מערכת COL
|
יום ג' אדר א ה׳תשע״ד
03.02.2014
יו"ר הכנסת: "החב"דסקערים הכירו לי את היהדות"
יולי אדלשטיין אינו פוליטיקאי נוצץ: יש בו פשטות כובשת. יראת שמים מאפיינת את הליכותיו. דיבורו כשל חוזר בתשובה קלאסי מארצות חבר העמים: 'שַאבֶּעס' יאמר, במקום שַבַּת; 'חב"דסקער' במקום 'חב"דניק'. "החב"דסקערים הכירו לי את היהדות", אמר השבוע, כשישבתי מולו בביתו, במהלך ניחום אבלים על רעייתו ז"ל ● קטעים מטורו של העיתונאי אריה ארליך ב'משפחה' יולי אדלשטיין
אדלשטיין מובל בחופה על-ידי חסידי חב"ד (תצלום: באדיבות שבועון 'כפר חב"ד')
אריה ארליך
מעל גבי שרפרף נמוך, בסלון צנוע של בית לא גדול ביישוב נווה דניאל, יושב יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ומתאבל על פטירתה בטרם-עת של רעייתו, טניה אדלשטיין.
אדלשטיין, יהודי שומר מצוות, הוא פוליטיקאי מהזן הערכי ההולך ונכחד בעולם הפוליטי הישראלי. אוהביו וגם אויביו, אם ישנם כאלה, יסכימו שאת דרכו מבית הסוהר הסובייטי אל הצמרת השלטונית בישראל עשה ללא שימוש במרפקים, בעיקר תוך הסתייעות בנחישות עקשנית העומדת לרשותו. ההבלחה הראשונה שלו לעולם הפוליטי היתה בשנת 1996, כאשר ייסד עם חברו נתן (אנטולי) שרנסקי את מפלגת 'ישראל בעלייה'. כמה שנים אחר כך התמזגה המפלגה בליכוד.
אדלשטיין מצויד בהליכות נעימות. הוא עקשן במזגו, אך ביישן בטבעו. לעולם לא ירים את קולו, אולם כאשר יאיר לפיד מאיים שבגלל קריאות הביניים במליאה החליט להפסיק לנאום בכנסת - השיב לו יולי אדלשטיין שמי שלא ינאם בכנסת גם לא יעביר חוקים בכנסת. האיום החוזר עבד מצוין: לפיד התקפל.
בשבוע שעבר התרגשה עליו צרה: רעייתו טניה ז"ל נפטרה לאחר חודשי התמודדות עם מחלה איומה. טניה אדלשטיין ליוותה את לוחם החירות היהודי העקשן מברית המועצות בכל תחנות חייו המשמעותיות - מהמלחמה נגד יוסף סטאלין שעלתה לו בחירותו, דרך הטראומה שליוותה את ההתנצרות של אביו ועד לעלייתו המרגשת ארצה וההתרפקות הראשונה והנכספת על נדבכי הכותל לפני עשרים ושש שנה.
בשבועות האחרונים חילק אדלשטיין את זמנו בין הכנסת לבית הרפואה שבו אושפזה רעייתו. סטיבן הרפר, ראש ממשלת קנדה שקיים כאן ביקור ידידותי-ממלכתי ביום שני שעבר, לא שיער לרגע שיו"ר הפרלמנט הישראלי המקבל אותו בחום, עתיד לחזור מהטקס הממלכתי אל בית החולים הקדורני, שם ילון כמדי לילה על מזרן שהונח על הרצפה, לצד מיטת חוליה של רעייתו.
תחילה אמרה לו שמדובר בכאב שיניים. "לבסוף", הוא סיפר השבוע, "הוצאתי ממנה לאחר לחץ פיזי מתון - שזה יותר מסתם כאב שיניים. היא והטיפולים לא היו חברות טובות. רק הקדוש-ברוך-הוא יודע ממה היא נפטרה בסוף", אמר אדלשטיין לשורת מנחמים שהגיע לביתו.
שתיקה השתררה בבית האבלים. יו"ר הכנסת, לבוש חולצה שחורה, קרועה, מכנסי עבודה וציציות מבצבצות - הביט נכחו והפנים את החלל האישי שנפער בחייו.
בין טניה לתניא
מרחק עשר דקות נסיעה מביתר עילית, מעט לפני צומת הגוש, קצת אחרי צומת אל-חד'ר, ממוקמת ההתנחלות נווה דניאל שבגוש עציון. זו ההתנחלות השנייה בגובהה בהרי יהודה, ובכלל ביהודה ושומרון, אחרי קריית ארבע. אם יום אחד יֵצא לפועל ספין הניסוי שהופרח השבוע מסביבת נתניהו, יש סיכוי טוב שיושב ראש הכנסת הישראלי יהיה אזרח המדינה הפלסטינית.
חצר בית משפחת אדלשטיין, במעלה הגבעה, משקיפה על העיר ביתר עילית. "אתם שכנים שלנו", אמר לראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין, כשנכנס עמי לנחמו. הבית ברחוב אלוני ממרא צנוע, שלא לומר סגפני. ליד מקום ישיבתו ניצב סטנדר ישיבתי קלאסי ועליו סידור 'בית תפילה', ולצדם ארון קודש מיניאטורי שהביאו החברים מהיישוב. שלוש פעמים ביום ניגש אדלשטיין לעמוד, ומשרת כשליח ציבור, לזכר רעייתו המנוחה.
מבחינת רבים בציבור החרדי, בחירתו נחשבה לבשורה: חלקים בנאומו הראשון כיו"ר הכנסת הוקדשו להפעלת זרנוקי מים נגד לשונות אש ההסתה שהבעיר יאיר לפיד במערכת הבחירות. בראיון בכורה שהעניק אמר: "דיכא אותי הדיון הציבורי שגלש לאמירות של מתן כסף למגזר אחד על חשבון המגזר השני. תפקידה של הממשלה הוא למצוא איזון בין ריקי כהן למנדל מנדלבאום, ולא להסית ציבור אחד נגד השני".
לחברי הכנסת החרדיים, שעלו השבוע לביתו בהרכב מלא, יש רק מילים טובות לומר על היו"ר האהוד של הכנסת. יש להצר על כך שאפיקי השפעתו המעשית של יו"ר הכנסת מתוחמים בגדרות ברזל של ממלכתיות סימבולית ענוגה וניהול שוטף של עבודת הכנסת, מבלי לגלוש אל המרחב הפוליטי המעשי.
לא גבהה רוחו של יו"ר הכנסת: שכנים בסנדלים ובכיפות סרוגות נכנסים ויוצאים משל זה היה ביתם. פשטותו כובשת. אין זכר לדיפלומטיה. השטיחים האדומים שדרך עליהם לפני שבוע הם כלי עבודה נחוצים ותו לא.
אדלשטיין אינו פוליטיקאי נוצץ: יש בו פשטות כובשת. יראת שמים מאפיינת את הליכותיו. דיבורו כשל חוזר בתשובה קלאסי מארצות חבר העמים: 'שַאבֶּעס' יאמר, במקום שַבַּת; 'חב"דסקער' במקום 'חב"דניק'. "החב"דסקערים הכירו לי את היהדות", אמר השבוע, כשישבתי מולו בביתו.
יולי אדלשטיין, השרוי באבל על הלקח רעייתו, אינו שוכח את חתונתו, שנערכה בתנאי מחתרת. "החב"דסקערים באו והעמידו חופה בחצר. רב עם מסירות נפש, שכרגע איני זוכר את שמו, סידר קידושין", נזכר יו"ר הכנסת. הוא מציג תמונה מהאלבום, המתעדת את החופה. הכלה נראית בה מכוסה במפה גדולה, שבתנאי המחתרת שבהם התנהלה החתונה שימשה כהינומה לעת מצוא. "אפילו במאה שערים לא הולכים ככה", הוא אומר בהתבדחות מרירה.
מאז עבר אדלשטיין תהפוכות רבות, אולם העקשנות נותרה בו. אותה עקשנות יהודית - ששילחה אותו לשלוש שנים במחנה כפייה סובייטי, לאחר שביקש לעלות ארצה וסורב. אדלשטיין הואשם בהחזקת סמים. מדובר היה, למי שתוהה, בבשמים להבדלה. יו"ר הכנסת לעתיד ריצה את עונשו בגולג ליד ימת בייקל. במהלך מאסרו נפצע קשה ונותרה לו נכות קלה. ("השתקמתי יפה. אני עושה ספורט, ואפילו רץ עם המאבטחים", סיפר אדלשטיין כשנדרש לפציעתו בגולג).
"פשוט נשברתי לחתיכות", סיפר אדלשטיין לא מכבר על תקופת עבודות הכפייה במחנות. "לא טיפלו בי, עד שטניה ז"ל הצליחה להפעיל לחץ בין-לאומי. כשהזמינו אותה לבקר אותי בבית החולים היא שמחה. אחר כך התחוור לה לחרדתה שביקורים כאלה מתאפשרים רק למי שנמצא על סף מוות. מתקופת המאסר לקחתי עיקרון חשוב: אם אתה מכבד את עצמך ואת העקרונות שלך, גם האנשים הכי אפלים וחשוכים ילמדו לכבד אותך".
רעייתו למדה ממנו עברית - ובהמשך הפכה בעצמה מורה לעברית. לאחר הגיעם ארצה עבדה בתע"ש, בתפקיד מהנדסת חומרים. בהמשך עבדה ברשות שדות התעופה. ביום שישי האחרון, מול קהל רב של מכרים, מוקירים ועמיתים לעיסוק הפוליטי - בחר רק להקריא את פסוקי 'אשת חיל', בגרון חנוק, בלי להוסיף עליהם מילה.
יו"ר הכנסת מעלעל באלבום החתונה - ונזכר בהליך כתיבת הכתובה: "החב"דסקערים שמעו שלרעייתי קוראים טניה - וכתבו בתמימות: 'תניא', כשם הספר של האדמו"ר הזקן מליובאוויטש. מכיוון שכך, ביקשתי שעל המצבה שתוקם, לצערי, על קברה - יכתבו 'תניא', כמו בכתובה.
"מאז החתונה, החב"דסקערים ברוסיה קראו לי: 'בעל התניא'..." נזכר יו"ר הכנסת, וחיוך מריר, דק, עולה על שפתותיו.
מעל גבי שרפרף נמוך, בסלון צנוע של בית לא גדול ביישוב נווה דניאל, יושב יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ומתאבל על פטירתה בטרם-עת של רעייתו, טניה אדלשטיין.
אדלשטיין, יהודי שומר מצוות, הוא פוליטיקאי מהזן הערכי ההולך ונכחד בעולם הפוליטי הישראלי. אוהביו וגם אויביו, אם ישנם כאלה, יסכימו שאת דרכו מבית הסוהר הסובייטי אל הצמרת השלטונית בישראל עשה ללא שימוש במרפקים, בעיקר תוך הסתייעות בנחישות עקשנית העומדת לרשותו. ההבלחה הראשונה שלו לעולם הפוליטי היתה בשנת 1996, כאשר ייסד עם חברו נתן (אנטולי) שרנסקי את מפלגת 'ישראל בעלייה'. כמה שנים אחר כך התמזגה המפלגה בליכוד.
אדלשטיין מצויד בהליכות נעימות. הוא עקשן במזגו, אך ביישן בטבעו. לעולם לא ירים את קולו, אולם כאשר יאיר לפיד מאיים שבגלל קריאות הביניים במליאה החליט להפסיק לנאום בכנסת - השיב לו יולי אדלשטיין שמי שלא ינאם בכנסת גם לא יעביר חוקים בכנסת. האיום החוזר עבד מצוין: לפיד התקפל.
בשבוע שעבר התרגשה עליו צרה: רעייתו טניה ז"ל נפטרה לאחר חודשי התמודדות עם מחלה איומה. טניה אדלשטיין ליוותה את לוחם החירות היהודי העקשן מברית המועצות בכל תחנות חייו המשמעותיות - מהמלחמה נגד יוסף סטאלין שעלתה לו בחירותו, דרך הטראומה שליוותה את ההתנצרות של אביו ועד לעלייתו המרגשת ארצה וההתרפקות הראשונה והנכספת על נדבכי הכותל לפני עשרים ושש שנה.
בשבועות האחרונים חילק אדלשטיין את זמנו בין הכנסת לבית הרפואה שבו אושפזה רעייתו. סטיבן הרפר, ראש ממשלת קנדה שקיים כאן ביקור ידידותי-ממלכתי ביום שני שעבר, לא שיער לרגע שיו"ר הפרלמנט הישראלי המקבל אותו בחום, עתיד לחזור מהטקס הממלכתי אל בית החולים הקדורני, שם ילון כמדי לילה על מזרן שהונח על הרצפה, לצד מיטת חוליה של רעייתו.
תחילה אמרה לו שמדובר בכאב שיניים. "לבסוף", הוא סיפר השבוע, "הוצאתי ממנה לאחר לחץ פיזי מתון - שזה יותר מסתם כאב שיניים. היא והטיפולים לא היו חברות טובות. רק הקדוש-ברוך-הוא יודע ממה היא נפטרה בסוף", אמר אדלשטיין לשורת מנחמים שהגיע לביתו.
שתיקה השתררה בבית האבלים. יו"ר הכנסת, לבוש חולצה שחורה, קרועה, מכנסי עבודה וציציות מבצבצות - הביט נכחו והפנים את החלל האישי שנפער בחייו.
בין טניה לתניא
מרחק עשר דקות נסיעה מביתר עילית, מעט לפני צומת הגוש, קצת אחרי צומת אל-חד'ר, ממוקמת ההתנחלות נווה דניאל שבגוש עציון. זו ההתנחלות השנייה בגובהה בהרי יהודה, ובכלל ביהודה ושומרון, אחרי קריית ארבע. אם יום אחד יֵצא לפועל ספין הניסוי שהופרח השבוע מסביבת נתניהו, יש סיכוי טוב שיושב ראש הכנסת הישראלי יהיה אזרח המדינה הפלסטינית.
חצר בית משפחת אדלשטיין, במעלה הגבעה, משקיפה על העיר ביתר עילית. "אתם שכנים שלנו", אמר לראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין, כשנכנס עמי לנחמו. הבית ברחוב אלוני ממרא צנוע, שלא לומר סגפני. ליד מקום ישיבתו ניצב סטנדר ישיבתי קלאסי ועליו סידור 'בית תפילה', ולצדם ארון קודש מיניאטורי שהביאו החברים מהיישוב. שלוש פעמים ביום ניגש אדלשטיין לעמוד, ומשרת כשליח ציבור, לזכר רעייתו המנוחה.
מבחינת רבים בציבור החרדי, בחירתו נחשבה לבשורה: חלקים בנאומו הראשון כיו"ר הכנסת הוקדשו להפעלת זרנוקי מים נגד לשונות אש ההסתה שהבעיר יאיר לפיד במערכת הבחירות. בראיון בכורה שהעניק אמר: "דיכא אותי הדיון הציבורי שגלש לאמירות של מתן כסף למגזר אחד על חשבון המגזר השני. תפקידה של הממשלה הוא למצוא איזון בין ריקי כהן למנדל מנדלבאום, ולא להסית ציבור אחד נגד השני".
לחברי הכנסת החרדיים, שעלו השבוע לביתו בהרכב מלא, יש רק מילים טובות לומר על היו"ר האהוד של הכנסת. יש להצר על כך שאפיקי השפעתו המעשית של יו"ר הכנסת מתוחמים בגדרות ברזל של ממלכתיות סימבולית ענוגה וניהול שוטף של עבודת הכנסת, מבלי לגלוש אל המרחב הפוליטי המעשי.
לא גבהה רוחו של יו"ר הכנסת: שכנים בסנדלים ובכיפות סרוגות נכנסים ויוצאים משל זה היה ביתם. פשטותו כובשת. אין זכר לדיפלומטיה. השטיחים האדומים שדרך עליהם לפני שבוע הם כלי עבודה נחוצים ותו לא.
אדלשטיין אינו פוליטיקאי נוצץ: יש בו פשטות כובשת. יראת שמים מאפיינת את הליכותיו. דיבורו כשל חוזר בתשובה קלאסי מארצות חבר העמים: 'שַאבֶּעס' יאמר, במקום שַבַּת; 'חב"דסקער' במקום 'חב"דניק'. "החב"דסקערים הכירו לי את היהדות", אמר השבוע, כשישבתי מולו בביתו.
יולי אדלשטיין, השרוי באבל על הלקח רעייתו, אינו שוכח את חתונתו, שנערכה בתנאי מחתרת. "החב"דסקערים באו והעמידו חופה בחצר. רב עם מסירות נפש, שכרגע איני זוכר את שמו, סידר קידושין", נזכר יו"ר הכנסת. הוא מציג תמונה מהאלבום, המתעדת את החופה. הכלה נראית בה מכוסה במפה גדולה, שבתנאי המחתרת שבהם התנהלה החתונה שימשה כהינומה לעת מצוא. "אפילו במאה שערים לא הולכים ככה", הוא אומר בהתבדחות מרירה.
מאז עבר אדלשטיין תהפוכות רבות, אולם העקשנות נותרה בו. אותה עקשנות יהודית - ששילחה אותו לשלוש שנים במחנה כפייה סובייטי, לאחר שביקש לעלות ארצה וסורב. אדלשטיין הואשם בהחזקת סמים. מדובר היה, למי שתוהה, בבשמים להבדלה. יו"ר הכנסת לעתיד ריצה את עונשו בגולג ליד ימת בייקל. במהלך מאסרו נפצע קשה ונותרה לו נכות קלה. ("השתקמתי יפה. אני עושה ספורט, ואפילו רץ עם המאבטחים", סיפר אדלשטיין כשנדרש לפציעתו בגולג).
"פשוט נשברתי לחתיכות", סיפר אדלשטיין לא מכבר על תקופת עבודות הכפייה במחנות. "לא טיפלו בי, עד שטניה ז"ל הצליחה להפעיל לחץ בין-לאומי. כשהזמינו אותה לבקר אותי בבית החולים היא שמחה. אחר כך התחוור לה לחרדתה שביקורים כאלה מתאפשרים רק למי שנמצא על סף מוות. מתקופת המאסר לקחתי עיקרון חשוב: אם אתה מכבד את עצמך ואת העקרונות שלך, גם האנשים הכי אפלים וחשוכים ילמדו לכבד אותך".
רעייתו למדה ממנו עברית - ובהמשך הפכה בעצמה מורה לעברית. לאחר הגיעם ארצה עבדה בתע"ש, בתפקיד מהנדסת חומרים. בהמשך עבדה ברשות שדות התעופה. ביום שישי האחרון, מול קהל רב של מכרים, מוקירים ועמיתים לעיסוק הפוליטי - בחר רק להקריא את פסוקי 'אשת חיל', בגרון חנוק, בלי להוסיף עליהם מילה.
יו"ר הכנסת מעלעל באלבום החתונה - ונזכר בהליך כתיבת הכתובה: "החב"דסקערים שמעו שלרעייתי קוראים טניה - וכתבו בתמימות: 'תניא', כשם הספר של האדמו"ר הזקן מליובאוויטש. מכיוון שכך, ביקשתי שעל המצבה שתוקם, לצערי, על קברה - יכתבו 'תניא', כמו בכתובה.
"מאז החתונה, החב"דסקערים ברוסיה קראו לי: 'בעל התניא'..." נזכר יו"ר הכנסת, וחיוך מריר, דק, עולה על שפתותיו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
