טיסת טרנס סיביר, יומן מסע למזרח
הרב אברהם בקרמן, מוסקבה

יש לי מנהג שאני משתדל להשתתף בשמחת הנישואין של התלמידות שלנו, תלמידות מכון חיה מושקא במוסקבה, למה לא לקבל קצת נחת?

כמה ימים אחרי פורים חשבתי שהפעם לנסוע לחתונה זה יהיה ממש מסירות נפש מצדי. הזוג הצעיר אהרון מענדל ומרים תלמדי המוסדות שלנו במוסקבה שהתקרבו ליהדות בעירם ע"י שליח הרבי ורב העיר והרבנית בחברובסק שבמזרח רוסיה ע"י גבול סין, החליטו ששם תהיה החתונה. חשבתי לעצמי רבש"ע למה הם היו צריכים לעשות את החתונה בחור הזה, היינו עושים להם כמו לכל התלמידות שלנו חתונה יפה מאורגנת באולם היפה של בית הכנסת הגדול במרינה רושצה כל הישיבה תבוא לשמח את החתן, כל המכון יבוא לשמח את הכלה, איזה חתונה כבר אפשר לעשות בחברובסק? יהיה שם בכלל מניין?

אבל אמרנו, מס"נ אז אני נוסע. יום רבעי אחה"צ אני מטלפן לשליח הרב יעקב סנטקוב בשביל לשאול אותו האם אפשר להתארח אצלהם, הרבנית עונה לטלפון ואני מנסה בזהירות להבין האם יש להם מקום בבית או שעדיף להיות במלון והרבנית מיד פוסקת שיש להם מקום מרווח בשבלי ואין פה שאלות. 

ואז היא שואלת אותי מה פרטי הטיסה ואני אומר לה שאני ברחוב וכשאני יגיע הביתה אני יראה את התדפיס של הכרטיס ואז אני שוב יתקשר להודיע, אז היא אמרה לי בעדינות שהשעה עכשיו אחד עשרה וחצי בלילה, ואז כמובן שלא נעים לי איך אני לא מבין שיש 7 שעות הבדל בין מוסקבה למזרח רוסיה. הרבנית שהבחינה במבוכתי אמרה לי אל תדאג אנחנו חיים עם זה כל הזמן אנשים מטלפנים אלינו עד 5 בבוקר פשוט מחוסר ידע מה השעה אצלינו.

ברגע האחרון: הרב יעדר מהחופה

במטוס כשהראו על המסך שיש לנו 7000 ק"מ לנסוע תפסתי שכנראה זו הטיסה הארוכה ביותר בעולם ללא מעבר גבול, כשהוצאתי מהמסוע של המזוודות את התיק שנקרע בגלל ה24 ק"ג אוכל כשר שסחבתי ממוסקבה, שיהיה לכל מצב, הבנתי שאין עגלות ואני צריך לסחוב את זה כך שהעופות לא יפלו מהחור לאורך שטח הבטחון שליד הטרמינל שהשלטונות אסרו למכוניות לחנות.

בבית השליח חכתה לי הפתעה לא נעימה מתברר שהשליח לא ישתתף בחתונה ויוצא להחליף את הרבנית בבית רפואה שם מאושפזת בתם ואני יצטרך להחליף את הרב בחופה. הרב נתן לי את הכתובה שצריך למלאות את הפרטים האחרונים נתן לי עוד כמה הוראות ונסע לבית הרפואה. אני נסעתי יחד עם אברך נוסף הרב אליהו ריס וזוגתו שעדיין לא גמרה את הלימודים אצלנו במכון המיועדים לנסוע לשליחות בעיר במרחק 200 ק"מ מכאן בירוביזא'ן הרפובליקה היהודית שבנה סטאלין.

לאחר עשר דקות נסיעה במונית הגענו לבית הכנסת בניין מרשים וגדול במרכז חברובסק בחוץ כבר עמדה חופה יפה על בימה כאשר מסביב הכול מכוסה בשלג בעובי של 40 ס"מ היה מאד קר בחוץ ומיד נכנסו לבניין בית הכנסת.

בכניסה אמרו לנו שהכלה למעלה באולם בית הכנסת והחתן למטה בחדר האוכל לאחר שאמרתי מז"ט לכלה (אני הרי מחותן מצד הכלה). ירדתי לחתן שהיה לבוש בסירטוק משי מגבעת חסידית וגרטל עבה ולאחר שהתאספו כ50 גברים התחילה הקבלת פנים, החתן לא וויתר על שום מנהג והטקס התנהל בדיוק כמו בקהילות הכי חסידויות אמירת מאמר חסידות עם דיבור המתחיל לכה דודי לקראת כלה בהקדמת הניגונים של הרביים הנחשב כהזמנתם לחופה.

גאווה יהודית

ואז אני מסתכל מסביב ואני רואה שבנוסף לקרובים יש כמה עשרות בחורים צעירים חלק מהם עם ציציות בחוץ חלק מתחיל לגדל זקן חלק עם חליפה קצרה וגרטל מסביב, ואני שואל את הרב ריס מי הצעירים האלו והוא אומר לי שאלו חברי הקהילה היהודית הנבנית חברים קרובים של החתן, בימים הבאים השלוחים הסבירו לי שהם משקיעים את כל הכוחות שלהם בקירוב הצעירים האלו ע"י שיעורי תורה וכל מיני תוכניות.

אני לא זוכר הרבה זמן חתונה כל כך שמחה במשך שעות ארוכות החברה פשוט לא הפסיקו לרקוד, באיזה שהוא רגע חשבתי לעצמי איזה מזל שהם עשו את החתונה כאן דבר שודאי גורם לאחרים לרצות לעשות חתונה יהודית אמיתית.

ביום שישי לשמחתנו הילדה של הרב השתחררה אבן נגולה מלב כולם, אני נשארתי לשבת שבע ברכות א. בגלל החשש שלא אוכל להגיע בזמן הביתה לשבת והעיקר חשבתי לעצמי עד שאני מגיע למקום זה ודאי שכדאי להשאר לשבת בטח יהיה לי מה לעזור.

בפועל השלוחים לא נתנו לי בשום אופן לעשות שום דבר בערב שבת הם אמרו שבשבת יהיה מספיק עבודה. בשעות האחרונות לאחר שחזרו מבית הרפואה עד השבת הרב יצא למסע קנייות והרבנית על הבישולים, ואני רואה שמדובר בסירים גדולים  ואני שואל למה הכמויות האלו  והם משיבים שבכל שבת יש הרבה אורחים.

הפתעה בסעודת השבת

הרב הגיע שעה לפני שבת והילדים ירדו למטה לעזור גם אני ירדתי ועזרתי לסחוב מוצרים שונים לשבת כולל ארגזים של שתיה קרה, הרב עולה לוקח זוג תפילין ויוצא למבצע תפילין, הרי היום יום שישי.

הילדים סוחבים עוד שלושה שולחנות מצרפים לשולחן בסלון פורסים מפות לבנות ומבאים 40 כסאות מסביב לשולחן הארוך.

לפני שבת הגיעה עוד משפחה עם תינוק קטן שהתחילו לשמור שבת והם גרים רחוק לכן הם מתארחים אצל השלוחים כדאי שיוכלו להשתתף בתפילות השבת ובסעודות.

לאחר התפילה הגיעו בנוסף לכל האורחים כשלושים סטודנטים והילדים הציעו שהם ישבו על הספה כדי שיהיה מקום לכולם. האוירה הייתה מיוחדת שבת שבע ברכות שפע של דברי תורה ניגונים וריקודים והעיקר השולחן היה עמוס עם סוגים שונים של דגים סלטים ואח"כ עופות ובשר וכל טוב, בסוף התברר לי שזה קורה כל שבת.

בשבת בבוקר הגיעו לבית הכנסת גם אנשים יותר מבוגרים נראים לפי מלבושם כאנשים יותר מבוססים התפילה נמשכה הרבה זמן קריאת התורה ויקהל פקודי ופרשת פרה, אחרי התפילה הרב הכריז כבכל שבת על קידוש שמתקיים למטה בחדר האוכל, לקידוש ירדו אנשים שונים כמו שלמה איש המשלחת של הסוכנות היהודית שהפך לחסיד של הרב.

הפרופסור למתמטיקה שגילה את בית חב"ד

לידי ישב יהודי מבוגר פרופסור למתמטיקה שומר מצוות שהוזמן מגרמניה לכנס בתחום שלו באוניברסיטה מקומית וסיפר לנו שביום חמישי עבר ברחוב וראה בית כנסת בדיוק כשהייתה החופה בחוץ אבל היות ולא הוזמן לחתונה לא הרגיש נוח להכנס אך לשבת הגיע. החתן והכלה גם היו ובסיום הקידוש נערך ברכת המזון עם שבע ברכות, לאחר מכן הרב מזמין את הציבור לסעודת שבת בביתו, לא כולם הגיעו אבל הייתה תהלוכה של קרוב לשני מניינים של גברים ועוד קבוצה של בנות שכבר חיכו לנו בבית יחד עם הרבנית והילדים הקטנים.

בבית שוב הכול חזר על עצמו כמו אתמול ובקושי הספקנו לרוץ למנחה לפני השקיעה, במוצ"ש לאחר סעודת מלווה מלכה ששוב דאגה לנו הרבנית אני מתבונן בכל מה שעבר עלי בשני הימים האחרונים כולי התרגשות בלי גבול ואני אומר בלבי: רבי תודה שזיכת אותי ואת משפחתי להיות חלק מהצבא שלך.

תיכננתי מראש עם הרב ריס שנסע ביחד ביום ראשון בבוקר לבירוביזא'ן לראות את הפעילות בעיר, הרב ריס לומד בכולל אברכים במוסקבה זוגתו כאמור עדיין תלמידה שלנו במכון אבל הם כבר יודעים שהם נוסעים לשליחות לשם, לכן בשנה האחרונה לקראת כל חג הם נסעו את כל המרחק הזה ע"מ לארגן את הקהלה לקראת החג, גם לקראת פורים הם באו והם מתכוננים לחזור לשם שוב כשבוע לפני פסח, ואמנם נסענו ברכבת במשך כשעתיים וחצי, בעיר היה סדר יום צפוף הרב ריס סידר לי פגישות עם כל המושכים בחוטים בעיר בכל מקום הסברתי את הזכות הגדולה שיש להם בזה שהם עוזרים לשליח הרבי, כל העיר מכירה אותו ואת החיוך שלו שא"א לעמוד מנגד זוג צעירים נמרצים שהגיעו למטרה אחת ויחידה להפוך את העיר, יש להם כבר תוכניות רבות, ניצלתי את הביקור גם לראיונות עם התקשורת המקומית ע"מ לפרסם את המכון במוסקבה.

בלילה חזרנו לחברובסק, מחר בע"ה אני אמור לבקר בבית הספר היהודי אור אבנר שבהנהלת השלוחים כאן וכן בפעילות הכללית שבקהילה היהודית.

כשאני שואל את השלוחים מי עוזר לכם מבחינה כלכלית הרי לא שייך בערים אלו למצוא עשירים מקומיים שיכסו את ההוצאות הענקיות האלו, והם אומרים כל אחד בנפרד שהשליח הראשי לרוסיה הרב בערל לאזאר במשך כל ימות השנה בקשר חזק גם עוזר מבחינה כלכלית וגם נותן עצה ותושיה ובזמני משבר שוב פעם הוא הכתובת, ולמרות היכרותי האישית עם הרב לאזאר למעלה מעשרים שנה ויודע כל מה שעושה בשביל השלוחים במוסקבה כמו עבור השלוחים בערי השדה, אבל כאשר באתי לקצה העולם ואני רואה מה שהרב לאזאר עושה כאן עבור השלוחים אני פשוט מלא הערצה ממנו.

ילדי השלוחים - מקום לגאווה

אחד הדברים המדהימים שראיתי בחברובסק זה הילדים של השלוחים, ילדים בלעה"ר יפי תואר בגשמיות וברוחניות מתנהגים בבגרות הרבה מעבר לילדים בגילם ממש רואים איך שהרבי לוקח אחריות אישית על הילדים האלו, והכי מרתק זה לשמוע את סדר היום שלהם בימי החול, קמים ב7 בבוקר, ב8 הם בבית הספר היהודי המנוהל ע"י ההורים שלהם, הם צריכים שם להיות דוגמא חיה של ילדים יהודיים, וא"א להיות דוגמא שם אם אתה לא לומד בהצטיינות.

אחה"צ חוזרים הביתה עושים שיעורי בית, אבל עבור שלושת היותר גדולים מתוך שבעת הילדים כ״י זה לא מספיק, בדיוק עבור זה משרד השלוחים  בניו יורק בנה את בית הספר נט, ילדים של שלוחים מכל העולם במקומות שאין בית ספר ברמה המתאימה לילד חסידי, דרך המחשב מתחברים לכתה עם מורה ולומדים יום לימודים רגיל כל מקצועות הקודש ממש.

בשביל להקל על השלוחים הנמצאים במקומות שונים בעולם ובשעות שונות עשו כך שיש כיתות שלומדות לפי שעות של מרכז אמריקה ויש כיתות שלומדות לפי שעות אירופה ההבדל בין השעה בחברובסק להשעה בחוף המזרחי של ארה"ב  15 שעות ז"א כאשר 8 בבוקר בניויורק זה 11 בלילה בחברובסק, זה ממש לא מתאים. אבל כאשר 8 בבוקר באירופה זה 6 בערב בחברובסק זה כבר יותר מתאים, אז לאחר שיעורי הבית של בית הספר המקומי וקצת עזרה בבית עם הילדים הקטנים הגדולים מתיישיבים מול המחשבים ולומדים 6 שעות בבית הספר נט עד 12 בלילה.

כל ילד יושב עם אוזניות בשביל לא להפריע לכל הבית והוא שומע את המלמד בשיעור הגמרא הלכה חסידות וכו', בהפסקות הוא משחק עם החברים, ז"א מספר להם על הפעילות בעיר שלו, למשל לבערלה בן ה11 וחצי יש חברים בכתה ממשפחות השלוחים גרינברג בשאנחאי שבסין, ברגמן ניזני נובגורד וגורליק קאזאן שעל נהר הוולגה, מונדשיין סמולנסק כ100 ק״מ מהעיירה ליובאויטש, קרמר אוקראינה, קוט אסטוניה, ליברזון ספרד, רסקין קפריסין, סולומון בולגריה ועוד, אני עמדתי מאחוריו בחלק מהשיעור כך שלא יראה אותי וכך שהמצלמה לא תראה אותי, אני כן ראיתי את הילדים ופשוט בכיתי, איך אפשר להשאר אדיש.

בסוד שמעתי כאן שזוג נוסף שהאשה גם כן גומרת השנה את המכון מתכוננים להגיע לקראת פסח לעיר נוספת במזרח הרחוק, אך עדיין א"א לפרסם את שם העיר.

רבש"ע האם לא לזה התכוון הרבי מתי שאמר עשו כל שביכולתכם להביא את המשיח?