הר"ר שמואל לויטין נולד בעיירה פאהאר – לאביו ר' זאב וואלף הלוי שהיה המשגיח דליובאוויטש – מיד לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע והיה הראשון שנקרא על שמו. הוא היה מראשוני תלמידי התמימים בישיבה בליובאוויטש שבליובאוויטש, ועוד בצעירותו שימש בתפקידים חשובים בשליחותו של אדמו"ר מוהרש"ב.

הרש"ל נודע בפקחותו הרבה והתוועדויותיו היו לשם דבר. ומלבד זאת הוא היה מהמקורבים ביותר לכ"ק אדמו"ר.

בהלוויתו שנערכה ביום י"א באלול תשל"ד, נסע הרבי ללוות אותו עד בית החיים, דבר שרק יחידים זכו לו. ידוע כי גם הרבנית מרת חי' מושקא ע"ה נסעה ללוות (אם כי עשתה זאת בצניעות האופיינית לה). לאחר מכן התבטאה: ר' שמואל הי' יחיד במינו, לא רק בדורנו, אלא גם בדורות קודמים"...

בתום ימי ה'שבעה' לאחר פטירתו, בהתוועדות ח"י אלול תשל"ד, אמר הרבי:

“פעם סיפר לי החסיד הרב שמואל לויטין אודות תקופת מאסרו בגלות סיביר, מאורעות פרטיים מהתקופה ההיא, כולל תיאור וציור כללות המעמד ומצב שבו הי’ שרוי בתקופה ההיא.
כיון שלא היו תחת ידו ספרי קודש, נתעורר אצלו ספק בנוגע לנוסח ברכות השחר, שלא זכר אם הנוסח הוא “הנותן ליעף כח” או “הנותן לעיף כח".

והגע עצמך:

מה שנשאר בזכרונו של אותו יהודי, לאחרי שעברו עשר או עשרים שנה מהגלות והמאסר - דבר שהי’ נוגע לו ביותר, שמשום זה לא שלטה בו שכחה - לא הצער והיסורים שבגלות קשה ביותר כמו גלות סיביר, בהעדר הצרכים האנושיים המינימליים (נוסף על כללות צער הגלות, כמ”ש החינוך ש”שקול כמעט כצער מיתה שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן . . עם זרים”, שצער זה ישנו גם כאשר מספקים לו כל צרכיו שרגיל בהם, כמ”ש “וחי”, “עביד לי’ מידי דתהוי לי’ חיותא”) - אלא הבלבול מזה שלא זכר את הנוסח המדוייק בברכות השחר “ליעף” או ל”עיף”!...

וכאן רואים עד כמה גדולה פעולתם של רבותינו נשיאינו [החל משני המאורות הגדולים, הבעש”ט ואדמו”ר הזקן, מייסדי תורת החסידות, תורת החסידות הכללית והמשכה בתורת חסידות חב”ד שמבארת כל הענינים באופן של הבנה והשגה בחב”ד, ועד שיכולים לבארם גם בשכל אנושי, ועד לשכל של נפש הבהמית] על אלה המקושרים אליהם – שיהיו יכולים להגיע לדרגא כזו שהדבר הנוגע להם הוא לא הצער דיסורי הגוף, אלא הבלבול לעבודת ה.’”

על קירבתו הרבה לרבותינו הק' תעיד העובדה הבאה – שהיא גם בבחינת "הזמן גרמא":

ר"ש לויטין היה מקבל מידי שנה מהרבי, בשלהי חודש אלול, מכתב מיוחד ובו איחולים לכבוד השנה החדשה, וכולו בכתיבת ידו הקדושה של הרבי! בכך המשיך הרבי 'מסורת' שהיתה נהוגה עוד מחיי חיותו של אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שאף הוא היה משגר לר"ש לויטין מכתב 'שנה טובה' בכתיבת ידו הקדושה.

לפנינו גלריית תמונות מיוחדת של ר' שמואל במחיצת הרבי, ושלושה מכתבים בכתב-יד-קודש שקיבל מאת רבותינו - כ"ק אדמו"ר הריי"צ וכ"ק רבינו.