קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|






שלום בית: הרב מיפעי השיב לשאלות גולשי COL ● מיוחד
(יום חמישי, י''ט תמוז תשע''ג)
מה לעשות כשהורים מתערבים לזוג צעיר בחיים? איך מתמודדים עם בעל שנוהג לשכוח דברים? כיצד יש לנהוג כשהבעל "מבטיח להשתנות" אבל שום דבר לא קורה בפועל? עד כמה ניתן לוותר בשביל שלום-בית? וגם: מה עושים כשיש וויכוחים בבית על רקע אידאולוגי-חב"ד? ● השבוע במדור המומחים של COL, 'אתם שואלים המומחים עונים', אירחנו את הרב ישראל מיפעי מרצה לענייני שלום בית ומטפל זוגי ידוע בקרב אנ"ש. עכשיו התשובות לשאלות ששלחתם שאלות ותשובות בשלום בית

שו''ת שלום-בית עם הרב ישראל מיפעי
שו''ת שלום-בית עם הרב ישראל מיפעי

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. שלום שאלה לרב מפעי
(2013-06-18 01:53:28)
יש לי בעיה עם המשפחה של בעלי אנחנו גרים רחוק מהם ובכל אופן הם מאד מתערבים לנו גם אם אנחנו משתפים אותםוגם בלי שאנחנו נשתף אותם הם יודעים עלינו הכל ע"י שכנים, חברים
הם בכלל לא עוזרים לנו בכלום לא כספית ולא נפשית גם ההורים ובעיקר הילדים אני מצדי לנתק איתם כל קשר אבל בעלי זו המשפחה שלו, הוא אומר להם ומבקש שלא יתערבו אבל הם מתעלמים מה אפשר לעשות?תודה

תשובה: תשובה דומה לשאלתך נמצאת בתשובה 6.
2. חינוך
(2013-06-18 02:47:09)
כיצד ניתן לגרום לילד בן 7 לאהוב את בית הכנסת?

תשובה: מדור זה עוסק בעיקר בנושאים של שלום בית ולא בחינוך ילדים. צר לי, אך עליכם לפנות ליועץ חינוכי.
3. שכחה
(2013-06-18 04:28:39)
בה בעלי נשואים שבע שנים עם משפחה ברוכה ב"ה ואנו חיים בכבוד אחד לשני , הערכה והרבה אכפתיות ורגישות אחד לשני. ישנו דבר אחד שקצת מפריע לי אצלו והוא שהוא שוכח או מאבד דברים די לעיתים קרובות. וזה דוקא בדברים גדולים כמו :מעיל, טלית , , אפילו ספרי ם לפעמים שלוקח איתו ללמוד בבית הכנסת. הוא אינו שכחן בטבעו ולא מפוזר כלל. בדרך כלל הוא זוכר דברים שצריך לטפל בהם וכו' אבל הוא יכול לשכוח שהבוקר הוא יצא עם מעיל כי כשהוא חזר לא היה קר כלל.... זה מפריע לי רק מסיבה אחת: זה לא פגיעה בי ששכח יום הולדת או משהו כזה (כי הוא זוכר!!!!) אלא זה רק פגיעה בכסף.. לקנות עוד מעיל, עוד טלית וכו או עוד תפילין , או אפילו ספר חדש .. עולה הרבה כסף. אני רוצה להסב את תשומת ליבו לכך אבל איניני רוצה להעליב אותו. מהי הדרך הנכונה לדבר על זה ? או האם יש צורך להתעלם מזה?אני הרי לא ישנה אותו להיות אחרת. וגם כואב לי כשכואב לו כשהוא לא מוצא את הדברים שלקח איתו.. אז בוודאי שאין לי רצון לכעוס עליו.


תשובה:
הבעיה שהצגת כאן אינה פשוטה אך מעלה גם תמיהה. ציינת את זכרונו הטוב ושאינו שכחן או מפוזר כלל. לעומת זאת, כתבת שהוא שוכח לעיתים קרובות דברים חשובים כמו טלית, תפילין, ספרים או אפילו שוכח אם לבש הבוקר את המעיל או לא. שתי תכונות מנוגדות אלו הרי אינן עולות בקנה אחד אצל אותו אדם!
ראוי לציין גם כי מתוך שאלתך משתקפים בבירור ההערכה, הכבוד והרגישות שאתם רוחשים זה לזו. דווקא מנקודה זו הייתי מוצא פיתרון ולו חלקי לבעייתו/בעייתכם.
אינני יודע כיצד נהגת איתו עד כה כדי למנוע שוב ושוב הפסדים כספיים ועוגמת נפש, אך היות ומעשים אלו לא נעשו על ידו מן הסתם במכוון או מתוך הפקרות, לכן על מנת לעזור לו, יש להזכיר לו דווקא בצורה יפה ולא בקנטור או הטחת אשמה.
נסי זאת גם אם נהגת כך פעמים רבות. היי ה'מזכירה' האישית שלו. לדוגמא, הזכירי לו שוב לפני שיוצא לבית הכנסת ומבית הכנסת מה עליו לקחת, כשאת מפרטת את הדברים אחד לאחד. אם ביקשת ממנו לדוגמא לעשות מספר מטלות, הזכירי לו את כמות המטלות; אם רשמת לו פתק, הזכירי לו להכניסו לכיס. כמובן תזכורת מקדימה ולא לאחר מעשה על מנת לוודא מראש את הדברים ולא להתמודד עמם לאחר השכחה או האובדן.
שכחי מהניסיון לשנות אותו לגמרי כיוון שזה בלתי אפשרי. זכרי שחיי נישואין אינם מרכז גמילה. במקרה הטוב אפשר אולי לגמול את עצמנו מהרגלים שונים אך לא את הזולת.
בעלך זקוק כנראה לתזכורות צמודות תכופות יותר כדי לזכור את המטלות שלו.
(ואם גם זה לא הועיל, שכחי מכל מה שנאמר כאן...)
4. שאלה לרב
(2013-06-18 07:26:51)
לכב' הרב!
לבעלי היקר קשה הקימה בבוקר.כל יום שעובר הוא מבטיח לי שיום אחד הכל ישתנה..
אך אנו נשואים כבר חמש שנים והשינוי עדיין לא התרחש.
מיותר לציין שאי קימה בזמן זה אומר תפילה לא במניין וכן איחורים לעבודה.
מה עושים עם המצב,האם יש מה לעשות מצידי?

תשובה: אינני מכיר את סדר היום של בעלך אך ללא ספק הוא אחד הגורמים לקושי שלו לקום בזמן. סביר להניח, לדוגמא, שאם איחור לעבודתו היה גורר פיטורין מיידיים, הוא היה מזנק מהמיטה.
אם לא מדובר כאן בהרגל שינה כרוני אצל בעלך או בבעיה רפואית כלשהי הקשורה לכך, הייתי מציע לך לבדוק גם בעצמך: אולי את גורמת בעקיפין לניהול לא תקין בסדר היום של בעלך. יתכן ותמצאי שהפיתרון דווקא אצלך.
לא הייתי גם מזלזל ברצונו הטוב של בעלך. הוא פשוט אינו מצליח ליישם את הבטחותיו.
אולם עוד לפני שנחפש את האשמים, הייתי מציע לכם לשים דגש יותר על זמן הלינה בלילה עוד לפני הקימה ביום. תבדקו בעצמכם האם גם לכם ישנו קושי לישון מוקדם מאשר לקום מוקדם? האם אתם הולכים לישון בזמן או שאתם מבלים 'לילות לבנים'?
לך, כעקרת הבית, ניתנו הכוחות הראויים לכך ואחריותך לא מעטה בניהול הזמן בבית. אחריות זו מקיפה את כל בני הבית כולל בעלך כמובן. אל תמתיני לשינוי שיתחולל מעצמו. זה פשוט לא יקרה. אם לא תעשי זאת בעצמך, יתכן והתנהלות זו תמצא דרך קבע בביתכם.
אז התעוררי כבר עכשיו בטרם יהיה מאוחר מידי...
5. האיזון
(2013-06-18 13:49:46)
שלום:

הרבה פעמים אני נתקלת בסיטואציות שמצד אחד אני מבינה שלמען שלום בית יש לוותר, אך מצד שני מרגישה שיש כאן סוג של ניצול, והייתי רוצה לדעת למצוא את הדרך לאיזון נכון בין הדברים.

תודה רבה!

תשובה: שאלתך מנוסחת בקיצור נמרץ וללא הפירוט המתבקש. קשה אפוא לכוון לדעתך, לשער או לנחש על מה בדיוק את מלינה. ובכל זאת אציג כאן דילמה דומה שאולי תתאים לשאלתך.
אצל לא מעט נשים קיים מיתוס מוטעה שחיי הנישואין מועילים לגבר יותר מאשר לאישה. הטיעונים לכך רבים: הנשים בעיקר נושאות בנטל הבית; עליהן לנקות, לסדר, לארגן, ללדת, לגדל את הילדים, לעבוד במשרה מלאה ולפעמים בשתי משרות. לעומתן הגברים 'בסך הכול' יוצאים לעבודה להביא פרנסה הביתה. במקרה הטוב 'עוזרים' פה ושם בארגון הבית או הילדים. האישה, לעומתם, אף פעם אינה מפסיקה לעבוד. גם לאחר יום עבודה מפרך היא אמורה לקבל אותו יפה ולהגיש לו ארוחה טובה ואפילו לאפשר לו לנוח(!).
זו אכן תחושה קשה מאוד שיכולה לגרום לתחושת מחנק, ניצול ואי שוויון.
כדי למנוע מצב זה צריך להבין שנישואין הם לא 'חצי-חצי' אלא מאה אחוז מכל צד. פירושו של דבר: כל אחד מבני הזוג צריך לדעת את תפקידו ולבצעו בשלמות. גם ויתור של צד אחד למען השלום-בית הוא חלק בלתי נפרד ממאת האחוזים שלך – אבל ברור שזה בתנאי שצעד זה מוערך כראוי על ידי בעלך. עצם ההכרה בנכונות זו מעניקה תחושה טובה בנתינה ובוויתור. אם יוצאים מנקודת הנחה שההחלטה על ויתור אינה מעבירה את הכדור למגרש שלו, אלא היא חלק אינטגרלי מהשלמות שלך – אז לא מרגישים תחושת ניצול.
אין ספק כי ההרגשה שאת נותנת יותר ומקבלת פחות ובמקביל הוא נותן פחות ומקבל יותר, תגרום לך בהכרח לתסכול ותחושת ניצול מתמדת. אין עניין לוותר ולהרגיש קדוש מעונה למען השלום בית. עלייך להיות שלמה עם עצמך ולשמוח במה שאת עושה. כך ישכון שלום אמיתי.
זהו, אם תרצי, על רגל אחת - האיזון הנדרש להרגשת הסיפוק הנכון בין בני זוג.
6. שלום.
(2013-06-18 14:15:25)
אנחנו זוג בשנות העשרים המאוחרות לחיינו. יש לנו תאומות בנות 5 ותינוקת. מאז שנישאנו חמותי מתערבת בכל דבר. מצלצלת בלי סוף, נפגעת אם לא הזמנו לשבת ועוד. חיינו הפכו ממש בלתי נסבלים. כשאני מבקשת מבעלי לנתק את הקשר עם אמא שלו הוא אומר 'גם אני סובל ממנה, אבל מה אעשה וזו אמא שלי..'.
נשמח לעצתך.

תשובה: התיאור שהעלית כאן הוא מצב עדין ומורכב מדי ונפוץ אצל זוגות לא מעטים.
קשה מאוד לתת עליו מענה הולם מבלי לרדת לפרטיו.
מעורבותם החונקת והלוחצת של ההורים או חמות אינה בריאה לחייהם של צאצאיהם, הזוג הצעיר, גם אם כוונתם רצויה ודאגתם כנה. לא תמיד הם מודעים לכך ולרוב הם גם לא מתכוונים לכך. אדרבה, הם סבורים שמעורבותם ודאגתם עוזרת לזוג ועושה לו רק טוב. קשה מאוד לשכנע אותם אחרת. יתכן גם שמעורבותם נובעת מתוך געגועים אליכם ולנכדים שלהם. בייחוד אם הם אינם עסוקים במיוחד כל כך.
המשימה המוטלת עלייך היא, עד כמה שזה נשמע מקומם, לנהוג במשנה זהירות לבל תכניסי את חמותך לחייכם הפרטיים גם אם היא מנסה להיכנס 'בכוח'. נראה לך מגוחך? קראי את ההמשך.
ראשית, זכרי כי בעלך נמצא 'בין הפטיש לסדן', בינך לבין אימו. הוא אינו יכול ואינו מעוניין להתנתק מאמו ולך אסור בהחלט לדרוש זאת ממנו. כדי להמחיש לך את הקושי שלו, תארי לעצמך מצב הפוך בו את נדרשת על ידי בעלך להתנתק מאימך. כיצד היית מרגישה אז? דרישה כזו ממנו תגרום בהכרח לריחוק ביניכם משום שבכך את מעמידה את בעלך וחמותך בחזית אחת נגדך.
שנית, הרי כבר שנים שאתם מנסים להתנתק מהם וללא הועיל, חייכם הפכו להיות בלתי נסבלים, לשנות את חמותך לא תצליחי, אז אולי תשני את עצמך ובעקבותייך יבוא השינוי המיוחל.
והדבר החשוב ביותר: אל תציבי את הבעיה הזו במקום מרכזי בחייכם ואל תנופפי בה בכל הזדמנות כלפי בעלך ה'אומלל' בלאו הכי. לעיתים יש להתעלם מאמירות אלו ואחרות שנאמרות מפי בני המשפחה ולא תמיד יש לקחת אותן ברצינות גמורה. לא חייבים לענות לכל טלפון וממילא אין להתרגש מכל פגיעה. בודאי שאין להתריס בפניהם או לכנותם בכינויים לא ראויים.
ככלות הכל, ככל שתחשבי יותר בכיוון זה ותפעלי בהתאם, גם הזמן עושה את שלו.
7. יועץ נישואין
(2013-06-18 15:13:31)
למה ישנם יועצי נישואין שגם ממליצים (לצערינו) להתגרש ? 1) הוא רק יועץ ? 2) אם זה נישואין אז זה לא מתאים לתפקידו ? שיאמר שהוא לא המוסמך לזה ושישלח אותם למשפיע לנסות לקשר יותר ביני-הם ?

תשובה: אכן, ישנם גם יועצי גירושין שקוראים לעצמם בטעות יועצי נישואין – כנראה כי זה פופולארי יותר.
יש צדק רב בדבריך. תפקידו של יועץ נישואין הוא לגשר ולחבר ולא להפריד. רק במקרה קיצוני שהיועץ מגיע למסקנה כי המשך השותפות בין בני הזוג יביא רק נזק וההפרדה ביניהם מחויבת מכורח המציאות, גם אז יש להיוועץ עם שלושה מבינים ולא להסתמך על דעת יחיד. מדובר בדיני נפשות.
באופן כללי, חשוב לפנות ליועץ שמרגישים חיבור אליו ולעצותיו, יועץ בעל רגישות גבוהה ויחס של אמפטיה לכל אחד מבני הזוג הבא לדרוש בעצתו. יועץ כזה שיודע להפריד בין מקרה למקרה ונושא באחריות מרבית לעצותיו.
ואולי הגיע הזמן למנות יועץ לענייני יועצים...
8. שאלה בשלום בית
(2013-06-18 17:02:59)
ב"ה

שלום,

אני ובעלי חלוקים בהשקפה המשיחית (הוא משיחיסט ואני לא) זה לא בא לידי ביטוי בסממנים חיצוניים אבל יותר בגישה ,בדעות וממילא בהתנהלות בבית. זה מפריע ומציק ולא תיארתי לעצמי שיהיה כל כך נורא לי.
מה הרב יכול להציע במקרה זה?

תשובה: ראשית, אסור להכניס מחלוקת זו לתוך חיי היום-יום של בני הבית. על מחלוקת כזו כבר הבטיחו חז"ל שסופה להתקיים חלילה. שהרי כל אחד מתכוון לשם שמים כמובן. את חילוקי הדעות יש להשאיר ברמה הרציונלית ולא הפרקטית. יש להתעלות ולהתמקד במשותף והחיובי שבשניכם. אי אפשר למשוך את החבל משני הצדדים מבלי שיקרע. אסור להפוך את המחלוקת הזו לעניין מרכזי בחייכם. כאן חייבת להיות פשרה והסכמה על הדברים שיש עליהם קונצנזוס.
קצת מוזר לגלות היום תופעה כזו בקרב אנ"ש שלא מבררים תחילה על ההשקפה בעניין מרכזי זה. אולי זה הניסיון שנועד לכם מלמעלה ואשריכם שהניסיון שלכם הוא בדברים שבקדושה ולא בעניינים של מה בכך...
ישנם תחומים שלכל אחד מכם יש לו בהם טרטוריה משלו, כדוגמת המחלוקת שהזכרת. לכל אחד הזכות לחשוב כראות עיניו. לעומת זאת, ישנה טרטוריה משותפת לשניכם שלתוכה אין להכניס בשום אופן נושא זה השנוי במחלוקת, כדי שלא יערער חלילה את כל הבניין המשותף ביניכם.
במידה רבה, הקשר ביניכם עומד למבחן. אם האהבה והקשר חזקים ודומיננטיים יותר מהמחלוקת שאותה את מציגה, זה מה שיקבע ויכתיב את הטון. אם כך יהיה, המחלוקת ביניכם בנושא משיח, תלך ותתגמד עד כדי היעלמות, לטובת הקשר שיעפיל ויאפיל עליה.
9. קניית בגדים ללא הפסקה
(2013-06-18 17:44:16)
הארון בגדים של אשתי מלא עד אפס מקום, וכל הזדמנות שיש לאשתו לנסוע לקניון לקנות בגדים היא נוסעת וחוזרת עמוסת שקיות מלאות בגדים חדשות, וכמובן ההוצאה מאוד יקרה, והכרטיס אשראי חוגג.
אולם מסתבר שכל היום היא מתלוננת 'אין לי בגדים' 'אין לי מה ללבוש', וזאת בשעה שאנו צריכים לקנות עוד ארון רק עבור הבגדים שלה.
מה אפשר לעשות? איך מתמודדים?
בעל דואג.

תשובה: ניכר משאלתך כי נישאת לא מזמן. אם כן יש לי 'בשורה' בשבילך. קצב הקניות של אשתך לא הולך להאט ואולי גם יתפוס תאוצה אם תמנע זאת ממנה. הייתי גם מציע לך לרכוש כבר ארון, עדיף גדול ככל הניתן, כדי למלא אותו בבגדים החדשים. לגבי כרטיס האשראי, אל תקדיש לכך דאגה מיותרת. עדיף שתוציא כסף לדברים שיגרמו לאשתך להיות מרוצה מאשר להתמרמר בכל קנייה מחדש. העובדה שהאישה מביאה את הברכה לבית איננה מליצה בעלמא אלא עובדה שלפעמים אולי קשה לנו להשלים איתה.
הייתי רוצה להציג לך כאן מבחן אופי, שאולי לא ישנה לך את המציאות אך יעזור לך להבין אותה.
ענה עליו בעצמך:
כמה זמן אני נשוי? כמה אני כבר מכיר את אשתי?
כמה פעמים הצעתי לה מיוזמתי לקנות בגדים לעצמה? כמה פעמים ניסיתי למנוע זאת ממנה?
האם אני בעל שדואג לה או דואג ממנה?
האם אשתי תסכים לאשר את התיאור שהצגתי כאן עליה או שהקצנתי מדי בתיאורי?
האם אני סבור שקניית בגדים ע"י אשתי גם בקצב כזה זהו דבר מיותר או שזה צורך קיומי ואמיתי שלה?
האם אני באמת מאמין שאהיה מסוגל לשנות לה הרגל זה או שעלי להשלים איתו?
רוצה עוד שאלות?
לאחר שתענה לעצמך בכנות על שאלות אלו סביר להניח שהשקפתך תשתנה והרגשתך תשתפר.
לך על האתגר הזה כי החיים עוד לפניך.

10. ברוגז מוחלטבין אחים.
(2013-06-18 18:27:16)
אנו הורים (חסידים ומבוגרים ) ל-6 בנים נשואים.שניים מהם ברוגז (על רקע כספי) מזה מספר שנים והם בניתוק מוחלט.ניסינו להשלים בינהם בעזרת "שליחים" אבל ללא הצלחה.אחד מהם מוכן להשלים והשני מסרב בכל התוקף!!!!!לא מוכן שנזכיר את שמו ב-ד' אמותיו.בעלי ואני אומללים מהמצב ונמצאים בצער עמוק ומתמשך.מה עלינו לעשות? מה ההלכה או החסידות אומרת על כך?


תשובה: צר לי. שאלה זו יש להפנות לרב פוסק או משפיע ולא ליועץ נישואין.
11. שאלות בשלום בית
(2013-06-18 21:47:15)
יש לנו ילד מקסים חסידי כבן 11. בן יחיד לאחר 4 בנות עם בעיות קשב ורכוז זה מפריע להתנהלותו התקינה ודורש ממנו הרבה כוחות ואנרגיה להתנהגות תקינה [ יש לו יכולת לימודית מצוייינת]בעלי מסרב לשתף פעולה בהליכה לאיש מקצוע בנושא ומתן טפול תרופתי או אלטרנטבי - מה אתה מציע לעשות?

תשובה: לדעתי יש לפנות להנהלת בית הספר בו לומד ילדכם ולהפנות את השאלה ליועץ החינוכי. זה חלק מתפקידו. בכל אופן, בעיה זו שייכת יותר לתחום החינוך מאשר לנושא הזוגיות ושלום הבית.
12. שאלה בנושא שלום בית
(2013-06-18 23:31:34)
בעלי חולה בסכרת. לאחרונה רמת הסוכר עלתה מאוד גם בבוקר וגם בערב. בעלי אינו הולך לבדיקות דם או לביקור רופא. לטענתו - מטפל בעצמו לבד.
הנושא מאוד משפיע על שלום הבית שלנו שכן אני דורשת שילך לראות רופא והוא לחילופין אומר שבעקבות דיאטה שעורך הצליח להוריד את הסוכר. אני לא מתפעלת ממה שהוא אומר ולכן הוא מאוד כועס.
מה אני אמורה לעשות וכיצד להתייחס לבעיה.


תשובה: משאלתך מסתמן כי כעסו נובע מכך שאינך סומכת עליו ולא בוטחת בו. כידוע, ללחצים ולכעסים יש השפעה על רמת הסוכר בדם, בפרט אצל חולי סוכרת. אין ספק שדרישתך לפנות לטיפול רפואי נובעת מדאגה כנה לשלומו, אך כנראה בעלך אינו משלים עם זה ועם כל המאמץ הכרוך בטיפול זה.
נסי לפנות לגורם שלישי, מצד משפחתו או חבר קרוב, ואולי גם לגורם רפואי, שישפיע עליו לפנות לטיפול מוסמך יותר. אולי באמצעותם תתחדד אצלו המודעות לטיפול רציני ומוסמך יותר.
13. מתוסכלת..
(2013-06-18 23:58:49)
שלום,
אנחנו זוג צעיר עם 2 ילדים
אני מרגישה שאני משקיעה את כל כולי בבית,בבעלי,ובילדים
ובעלי ככ עסוק או שהוא בעבודה או שכבר מגיע הוא נח,רץ לתפילה כשחוזר אומר את כל 3 פרקי רמבם עוד מסכת ויש לו עוד עיסוקי עבודה על המחשב
תקופה מאוד ארוכה נהגנו לשבת בכל ערב חצי שעה ולדבר,אבל יש לי עוד צרכים,זה נראה שהוא יושב איתי חצי שעה וזהו צריך ללכת לעיסוקיו
לפעמים כשאני מדברת איתו הוא בכלל לא מקשיב וישר מעביר נושא לדברים שמעניינים אותו,והשבוע כששאלתי אותו לחוות דעתו על איזה בגד שאהבתי הוא היה עסוק עם הפלאפון שלו וממש נפגעתי כששאלתי וחיכיתי וחיכיתי והוא עם ההודעה
יש לי הרגשה שהוא מכור למחשב ולפלאפון וזונח אותי,בשבוע האחרון התכנסתי בתוך עצמי ,אני הולכת לישון מוקדם בלי השיחות שלנו,עצובה ומתוסכלת,דיברנו על ההרגשה שלי כבר עשרות פעמים ואני מרגישה יאוש

תשובה : התשובה לשאלת בתשובה 15
14. קושי לבטא רגשות גם בדיבור
(2013-06-19 02:33:04)
אני ב"ה נשואה קרוב ל-20 שנה ובסה"כ הקשר בינינו טוב. הקושי שלי מתבטא בחוסר היכולת שלי לבטא את רגשותי לבעלי וכן לשתף אותו בעניינים רגשיים בדיבור. העניין מאוד מציק לי ואני בטוחה שהקשר יכול היה להיות הרבה יותר חזק אילו יכולתי להתגבר על כך. יש אפשרות לקבל הכוונה ואפילו מעטה פרט לאופציה של ללכת לטיפול??

תשובה: כנראה שאת מחפשת טיפ קטן או רעיון מבריק או אולי איזו תובנה עמוקה, שיביאו לשינוי דרמטי בחיי הנישואין שלך. אין דבר כזה. אין סודות קסם בחיי נישואין. כל נישואים מוצלחים נרכשו בעמל רב. נדרשת כאן עבודה מאומצת ויסודית על מנת להתקדם בכיוון הרצוי. אכן, הקושי הוא ברמת הביצוע ובמידת הרצון שלך להצליח. גם בעיה שנמשכת 20 שנות נישואין ועוד קודם לכן, ניתן לשפר עם רצון חזק והתמדה עקבית.
אם קושי זה כ"כ מציק לך ואת בטוחה ביכולתך לשנות אותו, פני אפוא למאמן מקצועי (קאוצ'ינג) או טיפול רגשי (בדומה לפסיכולוג) או כל גורם מוסמך המתמחה בזה.
בכל מקרה, חשש מהשקעה כספית גבוהה ומיותרת כביכול ותירוצים של חוסר פנאי וכדומה אינם אמורים להוות מחסום לטיפול שיכול לשפר את תנאי חייכם לפי דברייך.
15. שינוי הרגל
(2013-06-19 14:15:31)
שלום רב,
בעלי ב"ה הוא אדם נפלא, מתחשב ועוזר אך יש לו הרגל לא טוב שהייתי מאד רוצה לשנות אך לא עולה בידי. אשמח להדרכה איך לנהוג במקרה הזה: הדבר הראשון שהוא עושה מיד כשמגיע מהעבודה זה לרוץ למחשב לבדוק אימיילים, אולי גם חדשות ועוד דברים "חשובים". כעבור שעתיים הוא שוב ניגש לשם, עוד אימיילים, עוד דברים חשובים וכו' ובלילה שוב... באיזו הזדמנות דברנו על כך שזה לא טוב ובפרט דוגמא גרועה לילדים אז החלטנו שפותחים את המחשב רק בלילה אחרי שהילדים נרדמו. זה החזיק תקופה קצרה ובסוף חזר למצב הקודם. מדי פעם אני מבקשת בעדינות שיימנע מההרגל הזה אך הבקשות שלי לא מתמלאות. כנראה קשה לו להיגמל מזה אבל אני מאד חוששת בעיקר מהדוגמא הלא טובה לילדים שמה שמעניין את אבא לעיתים הכי תכופות, זה המחשב ותכניו... איך אני אמורה לפעול בדרכי נועם לשינוי המיוחל? (אציין שלא ניתן להוציא את האינטרנט כי הוא באמת דרוש לנו והוא מסונן) תודה מראש.

תשובה ל14 ו15: לצערנו, כיום בעידן הטכנולוגיה האינטרנטית, כשמידע אישי של כולנו זורם דרך מכשירי הסלולר השונים במהירות מסחררת ותדירות כה גבוהה, לא נותרו, גם לא ליועצים מנוסים, דרכים חלופיות למנוע את ההרגל הכפייתי של האצבעות המחליקות על המכשירים השונים. זו עובדה קיימת שרק מתעצמת מיום ליום וסוחפת איתה כמעט כל הולך על שתיים!...
מי שעבודתו מנוהלת דרך המיילים והמסרונים למיניהם (ומי בעצם לא?) מוצא את עצמו נון-סטופ מרוכז למסך הדיגיטלי.
למנוע את התופעה הזו כבר בלתי ניתן, כי אי אפשר להחזיר את העולם כולו לאחור. נותר רק לקוות ולנסות לצמצם את ממדי התופעה. לשם כך, נדרשים תעצומות נפש וכוחות מיוחדים.
אין זה אומר חלילה שיש להיכנע לתכתיבי הקידמה המרתונית ההזויה הזו ולהזניח את כל השאר, אך צריך לדעת שהפיתרון אינו פשוט כלל וכלל.
כאמור, נדרשת כאן עבודה מאומצת ומשותפת בין שני בני הזוג מתוך הבנה ושיתוף פעולה ולא בכוח ולחימה. נקודת המוצא הראשונית לטיפול בבעיה כבדת משקל זו חייבת להיות משותפת. על שני בני הזוג להגיע יחד למסקנה כי יש כאן בעיה שעל כל אחד ואחת מהם מוטלת החובה לפותרה.
אחת הדרכים להתמודד עם מצבים כאלו היא פשוט להיכנס אליהם. לדוגמא, הציבי בפני בעלך שאלה גלויה: כיצד היית נוהג אילו עסקיך היו מתנהלים דרך האימיילים והמסרונים למיניהם, במקום שתהיה כולך בעבודה. השאלה הזו יכולה להיות גם כלפייך, במידה וגם את 'חוטאת' בהתמכרות למסרונים, ווצאפ וכיו"ב: איך העסק שלך – ניהול הבית – יכול להתנהל בצורה נורמלית ומושכלת שעה שעינייך נתונות בצד ואצבעותייך משוטטות בו ללא הרף.
כמו בכל הרגל, גם תופעה כזו יכולה 'להתרפא' אם מציבים לה גבולות. יתכן שבשלב ראשון הגבולות הללו יהיו מלאכותיים ומכומתים (מלשון כמות) בשעות, שעלולות להיראות לכם עצמכם, מוזרים במידת מה, אבל זו הדרך להיגמל מהרגל לא בריא. בהצלחה!



16. שלום לאתר
(2013-06-23 22:15:00)
רציתי לדעת מתי יתפרסמו התשובות לשאלות?
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:




© 2017 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן