהרי בכניסת השבת הייתה אמורה להגיע הגאולה האמיתית והשלימה ואזי "בלע המות לנצח" שיהיה "ובערת הרע" כמאמר "והרשעה כולה בעשן תכלה". ולכן החליט הנחש על אסטרטגיה דו שלבית:

בשלב הראשון: לערב הטוב והרע, כלומר - הגם שבמצב הנוכחי של הנחש יש לו יתרון מסויים והוא שהוא הרע בכל תוקפו ואין בו אף טוב, מכל מקום עדיף לו שיתערב הרע בטוב, במקרה זה תדרש עבודת הבירורים ע"מ לברר את הרע מהטוב דבר שייקח מן הסתם זמן רב, ולפחות בחלק מהזמן יגבור הוא על הטוב. והגם שזה פחות אידיאלי מבחינת הרע, שכן מעתה יהיה בו גם טוב ולא תמיד הוא ישלוט, מכל מקום זה עדיף על פני כליה מוחלטת. ולכן אמר הנחש לחוה כי ע"י אכילה מעץ הדעת הם יהיו כאלוקים יודעי טוב ורע. הנחש לא שיקר כאן, האכילה מעץ הדעת אכן פועלת זאת באדם. אבל הנחש גם לא אמר את כל האמת,  כי בדבר אחד לא יהיו הם כאלוקים – הרע ישפיע עליהם ויתערב בתוכם ובעולם.

בשלב השני: ינסה הנחש לפתות את האדם וחוה שיאכלו גם מעץ החיים, ואזי הם יחיו לעולם. וכיון שגם הוא כבר יהיה מעורב בהם (רע בטוב) לכן יחיה אף הוא דרכם לעולם!

את המהלך הזה זיהה הקב"ה באמרו למלאכים "וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם" ולכן לא נותרה עצה אלא (בראשית ג' כ"ג, כ"ד): "(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם.  (כד) וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. ". מעתה יעסקו הם בעבודת הבירורים לברר את הטוב מהרע המעורב בו בפועל ממש בכל עניני העולם הזה.

בירור בדרך של שלום
אך עדיין צריך להבין: בחסידות מבואר כי תכלית בריאת האדם היא לעשות לו ית' דירה בעולם הזה התחתון, את זאת עושים על ידי "עבודת הבירורים", כלומר בירור הרע שבעולם. ואם הקב"ה התכוון שמלכתחילה לא ידע האדם אודות הרע ולא יכירו (כיון שידיע זו פועלת בו באופן פנימי) כיצד יוכל האדם לבררו?

והתשובה: אילו לא חטאו אדם וחוה בעץ הדעת כי אז היה באופן אחר ממש שלא בדרך מלחמה אלא על דרך מה שאמרו חז"ל "ויניחהו בג"ע לעבדה - זה רמ"ח מצוות עשה". להמשיך אור אין סוף בגן עדן. וע"י רבוי התגלות האור ממילא היו מתעלים נצוצות הקדושה והיו נכללים בתוך האורות עליונים שימשיך האדם כפי שאש הנר הניצבת בסמיכות לאבוקה נמשכת אל האבוקה ומתאחדת עימה. וכמו שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים שאפילו גויים באו להעלות קורבנות בבית המקדש וכן נעמה האמונית ומלכת שבא וכל העמים באו לשמוע חכמת שלמה. והבירור היה בדרך שלום.

משא"כ אחר שחטא אזי הבירורים הם על ידי עבודה ומלחמה "שעת צלותא שעת קרבא" כנ"ל וצריך לירד אל מקום הקליפות (אל "האדמה אשר לקח משם") ושם לבררם. עד עת קץ שאז "יבולע המוות לנצח" ו "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקינו!

להורדת הטור בפורמט PDF - לחצו כאן




הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
הערות למערכת
הוספת הערה למערכת
כותרת:

הערה למערכת:




© 2019 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן