מערכת COL | יום י' כסלו ה׳תשע״ט 18.11.2018

הייתי שם וראיתי הכל: מה שבאמת קרה ב'טיסת השבת'

על הצעקות והאיומים הפיזיים: לא היה ולא נברא, נוסעים ישראלים התעללו בדתיים. על הבטחת השקר של אל-על: הבטיחו לנו שחוזרים לשער, ואז המטוס המריא... על החששות באתונה: היינו מבולבלים עד שהודיעו לנו ששלוחי חב"ד דואגים לכל המצטרך • בן חפץ, ששהה על 'טיסת השבת' של אל-על, עם יומן חי וסוחף על המחדלים, החששות, ההבטחות, וכמובן - השבת שלא תשכח עם השלוחים באתונה • וגם: מכתב פתוח לאנשי אל על, ושתי תובנות נוגות מהשבת הנהדרת שלה זכו בניכר • את זה אסור לכם להחמיץ
הייתי שם וראיתי הכל: מה שבאמת קרה ב'טיסת השבת'
(צילום אילוסטרציה: הרצל קוסאשוילי, COL)

מאת: בן חפץ
מאנגלית: שלמה מן, COL

תקוותי שאת תיאורי להלן, יקראו בתשומת לב אנשי אל-על, כך שיבינו שישנה כותרת הרבה יותר טובה, נכונה ומתאימה מהכותרת השקרית "חרדים משתוללים על מטוס", שאני רואה באתרי האינטרנט השונים.

והנה הסיפור בקצרה, על מה שהתרחש באותה טיסת אל על מדוברת.

הטיסה הייתה אמורה לצאת בשעה 18:30 בערב, ליל שישי. שלושה מחברי הצוות איחרו, ולכן התחלנו לעלות בפועל למטוס בשעתיים איחור, בשעה שמונה וחצי, אז הגיעו אנשי הצוות המאחרים. בשעה 9:10 נסגרו דלתות המטוס, ובמשך כשעה היה הכול רגוע.

בסביבות השעה 22:00 רבים מהנוסעים שהיו מודאגים שמא ינחת המטוס סמוך ממש לכניסת השבת, החלו לשאול את אנשי הצוות פרטים מתי ממריאים וכדומה, אך התשובות לא היו מפורטות אלא רק אמרו שבתוך חמש דקות אנו עוזבים. השעה כבר כמעט עשר וחצי.

אני ישבתי במחלקת עסקים, המושב שלי היה ממש ליד המדרגות שמובילות לקומה השנייה, ושלוש שורות מאחורי המטבח הראשון, כך שיכול הייתי לשמוע את כל חילופי הדברים בין הנוסעים הממורמרים ובין אנשי הצוות. ואכן שמעתי הכול: לא היו שום איומים פיזיים, כפי שהוצג, על ידי הנוסעים שהיו מודאגים לחילול שבת. אולי אפילו לא נכון כאן לנקוט במילה "חרדים", לא הייתה זו מחאה של נטורי קרתא, או חסידים הלבושים בשחור לבן; היו אלה יהודים מכל גווני הקשת ומסגנונות חיים שונים שהיו מודאגים משבת הקרבה ובאה.

הגיעה השעה 11:35.

כ-40 נוסעים, ואני ביניהם, נעמדנו ליד דלת היציאה והבענו את רצוננו לרדת מהמטוס. בינתיים ישבנו על המסלול במשך שעתיים וחצי ואחת הדיילות סיפרה לנו שאם יחזירו אותנו לשער ואנחנו יורדים מהמטוס, נפסיד את הכרטיסים שלנו ללא החזר. אני לא בטוח אם היא ניסתה לזעזע אותנו לשבת או שזה אכן המדיניות האמתית של החברה, כך או כך התגובה שלנו הייתה פה אחד: קחו אותנו בחזרה לשער, אנחנו לא מעוניינים בחילול שבת! אף אחד לא ניסה להתווכח או להתחכם, לטעות לזכויות וכדומה - הייתה כאן הבנה פשוטה, בסיסית: יש לנו שבת ואסור לחלל אותה.

בשלב מסוים, אחד הנוסעים שמאוחר יותר גיליתי כי הוא הרב שלום בער סורוצקין, נטל את המיקרופון הפנימי של המטוס והודיע שהוא דיבר עם הטייס, ושהטייס הבטיח שנגיע לשדה התעופה לפני שבת. הרב סורוצקין הוסיף, כי למקרה שלא נספיק להגיע עד הבית הוא סידר לכולם מקום ללון וארוחה לשבת.

אולם חרף כל זאת, רבים מאתנו, ואני בתוכם, עדיין הבענו את רצוננו לחזור אל השער ולרדת מהטיסה.

בשלב זה הגיע הקפטן לאינטרקום והודיע שאנחנו עומדים לחזור לשער ברגע שכולם יושבים וכולם כמובן חזרו למושבים שלהם.

אין לי מלים לתאר את ההרגשה, כשראיתי את המטוס פונה אל מסלול ההמראה. בתוך פחות משש דקות אחרי שצווינו לחזור למקומותינו כדי לחזור לשער, כבר היינו באוויר... לא היה Wi-Fi על הטיסה, מה שאומר שמקור המידע היחיד שלנו, היה צוות אל-על...

ארבע שעות לאחר ההמראה מודיע הקפטן שבגלל "החרדים" יעצור המטוס נחיתת ביניים באתונה. הקפטן הוסיף, כי כל האנשים שרוצים לרדת לשבת יכולים לרדת מהמטוס באתונה, וכל מי שרוצה להמשיך לישראל יצטרך לרדת מהמטוס ולעלות על מטוס חילופי, 'ישראייר', כדי להגיע לישראל.

איזו בושה... הלוואי שאל-על תכריז על האמת: עצרנו באתונה כי אל-על ביצעה שורה של שיחות גרועות שגרמו למטוס לצאת חרף הידיעה כי לא נספיק להגיע לשבת. למטוס אל על אסור להסיע נוסעים בשבת ולכן היו צריכים למצוא מטוס חילופי מחברה אחרת שתעביר את הנוסעים ארצה!

כמובן שידיעה זו, רק גרמה למתח הפנימי לעלות, ופרט שמקור המידע היחיד שלנו היה הצוות, שהיו פחות מועילים וכלל לא אוהדים. כדי להיות ברור מאוד, אבהיר: אף אחד לא כעס על הדיילות, כולם הבינו שהן לא אלו שמקבלות את ההחלטות. ביקשנו לדבר עם הטייס או עם מישהו שיכול לדבר בשם הטייס, ושוב: לא היו ניסיונות לפרוץ לתא הטייס ולא היו התנגשויות פיזיות. כן, היו כמה קולות שחשו מרומים, אבל רוב הזמן (ויש לי את קטעי הווידאו מהמראה) היו אלה חילונים, ישראלים, שהגיעו לצעוק על הנוסעים שדאגו מחילול שבת "שהם אלה שהורסים סוף השבוע שלהם"!!!

זה כשלעצמו היה מגוחך, כי אנחנו לא היינו אלה החליטו לעצור באתונה. להיפך, רוב הנוסעים הדתיים העדיפו שנמשיך לישראל ונתקע בשדה התעופה בתל אביב.

כשהדקות התקרבו אל בואנו לאתונה, התווכחו במטוס הנוסעים האם כדאי יותר להישאר על המטוס או לרדת לאתונה. לנו, הדתיים, לא היה לנו מושג למה לצפות. האם נישאר בשדה התעופה? יהיה שם מלון? מה נאכל? התחלתי לאגור את מעט האוכל שהבאתי איתי, וקצת ממה שחילקו בטיסה שיהיה לי לפחות משהו קטן לשבת...

כשהיה ברור שאנחנו עוצרים באתונה ומתחילים את הנחיתה, חזרנו למושבים שלנו. רבים מאתנו ניסו להפריד את הפריטים הנחוצים ולהבטיח שהטלית והסידור שלנו יהיו נגישים בקלות.

והמטוס נחת.

ירדנו במדרגות מהמטוס ועלינו על האוטובוס הפנימי בשדה התעופה. הייתי אחד האנשים הראשונים שעלו על האוטובוס, כך שיכול הייתי לצפות בעשרות היהודים היורדים מן המטוס ללא שום מחשבה אחרת, העיקר לשמור שבת. היו שם חסידים וליטאים, ספרדים וכיפות סרוגות; לובשי חולצות טריקו צבעוניות ולובשי חליפות, נשים בחצאיות, במכנסיים - מה שאיחד בין כל מי שעלה על האוטובוס היה: אנחנו מאמינים בהשם, בתורתו, שבת היא מתנתנו ונחלתנו ואותה אנו שומרים.

כשהאוטובוס כבר היה מלא יצאנו לדרך וכולם פרצו בשיר עבור שבת קודש. מאחורינו היו אוטובוסים נוספים שהתמלאו ויצאו. כשהגענו לשדה התעופה פגשנו אישה נחמדה מאל-על שהייתה שהסבירה לנו שאנחנו נשארים במלון, והם ייקחו אותנו מיד כששאר האוטובוסים יגיעו.

הגענו למלון אחד מהנוסעים בשם הרב עקיבא כץ הודיע לנו שעלינו להתנהג בצורה מסודרת ולא להכביד על הפקידים. הוא גם הוסיף ואמר כי סודר עבורנו מקום להתפלל ושבית חב"ד המקומי הכין אוכל. זה עזר בלהפחית קצת את הלחץ. השעה הייתה ארבעים דקות לפני כניסת השבת.

שבת במלון עם שלוחי חב"ד

לתפילת 'קבלה שבת' שהתקיימה במלון איחרתי מעט, אך כשהגעתי יכולתי לראות כמה יופי יש כאן. החדר היה מלא ב-60 או 70 גברים ובכ-10 נשים. כולם שרו. אחד מהרבנים ששהו על המטוס מישיבת 'עטרת כוהנים' הוביל את התפילה. היינו כל כך שמחים שהצלחנו לשמור שבת, והתפילה והשמחה הייתה בצורה גבוהה מאוד ומרוממת. אני חושב שאנחנו רקדנו ארבע או חמש פעמים במהלך קבלת שבת ומעריב.

אחרי קבלת שבת הלכנו דרך המלון אל פינת האוכל, ואני יכול להגיד ב-100% שמה שראיתי בסעודת שבת היה הרבה מעבר לכל דבר שיכול הייתי רק לדמיין שיתרחש כאן.

רובו המוחלט של חדר האוכל היה שמור לארוחת השבת שלנו. השולחנות אורגנו יפה עם בקבוקי יין, מיץ ענבים ולחמניות. במקום הסלט ומבחר הבשרים היקרים של המלון, הונח כעת צלחות של גפילטע פיש ושש או שבע קערות גדולות עם מגוון של סלטים, כאילו זה היה מתוכנן שבועות מראש. היו גם הרבה אופציות למנה עיקרית ומבחר של רב מנות.

הסעודה הייתה יפה וכולם שרו זמירות וניגונים והיו הרבה דברי תורה. החיות הייתה גדולה והשירה נמשכה זמן רב. התעוררתי כמה פעמים במהלך הלילה, בכל זאת הגענו מניו יורק... ובכל פעם שירדתי לאולם הכניסה היו אנשים שלמדו יחד או שדיברו על הפרשה.

תפילת שחרית הייתה תפילה יפה נוספת, והיה מעניין לראות את תערובת הנוסחאות באולם.
לאחר התפילה הלכו כמה אנשים למטבח כדי לעזור לרב מענדל ורעייתו נחמה הנדל (שלוחי חב"ד באתונה) להתכונן וסעודה.

היו גם שני שיעורים, אחד בעברית, ואחד באנגלית מאת אחד הרבנים.

אחרי השיעורים הלכנו לחדר האוכל, שבו כמו בלילה הקודם היו כמויות עצומות של אוכל טעים, קוגל, בשר נהדר עטוף בצק, בירה, מבחר גדול של סלטים. שלא כמו בלילה הקודם, שבו ישבו כולם ליד אנשים שהיו הקרובים להם ביותר, הישיבה ביום השבת כבר הייתה יותר מפוזרת. חסידים לצד ספרדים, כיפות סרוגות לצד כובעים שחורים... אני רק משתמש בתוויות האלה כדי שתוכלו לדמיין את המושבים, אבל לא היו תוויות בסדרה הזו כמובן, ישבנו באחדות אמתית.

שאר השבת והנסיעה במוצאיה לשדה התעופה ולטיסה חזרה לישראל לא היו משמעותיים, כך שאיני רוצה לשעמם אתכם בפרטים.

ולסיום. אני רוצה להודות לאנשים הבאים:

הרב שלום בער סורוצקין, שראה את הנולד עוד לפני שהמטוס המריא כדי ליצור קשר עם ארגון אל-על וחב"ד, ולחץ שנוכל לשמור שבת כהלכתה.

לרב ולרבנית הנדל, שלוחי חב"ד באתונה, שקיבלו את השיחה בשעה 11:00 בבוקר של יום שישי, ובשעה 16:00 באותו יום אחר הצהריים כבר הכינו שבת יפה עבור 150 ויותר מבוגרים, ושום דבר לא היה חסר בשום אופן.

ליותר ממאה וחמישים החברים החדשים שהכרתי השבת הזו, זו הייתה חוויה שלא אשכח.

ועכשיו פתק מהיר לחברת אל-על:

היי אל-על, אני לא יודע מי מטפל בשיווק שלכם ברשתות החברתיות, אבל בזבזתם הזדמנות שיווק ענקית. בפעם הבאה שמקרה כגון זה קורה, הנה מה שאתה צריך לעשות: אתם מוודאים שאתם מקבלים את אותו מלון ואת אותו שירות ששליח חב"ד סיפק לנו. אתם לא שוכחים להביא צלם יווני שיתעד את המראות, הוידיאו ייצא מדהים - ואז אתם מקדמים את זה כאילו אל-על לוקחת חסות על האחדות בשבת. אם אתם צריכים עוד עצה, אל תהססו להתקשר או לשלוח לי דוא"ל, או פשוט לשלוח לי לפחות גלויית תודה על העצה.

אני רוצה לחתום עם כמה מחשבות שיש לי לאחר שביליתי את אחד מהשבתות המדהימות ביותר של החיים שלי.

ראשית, העובדה שעשרות יהודים, מכל הגוונים והסוגים, לבושים בכל תלבושת אפשרית - הלכו עם מחשבה אחת לכל אורך הדרך: שומרים שבת, גם אם זה אומר לישון בשדה תעופה.

ושנית, בניגוד לסבינו וסבתותינו שזכו לשמור על השבת במסירות נפש, כאשר לא חיללו אותה גם פוטרו מעבודתם, נודו או אפילו ישבו בכלא (בברית המועצות) - לנו מתי יש הזדמנות שכזו? הייתה זו מתנה עצומה מאת השם, להראות לו כמה שאנחנו אוהבים אותו ואת תורתו.

עם הרבה אהבה,
בן חפץ
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.