אריה ארליך

את בהלת הנופש בתקופת תמוז, יש שדורשין לשבח ולסלחנות, ויש שרואים בו גנאי גמור. הפולמוס הזה, הלא הוא כתוב בספר דברי ימי המכתבים הנשלחים לכל מערכת עיתון המתפרנס מים המודעות המשוגרות על ידי יזמי הנופש ובעלי המלונות השונים. "אין המערכת אחראית לטיב בתי המלון המתפרסמים", הפך למטבע לשון מחויבת-מציאות בכל עיתון חרדי.

ביקשנו לבדוק את העיסה עם נחתומה, רצינו לקבל מפת דרכים למלונאות יהודית וחרדית ממי שמשרטט אותה, ובעיקר ממי שמצוי עמוק מאחורי הקלעים של מלונות רבים שבהם נופשים חרדים. הכזעקתה? האם אפשר לסמוך על החותמת העגולה של כשרות כלשהי ולתת למצפון ולחושים הדרוכים לצאת לנופש? או שאולי מדובר במצב של דיעבד, ויש לעמוד על המשמר?

לשם כך פנינו לרב המזוהה ביותר עם כשרות בתי המלון כדי לקבל תשובות.

כשמגבעת קטיפה הדורה לראשו, איצטלא דרבנן לגופו וספר קודש מונח תדיר תחת בית שחיו - הוא מתרוצץ בינות לסירי בישול שבמטבח לשולחנות הגשה שבאולם האוכל, בודק את עמידתם של בריכות השחייה ושל חרדי הכושר בתווי-תקן הלכתיים מחמירים ועושה ככל שידו משגת, כדי שהמלונות אשר יהודים חרדים נוהרים אליהם בימות החמה, יהיו כשרים למהדרין ויימצאו ראויים למי ששם שמים שגור על לשונם.

הרב אשר על אודותיו אנו סחים, הוא הגאון רבי משה נחשוני. בתפקידו היומי הוא ראש מערכת הכשרות בראשון-לציון, רב הקהילה החרדית בעיר ומי שמפקח על כשרותן של מנות המהדרין הנארזות על ידי 'המשביע' ותמ"מ בשדה התעופה בן-גוריון. בתפקידו העונתי, הוא מוכר כראש-וראשון למעניקי תעודות כשרות לבתי מלון, המייעדים את עצמם בתקופות הנופש והחגים לקליטת משפחות חרדיות.

אומרים שהציבור מצביע לו ברגליים. מספרים שלעולם יעדיפו נופשים חרדים את המלון המתהדר בחותמת הכשרות שלו. הצצה חטופה אל עבר מדור פרסומי המלונות, מגלה כי בתי מלון רבים המחשיבים את עצמם, מתקשים לוותר על גושפנקת הכשרות שלו. במלונות שבהשגחתו תמצאו ספרדים לצד אשכנזים, חסידים לצד ליטאים, ההולכים בשיטת ה'בית יוסף' והיוצאים ביד רמ"א.

מאז פרוס חודשי האביב, ידיו עמוסות עבודה. הוא יוצא ובא בבתי מלון שיזמים חרדים מכשירים אותם, כדי שיקלטו משפחות חרדיות בימות הנופש, ומפקח באופן אישי, כשמתחתיו צוות משגיחי כשרות, על כל פרט ופרט. מכשרות ועד צניעות, מעירובין ועד טהרת המקוואות.

"אם תשאלו אותי, אני נגד ההליכה לנופש", מודה הרב נחשוני כבר בפתח דבריו. "באשר לי עצמי, אני לא זוכר מתי הייתי בנופש. אני הולך לכנס רבנים שנתי וזה הנופש שלי. אולי כשנהיה זקנים, נלך לנופש. הכי טוב זה לשבת בבית".

אז מדוע לסייע בידם של אלו שמתנהגים באופן שאינו רצוי מלכתחילה?

"אני מודע לכך שיש אנשים שצריכים לנפוש. בגלל המתח הרב שיש היום, אנשים צריכים את זה, מבחינה נפשית ורפואית. רבים מגדולי ישראל הולכים, ומצינו שהלכו גם בדור שלפני השואה. עבור כל אלה, אני נמצא בחזית. אני לא מוצא את עצמי בן חורין להיפטר מהמשימה הזו", מעיד הגר"מ נחשוני על עצמו, כאותו רב המעיד על מוצר המצוי תחת אחריותו הכשרותית.

"עכשיו אני נותן כשרות בים המלח. מעולם לא היו ליהודים חרדים מקומות נופש באזור ים המלח. יש אנשים שזקוקים לכך מבחינה רפואית, בשל בעיות עור וכדומה. במלונות הללו ישנן בעיות של כשרות, וגם של צניעות. לאורך שנים נמנעו רבים מללכת בשל כך, ואלו שהלכו, עשו זאת מתוך חוסר ברירה, לאחר היתר מיוחד, מתוך ידיעה שהם מקריבים את מיטב הערכים שעליהם גדלו.

"היום המצב השתנה, ואני רואה בזה תופעה של זיכוי הרבים. אני רואה יהודים חרדים עם בעיות עור מכל העולם, שבאים ומתרפאים מבלי להתפשר על רמת הכשרות".

מהן התכונות הבסיסיות הנדרשות ממומחה כשרות טוב שניתן לסמוך עליו?

"רב נותן כשרות צריך לדעת שלושה דברים עיקריים", משיב הגר"מ נחשוני. "קודם כל, עליו ללמוד 'יורה דעה', להיות בקי בהלכות כשרות, בישול עכו"ם, הרבה מהלכות שבת, ערלה, מעשרות וכמעט אין שטח בהלכה שנותן הכשרות לא צריך להיות בקי בו.

"הדבר השני הוא הפרקטיקה. רב שנותן כשרות צריך להיות בקי בכל התרכובות, חומרי הגלם והחידושים בתחום הנדסת המזון. בתחום הזה, מה שהיה תקף אתמול, כבר לא רלוונטי היום. צריך להתעדכן כל העת.

"והתחום השלישי, הוא לדעת את דרכי הרמאות. בסופו של דבר, רבים מבעלי העסקים והמלונות חושבים על שורת הרווחים האחרונה, והכשרות אינה עומדת בראש מעייניהם. הם מסוגלים לרמות, להערים, לעגל פינות. אם הרב אינו חשדן מספיק ואין בו יכולת לזהות לשון-רמייה, וכן אם הוא אינו מעודכן בחידושי המזון - אל לו להתקרב אל התחום הסבוך הזה, כי בעוד ההלכה נשארת יציבה - התרכיבים והרמאויות, משתכללים מיום ליום".

על איזו רמאות הרב מדבר?

"אוהו, כחול אשר על שפת הים. אתה רוצה דוגמה? הנה: נכנסתי לפני שנים למאפייה של פיתות. בדרך כלל, כשאני מגיע למקום שכזה, אני פונה תחילה לפח האשפה, כדי לראות מה זורקים. זהו אחד הסודות החשובים בפיקוח כשרות. נכנסתי, וראיתי כמות גדולה של בקבוקי חלב ריקים. התפלאתי. שאלתי את הנחתומים מדוע יש כאן כל כך הרבה בקבוקי חלב, והם אמרו לי: 'שותים כאן הרבה קפה'. אמרתי להם: 'אל תספרו לי סיפורים, כמה קפה אתם כבר שותים?' ואז, כשכלתה אליהם הרעה, הם הודו, שכדי לשפר את הטעם הם שמים מעט חלב בפיתות.

"עכשיו תחשוב על עשרות המסעדות שמילאו שווארמה בתוך הפיתות הללו, בחושבם שהן פרווה. הלכתי לחקור את הנושא, והבנתי שזהו מכשול מצוי. ואז אמרתי לעצמי, אם אפשר לעזור לציבור בנושאי כשרות, זה יהיה דבר גדול. יהודי צריך לתת מעצמו, מיכולותיו, מכישוריו. אם אדם יכול לתת כסף, משהו אחר, שייתן. אם הוא יכול לתת כשרות מהודרת, הוא לא יכול לפטור את עצמו. אני רואה את זה כזיכוי הרבים, לא כדבר מסחרי".

אין הכשר לחצאין

כאשר הוא מתרוצץ בין קומות המלון, אין עסוק ממנו. ראשו טרוד, פניו מביעות מעין אימת-דין המזכירה אב בית דין העומד ערב הכרעה הנוגעת לדיני נפשות. הוא מציץ לתוך סירים, מתחקר פועלים, דורש הבהרות ממנהלי מטבח הסרים למרותו ביראת רוממות. שפתו אפופת הוד-קדומים, הלכסיקון שבפיו אינו כפוף לחידושים. ממש רב של פעם, מימי העיירה שבהם היו באות עקרות בית אל הרב כשבידיהן עוף שחוט עם שאלה, והרב היה מסיר את בתי-העיניים ובודק את השאלה.

הרב מציג את עצמו כמי שמסייע לאלה ההולכים ממילא לנופש. אבל אין ספק שיש גם כאלה שמחליטים לעשות זאת גם אם הם לא ממש חייבים, ודווקא בשל כך שיש אישיות רבנית הנותנת לכך הכשר, וכך מקבלת התופעה גושפנקא...

"אנשים הולכים לנופש, כי הם חייבים. אם לא הייתי מעניק כשרות לאותם מלונות, נכון שאולי רבים היו מתנזרים, אבל אני לא מאמין שאנשים הולכים סתם. הולכים לחופש כי זקוקים לחופש. לצרכי רפואה, אך לא רק. יש אנשים שחייבים להחליף אווירה, לצאת להפסקה בתוך העולם שאנחנו חיים בו. אני רואה את תפקידי כעזרה לאנשים.

"זה כמו חופשת 'בין הזמנים' ", מאבחן הרב. "אנחנו יודעים שהיא מביאה בכנפיה בעיות, אבל אף אחד מגדולי ישראל עדיין לא הורה לבטל את ימי 'בין הזמנים'. זה אמנם בדיעבד, אבל הבדיעבד צריך עזרה. כאשר משפחות רבות בציבור החרדי דורשות נופש, אני חושב שזה זיכוי הרבים לספק עבורן כשרות מהודרת. אני רוצה לעשות הדברים במקום שאין אנשים".

על איזו רמת כשרות אתם מקפידים?

"אני נותן הכשר רק למטבח שמתאים לכל השיטות. לכן, המוצרים שאני מכניס הם רק משני גופי הכשרות המובילים, אלה שכולם סומכים עליהם. אני לא רוצה לפגוע באף אחד, כל הבד"צים הם יקרים ועושים עבודה חשובה. אבל יש כאלה שכולם משתמשים בהם. אנחנו רוצים שהכשרות שלנו תהיה שווה לכל נפש, שלכל יהודי חרדי תהיה פינת נופש ללכת אליה ולסמוך עליה. אם היית שומע אלו מגדולי ישראל באים בעצמם לנוח, לא היית שואל שאלות. גם גדולי ראשי הישיבות וגם אדמו"רים דגולים".

האם מתן תעודת כשרות מותנה בכך שהמלון יותאם לצרכי הציבור החרדי גם בתחומים רחבים יותר כמו צניעות, שמירת שבת וכיוצא באלה?

"כן, בוודאי. אנו מפקחים על כל ההיבטים. לא מזמן הכנסנו לאחד המלונות משגיחים מטעם ועדת צניעות ידועה, בנוסף על משגיחי הכשרות. אי אפשר להכניס יהודי למלון שרמת הצניעות שבו אינה מתאימה ליהודי חרדי".

אז מהן הדרישות שלכם מבתי מלון?

"שהחלונות בחדרי האירוח אינם משקיפים על בריכה השחייה, וכמובן שאין מנויים קבועים האמורים להפתיע ולבוא לבריכה ולחדרי הכושר. אי אפשר לתת הכשר לחצאין, ולכן אנו נותנים הכשרים רק למלונות שמיועדים רק לציבור שומרי המצוות, ובחוץ לארץ, שם המלונות ענקיים ואי אפשר לשכור מלון שלם רק לחרדים, אנו מוודאים שהאגף המושכר לחרדים יהיה נפרד לחלוטין.

"באחד ממלונות ים המלח התעוררה בעיה. אשת הרופא הגיעה באופן שאינו הולם. דרשנו להשעות את הרופא בתקופה שבה מושכר המלון עבור הציבור החרדי, ובמקומו הובא רופא חרדי. יש שם חנות לממכר עיתונים? ביקשנו מההנהלה להסיר משם את העיתונים שאינם תואמים את אורחות חיינו. הם ביצעו את הבקשה, למרות שהחנות אינה שייכת למלון".

כלומר, הרב פורס את חסותו המלאה על המלונות שבהשגחתו?

"בהחלט, כל ההיבטים נלקחים בחשבון".

מה באשר לחדרים שבהם יש מרקעי צפייה?

"נגעת בנקודה כואבת, כי זוהי בעיה שעדיין לא נפתרה לגמרי. לא הצלחנו להסיר את המרקעים מהחדרים. אז במלונות שמייעדים אותם לתקופות מסוימות עבור הציבור החרדי, הבעיה קטנה יותר, כי הנהלת המלון מנטרלת את המכשירים מלכתחילה. אבל קיימים מלונות שאורחיהם הם לאו דווקא מהציבור החרדי, ושם קשה לסגור המרקעים, עקב דרישותיהם של מבקרים רבים. למרות שניסינו להתגבר על כל בכל מיני דרכים, הבעיה הזו טרם הגיעה על פתרונה".

זה לא נורא עבור יהודי חרדי שבא עם ילדיו?

"ברור שזו בעיה גדולה. אם אדם מגיע עם ילדיו, הוא צריך לדעת שעליו להיות עם עין פקוחה, עשרים וארבע שעות ביממה".

אין נאמנות - אין כשרות

חזותו של 'הרב המכשיר' חסידית, הופעתו מעוררת יראת כבוד, ואולי זהו הפענוח לחידת היותו מקובל על קהלים כה נרחבים, למרות אלמוניותו היחסית. בעצם הוויתו ונוכחותו, הוא מייצג אנטי-תזה לרב מטעם, ואב-טיפוס לרב של פעם. יש בו תום חסידי טהור, ולמרות שהוא בא במגע יומיומי עם ענף רווי יצרים, תחרות ורמאויות, רבב לא הכתים אותו מעולם. כאשר זיהה תככנות ורמאות, ברח מהן כמפני האש. לכן, כשהוא מספר שכל מטרתו בהענקת הפיקוח על בתי המלון אינה אלא לשם שמים, כדי להיות במקום שאין אנשים ולוודא שהעם היוצא לשדות הנופש יזכה לכשרות מהודרת, לא קשה להאמין לו.

ממקום מושבו בראשון לציון, פרוסה מצודתו של הגר"מ נחשוני לא רק על בתי מלון בארץ הגליל ושיפולי ים המלח, אלא גם על מלונות בחו"ל שיהודים חרדים מתאווים להם כמקום נופש. באזור מעיינות המרפא שבצ'כיה, קיים מלון הזוכה להשגחתו של הרב נחשוני מדי שנה, וזאת לצד בתי מלון ברחבי אירופה, שקבוצות חרדים מבקשות להכשירם לשהייה מהודרת. הכל יודעים כי במקרה כזה יוצרים קשר עם הרב נחשוני, שנענה לאתגר בשמחה.

עולמו רחוק מעולמם של מזימות, וממשקפיו הוא רואה רק טוב. עובדה היא, שלאורך שיחה בת שעתיים לא שמענו מפיו מילה רעה על אף בריה שבעולם. מי שמכיר מעט את הענף - יודע כמה נדיר הדבר במחוזות אלו.

ולמרות כל זאת, הוא לא איש שניתן להערים עליו, 'לסדר' אותו. חושיו מחודדים מכדי לעשות זאת. מאכערים של נופש שניסו אותו, הספיקו להתחרט על כך פעמים רבות.

הרב מקפיד להתרשם מקרוב בכל בית מלון המבקש את חותמת הכשרות?

"בוודאי. בצ'כיה למשל הייתי בפעם הראשונה כדי ללמוד את התשתית. כיום אני מדריך את המשגיחים שלי כיצד להכשיר את מטבח המלון. אני לא מרבה לנסוע לחו"ל, אבל כאשר יש צורך, אני טס לשם על מנת לחזור ארצה עוד באותו היום. אני לא נוהג להתעכב.

"מאוד לא פשוט להעניק הכשר לבתי מלון שאינם עומדים בכשרות מהדרין לאורך כל השנה. להכשיר את כל הכלים, זוהי מלאכה קשה שאין כדוגמתה. אבל אין ברירה. אני לא מדבר על כלי טריפה, אלא על כלים שמשמשים למזון בכשרות רגילה של הרבנות הראשית, כמו בכל המלונות בארץ. כאשר מבקשים להכשיר מלון כזה כדי שיעמוד בסטנדרטים של מהדרין, אני מגיע עם הצוות כדי להכשיר את כל הכלים".

וכיצד מכשירין?

"אם אתה מדבר על בתי מלון בארץ, אנחנו מסתפקים בליבון קל, כי סוף-סוף הרי הכלים כשרים ואנו מבקשים רק לשדרג לרמת מהדרין". 

ובחוץ-לארץ?

"גם שם התהליך דומה, אך הליבון הוא ליבון חמור, ולכן אין אפשרות להכשיר תבניות, תנורים וכדומה. שם הדרישה היא לכלים חדשים". 

אתם מכשירים סכו"ם וצלחות?

אפשר להכשיר ובמקומות רבים אנו עושים זאת, אך בדרך כלל אנחנו משתדלים לקנות כלים חדשים. במלונות המוסבים מדי שנה לקליטת ציבור חרדי, הכלים נשמרים משנה לשנה".

מה באשר לתנורים?

"אם מדובר בתנורים ללא נקבים וחריצים ודפנות התנור אינם באים במגע עם האוכל, אנו מכשירים אותם".

ישנה בעיה בבתי מלון בארץ, לגבי צלחות פורצלן. רוב פוסקי ההלכה טוענים, שמכיוון שמדובר ב'כלי שני', אין צורך להכשירן. אני עצמי שאלתי פעם את הגר"מ הלברשטאם זצ"ל, והוא הורה לי שיש להן תקנה אם אגעיל אותם שלוש פעמים, היות ומדובר בכלי שני. אבל במקומות שבהם אני נותן הכשר, אני משתדל להשתמש בצלחות חדשות, לפחות עבור המזון החם".

וכל הכלים עוברים הטבלה?

"המשגיחים מטעמי מטבילים את כל הכלים. כשמדובר במלון שמושכר ליום או יומיים, עבור שמחה משפחתית וכדומה, למנהג הספרדים מקלים בדבר ואין צורך להטביל. עבור המחמירים אין עצה מלבד השימוש בצלחות חד-פעמיות".

קרה פעם שסירבת להעניק הכשר לבית מלון כלשהו?

"בוודאי שזה קרה. לא אחת ולא שתיים".

באלו מקרים למשל?

"לא מכבר התבקשתי להעניק פיקוח כשרותי לבית מלון כלשהו. הגעתי למקום, וראיתי שבריכת השחייה ממוקמת במרכז המתחם, במקום מרכזי ובולט. אמרתי שאני לא יכול להעניק הכשר למקום שכזה. היה מלון אחר, שבלובי הכניסה היתה תמונת ענק המתפרסת לכל רוחב הקיר, שאינה הולמת בלשון המעטה. הסברתי ליוזמי הנופש שאין לי אפשרות להעניק להם הכשר.

"מקרים נוספים שבהם אני מסיר את חסותי, התרחשו כאשר זיהיתי שבעל המלון או יזם הנופש אינו אדם ישר. אם מתעורר בי חשד שהאנשים אינם נאמנים, אני מסרב בכל תוקף להעניק תעודת כשרות", משתף הגר"מ נחשוני את קוראי 'משפחה'. 

'מכירת חמץ' בתמוז

בלי שמות כמובן: איך נוכל לדעת על איזה נותן כשרות אפשר לסמוך?

"כשיהודי בא לבית מלון, עליו לברר תחילה על זהותו של הרב הנותן את תעודת הכשרות. יש הרבה רמאויות בתחום הזה. מדביקים את התואר 'הרב הגאון' לאדם שאינו מוכר. אנשים רואים 'הרב הגאון', ונוטים לסמוך, מבלי לדעת שיש הרבה 'רבנים גאונים' שלא ניתן לסמוך עליהם אפילו בדיעבד. במקומות רבים משתמשים בשמו של המשגיח מטעם הרבנות, ומציגים אותו כ'הרב הגאון', והעולם-גולם קונה את הבדותא. אשר על כן, בראש ובראשונה צריך לברר על זהותו של הרב המכשיר.

"לאחר מכן, גם לאחר שהוברר כי מדובר בתלמיד חכם וירא שמים, חשוב לוודא שמדובר באדם בעל פרקטיקה וניסיון מעשי, כי בתחומים רבים ניתן להיכשל בתום לב.
הנה, לפני מספר חודשים הוזמנתי להכשיר מלון בטבריה עבור קבוצת נשים חרדיות שהגיעו לנפוש במשך יומיים. באתי למטבח, וראיתי שני סירי בישול ענקיים, מלאי ברגים. ביקשתי להסיר את הברגים, וגיליתי שמן חם שתפקידו לסייע בזירוז הבישול, כי אם לא הסרת את השמן, לא הועילה ההכשרה כלום. אבל מנהל המטבח סירב לשתף פעולה, באומרו: 'בשבוע שעבר היה כאן רב ידוע וחשוב, והוא הכשיר את המטבח מבלי להעלות את הדרישה המוזרה שלך'. מה הסיבה? הרב ההוא אינו ירא שמים? הוא אינו בקי בהלכה? חס ושלום! פשוט, הוא לא חי את התחום. אין לא את הידע הפרקטי הדרוש.

"יש לי בעיה עם 'מומחים לכשרות': אם הם אינם מורי הוראה, או אינם מתייעצים עם מורי הוראה, זו בעיה גדולה. באחד מבתי המלון נתקלתי בתנור שאופים בו בשר ודגים בו זמנית. בשולחן ערוך נפסק שהדבר אסור, משום 'חמירא סכנתא מאיסורא'.

במקרה כזה, על הרב להחליט, האם להשליך כמויות עצומות של מזון לאשפה, או להתיר את התבשילים, בגלל שהדג היה בשיעור של פחות משישים ביחס לבשר. מצד שני, ישנה מחלוקת סביב השאלה האם ביטול בשישים נאמר גם לגבי 'חמירא סכנתא'. זוהי מחלוקת בין הש"ך והט"ז, שבה ה'חתם סופר' מכריע להיתר. זו סיטואציה שאירעה לי לפני מספר שנים". 

רגע, טרם דיברנו על בישולי עכו"ם...

"אוהו, על כך צריך לכתוב ספר. יש מחלוקת בין הרמ"א למחבר בקשר להגדרת בישולי עכו"ם. בעוד הרמ"א מסתפק בכך שיהודי הצית את האש, הספרדים מקפידים שיהודי גם יניח את הקדירה. אנחנו מקפידים, כמובן, גם לשיטת המחבר. זו השאלה הראשונה שאני נשאל מקרב רוב האנשים שיוצאים לבתי מלון. זה מאוד איכפת לציבור. בבתי מלון נהוג שפועלים גויים מווסתים את החום בסירים. בימי הנופש למהדרין אנו מזיזים את הפועלים הללו ודואגים להעסיק אותם בקילוף תפוחי אדמה וכדומה.

"יש עוד נושא שהספרדים דורשים אותו, והוא שהבשר יהיה גלאט על פי שיטת ה'בית יוסף'. כשרותו של הגרמי"ל לנדא מקובלת גם לפי ההולכים לשיטת ה'בית יוסף', כי כולם יודעים שהוא מקפיד על 'גלאט בית יוסף'. משום מה, רווחת סטיגמה אצל ציבור ספרדי מסוים, ש'העדה החרדית' אינה מקפידה על כך. הסיבה לכך היא, שבעבר היתה ה'עדה החרדית' חותמת על בלנקים שבהם נכתב: 'בית דין צדק לכל מקהלות האשכנזים'. אבל למעשה, יש לי מכתב שכתב לי הגר"מ ברנדסדורדפר זצ"ל, שהיה ראש 'ועד השחיטה' של ה'עדה החרדית', שבו הוא מאשר לי שמערכת הכשרות של ה'עדה החרדית' מקפידה על שיטת ה'בית יוסף'. הספרדים מתקשים להשתכנע בכך, ולכן אנחנו משתדלים לספק את דרישותיהם".

כל הכלים עוברים טבילה?

"ישנם מעניקי כשרות שאינם דורשים שהכלים יוטבלו, בטענה שאלו כלי מסחר הפטורים מטבילה. מדובר בכמות עצומה של כלים, ואין אפשרות להטביל את כולם".

מה אתם עושים במקרה כזה?

"במקרה שלא ניתן להטביל את הכלים, אנחנו מבצעים מכירה לגוי, כעין מכירת חמץ, שבמסגרתה הגוי קונה את כל הכלים למשך תקופה. כך הכלים פטורים מטבילה, היות ואינם בבעלות יהודית. אבל אנחנו עושים קניין ממש, לזמן קצוב, עם סכום כסף, עם כל הפרטים והדקדוקים, שהדבר לא ייראה כהערמה".

ולמה לא לטבול?

"כי אלו כמויות אדירות של כלים. כל פעם אתה מוצא עוד ועוד כלים, ואתה לא יודע אם מנהל המטבח לא רימה אותך. אם אתה יכול להטביל, אדרבה ואדרבה. אבל אם לא, אז זהו הפתרון". 

לכתחילה?

"זהו פתרון שמופיע ב'שולחן ערוך'. הרבנות, אגב, תמיד עושה את זה". 

כהררים בשערה

אם במהלך ימות השבוע מסתכמות השאלות המתעוררות באתרי הנופש בתחום הכשרות והצניעות בלבד, הרי שעם פרוס השבת הופכת הבעיה לסבוכה כפליים. עשרות שאלות שהררים של חילולי שבת תלויות בהן, קיימות בכל בית מלון ממוצע. מחילולי שבת במטבח, עבור דרך שאלות עירובין בקמפוסים המקיפים את המלון, וטרם אמרנו מילה על מצלמות אבטחה, דלתות מגנטיות, כרטיסים אלקטרוניים לפתיחת חדר האירוח, ועוד.

"אכן, השאלות בשבת רבות מספור", מקדים הרב. "זה מתחיל במטבח, בשאלות האם וכיצד לחמם את המאכלים, ומסתיים בדיני 'מגיס', ואפילו מלאכת 'קושר'. ראיתי בבית מלון כלשהו, שהפועלים נוהגים לקשור את החלות בשקית ניילון, בקשירה כפולה. זו מלאכה אסורה לכל דבר, ולא ברור אם מותר להשתמש בחלות שכאלו, שנשמרו בתנאים של חילול שבת. בארוחת הצהריים מגישים אוכל חם. מישהו חשב פעם כיצד שומרים על החום מבלי שהתבשילים יישרפו או יחמיצו? ובכן, במרבית המלונות הפועלים הגויים מניחים את התבשיל על הפלטה בעיצומה של השבת, תוך הסתמכות על היתר, לפיו גם הם טועמים מהמאכל, כך שזה נעשה לצרכם. אנחנו, לעומת זאת, איננו מסתמכים על ההיתר הזה. פיתחנו תנורים שניתן לכוון אותם באופן מדויק, שנוכל להניח בהם מאכלים מערב שבת כך שהם לא יישרפו או יחמיצו, אך גם ישאירו את האוכל חם עד לצהרי השבת, ואף עד לשעת הסעודה השלישית", מספר הגר"מ נחשוני.

איך אפשר לקחת אחריות על מערך כזה? הרי זה בבחינת 'פסיק רישיה' שלא יהיה כשלון...

"נכון, אבל אם יש לך משגיחים טובים ומקצועיים שאתה סומך עליהם - לא ידידים שלך ולא בחורי ישיבות שרוצים להרוויח משהו בימי 'בין הזמנים' - אתה יכול להיות רגוע. המשגיחים נמצאים במקום 24 שעות ביממה, והם מיומנים ומהירים במלאכתם. הם ערניים לנוכח כל בעיה, ערוכים לכל תרחיש. אבל זה בתנאי שאכן יש לך כמות מספקת של משגיחים. אנחנו הרי לא מדברים על בתי מלון מאוד גדולים, אלו בתי מלון בגודל ממוצע, ואם יש לנו ארבעה משגיחים - לפעמים שניים מתוכם אפילו מטעם הרבנות ושניים מטעמנו – ניתן להגיע למצב שבו אין רגע במטבח ללא נוכחות משגיח. במצב כזה, אני חושב שברוך השם אין תקלות". 

והרב יכול לקחת אחריות מלאה על שבת ללא איסורים?

"אני חושב שכן. הרי מישהו צריך לעשות את זה. אנשים נוסעים ממילא". 

איזה בעיות הלכתיות נוספות מתעוררות בשבת?

"ישנן בעיות קשות. קודם כל, צריך להקפיד שכל החיישנים האלקטרוניים השונים ברחבי המלון ינוטרלו מערב שבת. באשר למצלמות האבטחה - זו דרישה ביטחונית ואי אפשר להפסיק את פעילותן. בעבר ניסינו לדרוש זאת, אך נתקלנו בהתנגדות עזה מצד מערך האבטחה".

אז מה עושים?

"אם המצלמות מְצַלמות כל העת, ללא קשר לעוברים ולשבים, אין בכך בעיה". 

כמדומה שמרן הגרי"ש אלישיב סבור אחרת...

"אכן, ולפי דעתו מדובר בבעיה מהותית, שעדיין לא אותרה הנוסחה שתאפשר להתגבר עליה. זה קיים בכל המלונות.

"יש גם בעיה עם מה שמכונה 'מעליות שבת'. במקומות רבים מדובר במעליות שתוכנתו באופן פרטי, מבלי לקבל את אישורו של מכון מוסמך כלשהו. פשוט מרמים את הציבור. היינו בכמה מקומות, וראינו שהמהנדס עושה זאת על דעת עצמו. יהודים יראים ושלמים לא משתמשים במעליות שבת, אף כאלו שקיבלו תו תקן ממכוני הלכה וטכנולוגיה. אבל אלה שכן משתמשים - עליהם לדעת שיש כאן הרבה רמאויות, היות ואף רב לא בדק את המעלית.

"נושא נוסף שמעסיק אותנו רבות, קשור למיחמי המים. ישנם כמה סוגים של מיחמים לשבת. יש מהודרים פחות ויש יותר. השאלה היא האם המים נכנסים אליו ללא כל קשר לכמות המים שמוציאים ממנו. אלה הפועלים על עקרון של 'גרמא' מתאימים יותר למרכזים רפואיים. במלונות שיש רק מיחמים כאלה, אנחנו מכינים דודי מים מערב שבת, כי אנחנו מעדיפים שלא לסמוך על פתרון ה'בדיעבד' הזה.

"חשבת פעם איך מסירים את סירי הענק של החמין מהפלטה בבתי המלון?" מאתגר אותנו הגר"מ נחשוני. "הרי אלו סירים שאי אפשר לטלטלם מרוב גודלם. ואילו אם נרוקן את הסיר בעודו על הפלטה, נעבור על איסור 'מגיס'. מה עשינו? מצאנו פתרון. דאגנו לכוון את שעוני השבת באופן שהפלטה תפסיק את פעילותה זמן קצר לפני מועד הארוחה, וכך, כאשר מגיע תור חלוקת הצ'ולנט, הפלטה מכובית. מדובר בסירי ענק, וגם אם חולפת שעה ארוכה מאז הפסקת הפעילות, החמין שומרים על חומם.
"במשך מספר שבועות ערכנו מדידה של החום, כדי לאפשר את השארת התנורים על מידת חום מינימאלית, שתשמור על חום המזון מבלי שיהיה צורך להפעיל את התנורים בשבת. הגעתי לטמפרטורה הנכונה, ומאז אני מורה לבצע זאת בכל המלונות שבהשגחתי. אנשים לא מאמינים כשהם מגלים שב'שלשודס' (סעודה שלישית - א"א) מוגשות להם פשטידות חמות שלא נשרפו...

"גם בשולחנות שבבר, יש בעיות 'מגיס' משל עצמן. ההגשה העצמית נעשית מתוך מגשים רותחים, לפעמים מכלי ראשון, כאשר מתחתם מסודרים צינורות חימום. הספרדים אמנם מקלים בזה, שבתבשיל שכבר התבשל כל צורכו אין חשש 'מגיס', אבל ה'משנה ברורה' מחמיר בדבר. הפתרון הטוב ביותר הוא לשים את האוכל על שולחן שצינורות החימום לא עובדים בו". 

ומה באשר לעירובין?

"במקומות רבים יש בעיה של ממש, היות שלא ניתן לסמוך לכתחילה על העירוב המקומי, או שמדובר במלון שנמצא באזור מבודד. במקרה כזה, אנו מתקינים עירוב פנימי, מסביב למתחם המלון. ועוד לא דיברתי על מלונות שחוף הים מקיף אותם, ששם הבעיה סבוכה בהרבה".

איך פותחים את חדרי האירוח בשבת?

"במלונות בארץ יש אפשרות לפתוח את החדרים גם במפתחות רגילים. במלונות בחו"ל אין פתרון כזה, והדלתות נפתחות רק באמצעות כרטיס מגנטי".

אז מה עושים?

"שמעתי על רבנים שמתירים זאת בדרך כלשהי, אך אנחנו לא סומכים על ההיתר הזה. מה שאנחנו עושים בדרך כלל, זה שאנו נמנעים מלסגור את הדלתות, ובכל קומה מציבים שומר.

"אבל זה עדיין לא כלום. אתה יודע שבמרבית המלונות יש להנהלת המלון יכולת לעקוב אחר כל תזוזה בפתח החדר? המנהל יודע, און-ליין, אם החדר מאויש או שהוא פנוי, וזאת באמצעות אמצעים אלקטרוניים מתקדמים, באופן שאם אתה מתהלך בחדרך למעלה, אתה משפיע על תזוזות אלקטרוניות למטה. גם לבעיה זו אנו נותנים את דעתנו".

אל תעשו הנחות 

לטובת הקוראים, אבקש מדריך קצר: מה אני צריך לבדוק כאשר אני מחפש בית מלון כשר למהדרין?

"תחילה עליך לברר עם מעניק הכשרות באלו סוגי בשר משתמשים במלון, כדי לוודא האם זה מתאים להכשר שאתה נהנה ממנו לאורך כל השנה. כיום, ההגדרה 'מהדרין' היא מושג רחב מאוד, שמתפרס מה'עדה החרדית' והרב לנדא מכאן, ועד לרבנות כזו או אחרת בצד השני. כך שלפני כל דבר אחר, צריך לבדוק באלו סוגי בשרים משתמשים. שנית, צריך לברר האם ההקפדה על 'מהדרין' היא רק בבשר ובעופות, או שזה מתייחס לכל המוצרים. גם כאן התשובה אינה חד משמעית בכל המקרים.

צריך גם לברר האם מכשירים את הכלים או לא, כי לא בכל מקום מכשירים; האם רק חלק מהמלון הוא כשר למהדרין והשאר בכשרות רגילה - ואז, אוי ואבוי. לא יימלט שהמנות לא יתערבבו זה בזה. זו גם ההזדמנות להתריע גם על חתונות, שבהן בעלי השמחה מזמינים כמה מנות מהדרין עבור מוזמנים חרדים. העופות דומים זה לזה, ואין כל אפשרות לוודא שהמנה המגיעה אליך הסועד, היא אכן למהדרין. הפתרון היחיד הוא לדרוש מנה ארוזה, כמו במטוס".

איך מבררים את כל זה?

"פשוט מרימים טלפון. שואלים מי המשגיח, מהי רמת הכשרות, באלו הכשרים נעשה שימוש. לא לסמוך בעיניים עצומות. בעונות הבוערות, יש לי יותר ממאתיים שיחות נכנסות ביום. אנשים מתקשרים, דורשים הבהרות, ואני שמח. אני שמח שהנושא נכנס לתודעה יותר ויותר, שאנשים לא סומכים על הצהרה כזו או אחרת של בעלי המלון, שלא עושים לי הנחות. אך עדיין, ההתעניינות אינה מספקת. יש עדיין נטייה לסמוך על הנכתב באופן אוטומטי, ואני מקווה שהראיון הזה יגביר את התודעה... אני פונה לציבור: אל תעשו לי הנחות".

כאשר בית מלון מקבל השגחת-מהדרין מרב מוכר שניתן לסמוך עליו בענייני כשרות - משמעות הדבר היא שאנו יכולים להיות רגועים גם באשר לשאר ההיבטים, דוגמת שבת וצניעות?

"לא תמיד. לא כל הרבנים דומים בדרישותיהם. יש רבנים שרק הכשרות מעניינת אותם והם אינם נוטלים כל אחריות על שאר העניינים. גם את זה צריך לשאול. פעם היינו בכנס רבנים, ובאמצע השבת התברר שישנם מנויים קבועים המגיעים לבריכה. באו אנשים בצהרי השבת לרחוץ בבריכת השחייה. ואז, השם ירחם. המלון עמד תחת הגדרת 'מהדרין' אך האווירה בשטח היתה איומה. נותני כשרות שאינם נותנים את דעתם לנושאים מעין אלו, מתרשלים במלאכתם".

אתה אחראי גם לתקינות המזוזות בפתחי החדרים?

"שאלה מצוינת. האמת היא, שאני עוקב גם אחרי הנושא הזה. צריך לתפוס קשר טוב עם בעל הבית, כדי לשכנע אותו לבדוק את המזוזות. כאשר מדובר במלון שנשכר לשלושה או ארבעה ימים, אין לך הצדקה לדרוש ממנו דרישה מן הסוג הזה. אבל אנחנו מעירים".

ולגבי המקוואות?

"גם כאן, הפרוץ מרובה על העומד. לא הייתי סומך על כל מקווה בכל מלון, אלא אם כן יש גוף מוסמך שמאשר את כשרותו. במקומות מסוימים אנחנו הופכים את הבריכה למקווה, עבור יהודים חסידים ויראי שמים המבקשים לטבול בשבת בבוקר, או בכל יום לפני התפילה".

ומה עם כשרות ספרי התורה?

"בעיה גדולה, אך משתדלים לדאוג גם לנושא הזה, שיהיה ספר תורה כשר. במלונות בטבריה יש לי את הרב הממונה על הכשרות בעיר, ולשבחו ייאמר שאם אני מרים לו טלפון, הוא דואג להביא ספר תורה מהודר מאחד מבתי הכנסת, לכל מלון שאני מבקש. אבל בדרך כלל אנו דורשים ממפעיל הנופש לדאוג להביא ספר תורה מהודר. היו מקרים רבים מספור, שבהם התגלתה טעות בספר התורה בעיצומה של הקריאה"...

הזכרתם רבות את נושא הצניעות. מה צריך לבדוק מראש כאשר נרשמים?

"בעיקר צריך לבדוק האם רואים את הבריכות, האם הן מכוסות. בהרבה מקומות רואים את הבריכה מהחדרים, וכמובן שזו בעיה. במקומות כאלה לא נותנים הכשר, אלא אם כן הבריכה מכוסה הרמטית או שהיא מושבתת לגמרי". 

היה יהודי בצאתך

"קיימת בשוליים תופעה של הציבור החרדי שחושבים שכאשר הם באים למלון, הותרה הרצועה והם יכולים להקל ראש בנושאים שבביתם לא עולה על דעתם להקל", מתלונן הגר"מ נחשוני. "יש אנשים חרדים שחושבים שגם הדת יצאה לחופש. ככה הם בטוחים. הם נוהגים אחרת מאשר בבית. כתוב: 'ובשר בשדה טריפה לא תאכלו'. בשדה צריך להקפיד יותר מאשר בבית, כי בשדה קיימת תחושה של הפקרות.

"במקרים רבים אנו מתאמצים עד דכדוכה של נפש כדי שתהיה אווירת 'מהדרין', ואז באים אנשים מתוכנו, שאומרים לי: 'אל תגיד לנו מה לעשות, אנחנו עכשיו בחופש'. זה מכאיב את לבי. האם כך היינו רוצים לחנך את ילדנו?"

יש תופעות של חילול השם?

"יש תופעה כזו בשוליים, והיא ראויה לכל גינוי. יש אנשים בודדים שבטוחים שאם הם מגיעים למלון, מותר להם הכל. יש אנשים, שכאשר הם בדרכם לבריכה הם מסתובבים בלובי המלון באופן שהייתי חוסך את תיאורו מהקוראים. איזה פנים יש ליהודי חרדי כשהוא מסתובב כך?!

"לפעמים אני ממש נדהם: איך יהודי לא מתבייש?! יהודים שלנו, אנשים נשואי פנים לכאורה. אין זאת אלא שהנופש סנוור אותם, שהם לקחו אותו צעד אחד קדימה מדי.
"אבל עדיין", מתנחם הגר"מ נחשוני, "יש לנו במה להתגאות. בעלי המלונות מספרים לי על ההתנהגות הנאותה, על ההקפדה בממון הזולת. את זה הם מאוד משבחים.

בציבור הכללי נהוג 'לסחוב' מגבות הביתה. הציבור החרדי מקדש שם שמים בהליכותיו. אם כי, אצלנו יש בעיה אחרת: אנשים חושבים שבבית מלון צריך לטעום מכל דבר, והם מעמיסים כמויות מזון אסטרונומיות במערכות של צלחות על גבי צלחות, כאשר בפועל הם לא אוכלים אפילו רבע מהכמות. המנהלים מעירים לי על כך לא אחת. הם אינם רואים זאת בעין יפה".

התבלבלנו: האם ראוי לכתחילה לצאת לנופש, או שעדיין, למרות כל המתואר, 'אשרי יושבי ביתך'?

"ברור, שמי שיכול להישאר בבית, הכי טוב אם יעשה זאת. אם יש אילוצים שמחייבים יציאה לבית מלון, אנחנו כאן כדי להפוך את הנופש למהודר יותר. זה כמו שיהודי צריך להגיע לבית חולים, ויש כל מיני חברות שדואגות לכשרות מהדרין עבור המאושפזים בבתי החולים. אלה שנופשים, טוענים שהם זקוקים לכך ממגוון סיבות. כאמור, אני אישית עד היום לא יצאתי".

הרב מרבה להסתובב בשטח?

"במקומות שאני נותן כשרות, רואים אותי בשטח. אני לא רב של פקסים. פתאום אני מופיע בחמש בבוקר, בעשר בלילה, רואים אותי. אבל לעולם אני לא נשאר לשהות במקום.

"כל גדולי ישראל שאני פוגש, מעודדים אותי. יש רבנים גדולים מחו"ל שבאו למלונות שבהשגחתי. היו אדמו"רים ידועים שערכו 'טיש' במקומות שתחת פיקוחי. אני רואה שהם סומכים על הפעילות ומעריכים את המאמצים, ואין לך עידוד גדול מזה".

חשוב לו, לרב נחשוני, לתת את הכבוד הראוי לעמיתיו השונים: "אני לא נותן הכשרות היחיד. כיום רבנים חשובים שעוסקים בזה ואפשר לסמוך עליהם, רק שצריך לברר כל דבר לגופו של עניין.

"יש משהו נוסף שאני מבקש להדגיש: אני לא גוף כשרות. בעבר היה לי הכשר, אך סגרתי אותו. אני לא בא להקים גוף כשרות, אני בא לעזור ליהודים, גם לאנשים פרטיים לשמחה במלון כזה או אחר, והם מבקשים רמת מהדרין. במקרה כזה אני נכנס לתמונה. אני עוזר להם, כי יהודי חייב לעזור". 

מאוד פופולארי כיום להקים גופי כשרות... הרב לא מאמין בזה?

"לא. אני לא סוחר, אינני מתהדר כגוף כשרות". 

גופי כשרות זה מסחר?

"לא, חלילה. אבל אני בא לעזור לאנשים. לא יותר".

שעות ארוכות בילינו במחיצתו, ועמדנו לראשונה על טיבה של כשרות מלונות. זו מלאכה סבוכה, מורכבת, כמעט בלתי אפשרית. ההכשרה נעשית מהטפחות ועד המסד, מהחדרים ועד המטבחים. ועדיין הרב שעמו עשינו שעות יקרות ומחכימות, חרד כל הזמן. הוא מפחד תמיד, חרד לכשרותו. הוא מבין את המעמסה שעל כתפיו.

אנו נפרדים ממנו. הוא מציץ שוב אל המטבח, מחליף משפט קצר עם המשגיח הניצב במקום, ומפליג חיש אל שדה התעופה, לבדוק שחלילה איש מצוות מטבחי אריזת מזון המטוסים שבפיקוחו, לא התרשל חלילה במלאכתו.

כי כזה הוא הרב נחשוני. נחשון, חרוץ, לא עושה לעצמו הנחות. בקיצור, רב של פעם.

מרא דאתרא של המלונות

הגר"מ נחשוני הוא מיזוג של ניגודים: יהודי חסידי בכל הווייתו, ויציר כפיהן של ישיבות סלבודקה ו'קול תורה'; שורשיו נטועים בערוגותיה של חסידות ספינקא, ואילו השעות שעשה במחיצת מרן הגר"ע יוסף, רבות מלהיספר; את שימוש החכמים שלו עשה במשך מספר שנים על שולחן הזהב של מורו ורבו, מרן הגר"ש הלוי וואזנר, אך אף על ידיו של מרן הגרי"י וייס זצוק"ל, ה'מנחת יצחק', יצק מים זכים.

ממי ינקתם הליכות עולם?

"למדתי בישיבות 'קול תורה', אצל מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך. הסתובבתי אצל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בסלבודקה, ואחר כך הלכתי ללמוד בכולל מיוחד לרבנים מיסודו של רבי ברוך רבינוביץ' ממונקאטש, כשראש הכולל היה הרב אברהם יצחק ליכטנשטיין, רב המשחטה הגדולה ב'מרבק' ומי שהסמיך את השוחטים מטעם הרבנות הראשית. הוא היה מומחה מספר אחת בדיני טריפות ושחיטה. לאחר מכן עשיתי 'שימוש חכמים' אצל מרן הגר"ש וואזנר, לאו דווקא בנושאי כשרות. זכיתי שיסמוך עליי את ידיו".

מכריו מעידים, כי לעולם לא יתפשר אף על הקל שבעקרונות הכשרות שאותם התווה עם קפיצתו למים האדירים של מתן חותמת כשרות לבתי מלון בתקופות הנופש, שבהן נוהרים בני תשחורת ואישי שיבה, העם שבשדות ותלמידי החכמים, אל בתי המלון שהוכשרו לשם כך ומבקשים להחליף כח, להעלות אבר כנשרים, ליעף ולא להתייגע. וכדי שנפישתם תיעשה על פי דקדוקי ההלכה מבלי שהדת תצא אף היא, חלילה וחס, לחופש, ניצב הגר"מ נחשוני, מרא דאתרא של מלונות רבים, על עומדו. במסירות, באיתנות, בכובד ראש.