בנימין ליפקין

הידיעה על פטירתו של הרה"ח ר' משה ליפא רבינוביץ ז"ל, תפסה את כל מי שהכיר אותו בהלם מוחלט. לא רק הפתאומיות של פטירתו. גם עצם היעלמותו מהנוף החב"די הירושלמי צפנה בחובה תדהמה גדולה.

כמי שהתגורר עמו באותו רחוב בכל שנות ילדותי ונערותי, הערכתי תמיד את ר' משה-ליפא כצעיר יותר, במידה ניכרת, מכפי גילו. צהלתו בפניו הייתה לסמלו כמו גם הופעתו המטופחת והאצילית. מי שהסב עמו בצוותא, אם בלימוד משותף ופורה אם בהתוועדויות ביומי דפגרא, ידע תמיד להעריכו כ'משכיל' וידען עצום בנגלה ובחסידות ובד בבד כבעל אוצר בלום של סיפורת חסידית עשירה.

בבית האבלים, ברחוב אלקנה 4 בירושלים, גולל באוזניי, כצהרי היום, אחיו הצעיר, הגה"ח רבי חיים יהודה רבינוביץ יבלחט"א, אב"ד ירושלים, עדות בלתי אמצעית על האמונה שהייתה טבועה בעורקיו, התקשרות אמת לרבי, אמונה טהורה בדברי צדיקים וקנאות לכל מנהג חסידי, באופן שלא אחת ולא שתיים עורר את השתאות הסובבים אותו, כולל הקרובים אליו ביותר.

● ● ●

את המעשה הבא נוהג היה ר' משה לספר, ולחזור ולספר, ובכל פעם עשה זאת בחיוּת מיוחדת, כמו הייתה זו הפעם הראשונה שהסיפור יוצא מפיו.

זהו סיפור המיוחס לאחים הקדושים, הרה"ק רבי זושא מאניפולי והרה"ק רבי אלימלך מליזענסק, אשר תוך כדי נדודיהם המשותפים בין כפרים ועיירות, הושלכו ביום מן הימים אל מאחורי סורג בגין חשד שווא שטפלו עליהם. השניים לא נפלו ברוחם אולם לפתע גילו לתדהמתם כי בינות לארבע הקירות של מקום שהותם יש ביב שופכין וכי על פי הלכה אין הם יכולים לעמוד לתפילה במקום כזה.

אם לרגע חישבו הם ליפול שבי לידי מרה שחורה, חיש התנערו הצדיקים ממחשבה זרה שכזו. לא זו אף זו: תכף פרצו בריקוד לנוכח הניסיון שמנסים אותם משמים לראות היעמדו בו אם לאו. במקום פרצה מהומה ושר בית הסוהר בא להיווכח במו עיניו בריקוד המשונה שפרץ במקום. לשמחה מה זו עושה, תמה. והסוהרים השיבוהו לפי תומם: הם שמחים בגלל ביב השופכין הזה שיש בחדרם.

אם זה מביא להם שמחה, הוציאו זאת מיד מחדרם! פקד השר.

מקור הצחנה הוצא ושוב פרצו האחים הקדושים בריקוד של שמחה על הטוב אשר עשה עמם ה'.

"כשאחי סיפר זאת", מספר הרב רבינוביץ, "התרסתי כנגדו באומרי, הרי כבר סיפרת זאת כמה פעמים! בתגובה הניף ידו כלפיי בביטול: א סימן אז דו האסט נישט דערהערט די מעשה – אם אתה אומר כן, אות היא לכך שלא הפנמת היטב את הסיפור ואת ה'רייכקייט', העושר הגלום בו"...

● ● ●

מדי דברו נזכר הרב רבינוביץ בסיטואציה דומה לזו שמתרחשת ברגעים אלו, 'שבעה' אחר הנפטר.

היה זה, הוא מתאר, בעת שישבנו 'שבעה' על פטירת אחי הגדול (בכוונו לרה"ח רבי נחום רבינוביץ ז"ל, מדמויותיה הבלתי נשכחות של חב"ד בירושלים, 'בעל המעשה' במלוא מובן המילה והאיש שרק מי שהכירו יכול היה להבין את פשר מילותיו הקדושות של הרבי בעת עוברו לפניו פעם בחלוקת השטרות לצדקה, וזו לשון קודשו, בהושיטו לו דולר נוסף: "דו ביסט דאך א בעלה'בת פון ירושלים, דאס איז פאר גאנץ ירושלים"; אתה הרי בעל-הבית של ירושלים, זה עבור כל ירושלים).

"מוישה", מכנה אחיו הצעיר את אחיו ר' משה ליפא, בכינוי הרווח בין בני המשפחה, "היה לא רגוע. מאז שתיקן הרבי את תקנת לימוד הרמב"ם הוא לא החסיר יום אחד של לימוד שלושה פרקים ליום. הוא לא היה מסוגל לחשוב על כך ששבוע ימים יחלוף בלי שילמד רמב"ם. אמרתי לו שה'בית יוסף', לא בשולחן ערוך שלו אלא בביאורו על הטור, אמנם מתיר לאבלים ללמוד, אבל להלכה נפסק שאסור ללמוד.

"אחי הספיק לסיים שבע פעמים את הש"ס בחייו אבל על אי לימוד רמב"ם מדי יום, כתקנתו הקדושה של הרבי, לא היה מסוגל לחשוב. הוא לא ידע מנוח לנפשו.

"באחד מימי השבעה, סיפר אחד המנחמים על הרוגאצ'ובי שלמד כל היום גם כשישב שבעה וגם ביום תשעה באב, למרות שהדבר נאסר בהלכה, באומרו: אם בין כה וכה ילקוני בעולם האמת, על כך מוכן הנני ללקות. כשומעי את הדברים, הבטתי במוישה אחיו וראיתי כי פניו נהרו. לא חלפו אלא רגעים אחדים והוא מלמל מתחת לשפם, ספק לעצמו ספק לזולתו: נו, שילקו אותי על זה. אני אלמד רמב"ם"...

● ● ●

כיוצא בזה, נזכר האח כי בסופת השלגים האחרונה שידעה ירושלים סיפר לו אחד השכנים כי לפנות בוקר נקרעו עיניו מתדהמה בראותו את ר' משה-ליפא, משכים קום וצועד עקב לצד אגודל בדרך המכוסה כולה לובן לעבר המקווה.

"כששוחחנו באותו יום בטלפון, כמנהגנו מדי יום, כמה פעמים ביום, אמרתי לו: שמעתי עליך לשון-הרע. סיכנת את עצמך ביום כזה והלכת למקווה! והוא השיב, בצניעות אמיתית ולא מעושה, נו, אני לא יכול לא ללכת למקווה".

זהו אותו מקווה טהרה שבו טבל והתמוטט בהשיבו נשמתו לבוראה בבוקר יום שני השבוע.

● ● ●

חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהי נא מליץ יושר על עדת חסידי חב"ד בירושלים ובכלל, על משפחתו הרחבה, על אלמנתו היקרה והאצילית ועל בניו ההולכים בדרכיו ובתומתו, בשלבם איש איש בדמותו, חכמה, בינה ודעת צלולות כיין ומזוגות במידות נאצלות.