קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







צוות חינוך נרחב השיב לשאלות גולשי COL ● חובה לכל הורה
(יום רביעי, כ' טבת תשע''ג)
מדור המומחים של COL הזמין את הגולשים להציג שאלות חינוכיות בפני צוות היועצים החינוכיים של מרכז "אור החינוך". עכשיו, יש גם תשובות מפורטות, שהפכו למדריך חינוך שאסור לכם לפספס ● ילד מתוק עם נטייה להרגזת אחרים, בן חמש שמחבק חזק מידי את אחיו התינוק, כיצד מגיבים כששומעים מהילד מילים גסות, איך שומרים על ילד בשליחות ממראות בעייתיים, ילדה שלא מגלה אחריות, התמודדות עם "מלכת הכיתה", שונות בין הורים, טיפול בקשב בלי כדורים, ועוד לכל התשובות בנושא חינוך
הבהרה חשובה: ידועה אמרתו של הרבי כי "הכלל הראשון בחינוך הוא שבחינוך אין כללים", וכוונתו לכך, שבגלל מורכבות ענין החינוך והיותו תלוי בפרטים רבים המשתנים ממקרה למקרה, אין אפשרות בחינוך לקבוע כללים מוכרחים שיהיו נכונים בכל מקרה, אלא רק לדבר על עקרונות ובכל מקרה פרטי צריך לבחון בחכמה את התאמתו לעיקרון.

במסגרת זו, למרות שכותבי השאלות מתכוונים למקרה הפרטי שלהם, הרי שמחוסר הכרות של המשיבים את כל פרטי המקרה אין באפשרותם לענות תשובה מדוייקת שתהלום את המקרה המסויים שעליו נשאלו. אלא הדברים נכתבו כעקרונות, והקוראים בחוכמתם יבחנו כל מקרה אשר הם נתקלים בו לגופו.

תמיד אפשר להיעזר בקו היעוץ הטלפוני חינוכפון 0777709770 כדי לקבל תשובה מדויקת יותר.

בהכנת התשובות השתתפו היועצים החינוכיים: הרב יעקב פלדמן, הרב יוסף מלכין והרב מנחם הלפרין.

(צילום: אילוסטרציה)
(צילום: אילוסטרציה)

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. ילד מתוק עם נטייה להרגזת אחרים
(2013-12-16 23:12:09)
שלום. בני בן 5- ילד חכם ופיקח, פעיל ודינמי. מגיל צעיר, כמדומני מגיל שנה וחצי כבר, יש לו נטייה לאלימות כלפי ילדים אחרים, גם כלפי האחים והאחיות בבית וגם בגן כלפי החברים. זה מתבטא כמובן כאשר ילד פגע בו בטעות או בכוונה, הוא מיד יגיב במכה/ נשיכה/ דחיפה, אף פעם לא יוותר...אבל בעיקר מה שמוזר לי שהוא אוהב גם ובעיקר ליזום- יש לו הנאה כזו להרגיז, להציק-לפעמים במילים, לפעמים בידיים. כשהיה קטן יותר היה נוהג לדרוס עם הבימבה, לדחוף ילדים קטנים ממנו, בהמשך למד גם להרביץ וכיום ההתגרות היא יותר מילולית אבל גם ידנית. ממה זה נובע ואיך מלמדים אותו להימנע מאלימות. בסה"כ אין לו טבע רע והוא אוהב לעזור ושמח שמשבחים אותו על מעשים טובים שהוא עושה (ואני מאד משתדלת לציין אצלו כל דבר טוב) אבל יש לו נטייה חזקה להתגרות וזה כאילו נשלף לו אוטומטית בלי הרבה מחשבה.

תשובה:
אין ילד עם "נטיה לאלימות" – נטיה נפשית פנימית לאלימות, אלא רק ילד שמשתמש באלימות לצורך השגת רווחים – התנהגות שגויה.

השימוש באלימות ובהרגזה קל מאד, הוא גם מספק לילד תחושה נעימה של כוח, מעמד ויחס מהסביבה. הילד לומד מתוך נסיונו [שמתחיל כבר בגיל מאד מאד נמוך] איזו התנהגות מביאה לו רווחים ואותה הוא מסגל. צריך למנוע מהילד את הרווח שמביאה לו ההתנהגות השלילית ולתת לו להשיג את אותו רווח והרבה בדרך חיובית. לכן, עיקר תשומת הלב שלכם צריך להיות לא בנסיון להסביר לו מה רע בהתנהגות אלימה, כי כל זמן שרק היא תספק לו את הצרכים שלו הוא ימשיך בה. אלא, בנסיון להבין מהו הצורך של הילד שאותו הוא משיג באמצעות ההתנהגות השלילית וללמד אותו להשיג את אותו צורך בדרך חיובית וקלה.

כדי לזהות את הצורך והרווח שלו בהתנהגות האלימה צריך להביא בחשבון את המיקום של הילד במשפחה, המעמד שלו בבית מול האחים או ההורים, המעמד שלו בחברה, הדימוי העצמי שלו [אם יש לו דברים חיוביים אחרים שבהם הוא מרגיש טוב וחזק].

בכל מקרה, מכיון שהוא כבר התרגל לדפוס ההתנהגות הזה נדרש תהליך מתמשך של שינוי הרגלים – ראו להלן תשובה לשאלה מס' 4.

חומר למחשבה: בית שיש בו שימוש באגרסיביות מילולית או פיזית מכל סוג שהוא – גם כדי להשיג "הישגים דקדושה" מלמד את הילד ללכת גם בדרך זו כדי להשיג את מטרותיו.
2. מחבק חזק את אחיו התינוק
(2013-12-17 00:00:53)
שלום,זה נשמע אולי שאלה פשוטה אבל אנחנו מתמודדים עם ילד בן 5 שמאוד מאוד מאוד אוהב את אחיו הקטן שרק נולד..וכל פעם שהוא בא איתו במגע הוא מאבד עשתונות מרוב התרגשות,מתרגש קופץ נכנס להיי..כשאני נותנת לו להחזיק אותו ביחד איתי הוא מחבק חזק ובפירוש אומר אני לא יודע מה לעשות מרוב שאני אוהב אותו..הוא קשור אליו מאוד,אבל מוציא את האהבה בעוצמות..הוא יכול לתפוס לו את הידיים ולמשוך חזק כי רוצה לרקוד איתו..כשמחזיק אותו הוא מתחיל לטלטל אותו ..ניסינו בדרך יפה להסביר,ללמד אותו שכשהוא מתרגש יחבק את עצמו חזק וכדו' ולא עבד,אחכ בדרך הקשה..כשעשה לו משהו כואב הוא לא נגע בו כל היום וכעסנו עליו..אבל אז היה מתוסכל ואומר אני שונא את אמא ואת התינוק הזה..הרגשנו שזה לא נכון כי בעצם זה בא מעוצמה של אהבה..אשמח לשמוע חוות דעת


תשובה:
לדבריך, הילד עצמו אומר אני לא יודע מה לעשות מרוב שאני אוהב אותו, הוא רוצה להרגיש שהתינוק לא רק של אבא ואמא אלא הוא גם שלו, אלא שהדרך שבה הוא תופס את הקשר שלו עם התינוק היא באמצעות המגע הפיזי. כשאוסרים עליו את המגע הפיזי הוא מרגיש שלקחו לו את התינוק ולכן הוא מגיב בתסכול.

במקרה כזה, אכן, אין מנוס מלהשתמש בסמכות שלכם ולמנוע ממנו מגע מסוכן בתינוק, אבל כמו בכל הפעלת סמכות היא צריכה להיות מנהלת ומנווטת ומספקת לילד את הצרכים שלו ולא סתם שולטת בכוח. לכן לא מספיק למנוע ממנו לגעת בתינוק ולהציע לו סתם פעולה אלטרנטיבית למה שהוא רוצה לעשות, אלא צריך ללמד אותו לבנות יחס אחר לתינוק, יחס כזה שיבטא בשבילו קשר ושייכות עם התינוק. למשל: כשאמא מטפלת בתינוק לשתף אותו ולהסביר לו מה אמא עושה ואפילו לתת לו לעזור במה ששיך, אפשר גם להטיל עליו סוג של 'אחריות' ביחס לתינוק כמו אחריות לומר לאמא כשהוא בוכה, אחריות לבדוק אם יש מלאי טיטולים זמין ליד מיטת התינוק, לקחת את הבגדים של התינוק לכביסה וכדומה. כשהוא ירגיש שגם לו יש 'חלק' בתינוק הוא לא יזדקק למגע הפיזי ולא יהיה מתוסכל אם הוא ימנע ממנו.

חומר למחשבה: האם רק כשמעמידים בפני הילד גבולות ביחס לתינוק הוא מגיב בתסכול, או שגם גבולות אחרים קשה לו לקבל וצריך לעבוד איתו בכלל על נושא הכלת הגבולות?

עוד חומר למחשבה: המגע החזק והאגרסיבי מופיע רק ביחס לתינוק? או שגם כשהוא נוגע או מחזיק דברים אחרים הוא עושה זאת יותר בעוצמה? יתכן ויש לילד בעיה של חוסר תחושה והוא כלל לא מרגיש מגע חלש אלא רק מגע חזק. א"כ אין לו כלל דרך להעריך אם הוא מלטף או לוחץ ומכאיב.
3. יועצים
(2013-12-17 00:29:55)
בס"ד
שלום וברכה
אני מבקש לקבל רשימה וטלפונים של יועצים חינוכיים או פסיכולוגים קליניים חב"דים/חרדי/דתיים מומלצים
מאזור הצפון
תודה בשו"ט

תשובה: אנא פנה אלינו orchunuch@gmail.com

4. איך להגיב למילים גסות
(2013-12-17 23:55:09)
שלום, אנו שומעים את בנינו בגילאים 6-10 מדברים בשפה לא נעימה- כינויים פוגעים. בד"כ התגובה שלנו: אצלנו לא מדברים כך/ זו לא שפה של חסידים וכדו'. זה לא כ"כ עוזר. כנראה בכיתה רגילים לדבר כך. לאחרונה השמיעו מילה שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום, מבחינתנו. מה עושים?

תשובה:
שפה לא יפה היא חלק מה"מחלות" שהילדים מביאים הביתה מהסביבה בה הם חיים. אין להיבהל מעצם העובדה שזה קורה. כמו בכל "מחלה" צריך להביא בחשבון שהיא תבוא ולטפל בה. [ראו בשאלה הבאה כיצד ניתן "לחסן" את הילדים].

לעצם הענין, שינוי שפה של ילד הוא תהליך של שינוי הרגלים. זהו תהליך מתמשך שדורש חוכמה ועקביות.

ראשית, כאשר הילד אומר מילה לא יפה חשוב לא לעשות מזה עניין גדול ולא להעצים בכך את הנושא כי זה גם נותן לו 'תמורה' של יחס מוגבר וגם הופך א"ז ל'בעיה' וממילא אח"כ קשה יותר להתמודד איתה. אלא להשאיר א"ז בפרופורציה של הרגל מסויים לא טוב. צריך להגיב כמו שהגבתם במשפט קצר שאומר זה לא השפה שלנו.

כמובן יש להימנע מאמירות מכלילות שמצמידות לילד תוית של "פה לא נקי" [אמירות כמו "שוב פעם אתה..., עם הפה שלך..., די תפסיק כבר עם צורת הדיבור הזו, כמה פעמים כבר אמרנו לך לא לדבר כך]
בזמן רגוע אפשר לפתוח עם הילד את נושא של משמעות הדיבור והשפה [כל אחד לפי גילו] ולשאול אותו לדעתו באיזה ביטויים מתאים להשתמש ולהוביל אותו בחכמה אל הביטויים הרצויים. אחרי שהוא מבין מה הרצוי ומה המצוי אפשר לומר לו אנחנו מבינים שאתה רגיל לשמוע ביטויים כאלו אבל תנסה לפני שאתה משתמש בהם לעצור רגע ולחשוב אם זה באמת מה שאתה רוצה לומר.

בהתחלה זה יהיה קשה לו מאד, אבל תתפסו אותו במקרים שהוא מצליח להתגבר ולשנות את הביטוי [אם מלכתחילה הוא לא משתמש בביטוי פוגע או אפילו אם הוא כבר אמר אותו והוא מוכן לשנות אותו] ולעודד אותו ולשבח אותו על זה. היחס הנעים שהוא יקבל והאמון שתתנו במסוגלות שלו לשנות את ההרגלים יתנו לו מוטיבציה להמשיך להתאמץ לדבר בשפה יפה.

חומר למחשבה: מה מפריע לנו כשהילד מדבר בשפה לא יפה ואנחנו לא מצליחים לשנות את הדיבור שלו. האם עצם המילים שהוא אומר, או חוסר היכולת שלנו כהורים להשפיע עליו. או החשש שלנו שהילד לא יכול לעמוד מול השפעות הסביבה.
5. חינוך בשליחות
(2013-12-18 05:23:46)
שלום וברכה.
זכינו ואנו בצבא המלך ובשורה הראשונה ובחזית ממש.. בשליחות..
ילדינו עדין קטן. אבל ב"ה,הוא קולט הייטב וגם מתחיל לחקות אחרים..

איך בפועל נוכל לשמר ולשמור מבנינו היקר מראות או דיבורים שיזיקו לחינוכו?
לדוגמא אופן דיבור המקורבים,התנהגותם. ואפילו בשטח המסעדה כשכולם שותים קולה בוקר צהריים וערב. ולמתוק כולם אומרים שאמא לא מרשה..מה שנכון, אך קשה לו מאוד להבין למה כולם כן..

יש הרבה שאלות אך אשמח לשמוע את הרעיון המרכזי במצב זה.
תודה וישר כח

תשובה:
נושא זה נידון בהרחבה בפאנל שקיים אור החינוך בשיתוף אגודת חב"ד אשקלון בימי החנוכה. בהשתתפות השליח הראשי הרה"ח מנחם מענדל ליברמן והרב יעקב פלדמן שיחיו. בגלל חשיבות הדברים נתייחס לכך בהרחבה.
להלן עיקרי הדברים כפי שהתפרסמו ב"מסר חינוכי" המופץ מידי שבוע במייל למנויים. [להצטרפות: s.m.chinuchi@gmail.com]

חשוב לזכור, גם אם ההורים בחרו להתמסר ולצאת לשליחות, הילדים לא בחרו בזה. הם נולדו אל תוך המציאות הזאת וזה לגמרי לא טבעי שהם ירצו בה. צריך להיזהר שלא לומר להם משפטים כמו "אתה שליח / חב"דניק לא מתאים לך להתנהג ככה", כי אם הילד לא מזדהה עם השליחות או החב"דיות שלו זה רק יגרום לו לשנוא אותם ולרצות לברוח מהם. צריך לפעול עם הילדים כדי שהם אכן ירצו להיות שלוחים ויכירו בערך החיובי שיש להם בשוני מסביבתם. הדבר צריך להיעשות בשלבים.

ראשית - לפני שאנחנו הופכים אותם לשליחים בעצמם. צריך לשתף אותם במצב הנמוך של הסביבה עד שהם בעצמם ירגישו את הצורך בפעילות, לספר לילדים שאנשים פה הם אחים שלנו ולתאר להם כמה אנחנו יכולים לתרום להם. כאשר הילדים יכירו בצורך הגדול, הם יזדהו עם השליחות ואף ירצו להיות חלק ממנה.

רק בשלב זה כאשר הילדים ירצו להשתתף בשליחות וירגישו חלק ממנה, הם ישאלו אותנו: מה אנחנו יכולים לתרום לשליחות? נשבח אותם על ההכרה שלהם ונספר להם כמה נחת רוח הם עושים לרבי בעצם הרצון שלהם להשתתף בעבודת השליחות. אך לא נפיל עליהם מיד רשימת משימות, אלא נבקש מהם בעיקר משימות שקשורות עם דוגמה אישית. נדבר איתם על התנהגות ראויה הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום, התנהגות שתקדש שם שמים ותגרום לסביבה שלהם לראות בהם אנשים טובים יותר ודוגמה לחיקוי.

עד עתה התייחסנו, אל הדרך שבה ראוי לרתום את הילד להשתתף לפי ערכו בעבודת השליחות. כעת נתייחס לדרך בה יש להתנהג איתו בהמשך הדרך. כדי להקל עליו את ההתמודדות עם החברה השונה.

ראשית, צריך לזכור לשמור על מקומו של הילד. שיהיה ברור לו שהוא אהוב על ההורים וחשוב להם לא פחות מהקהילה, ולהיזהר לא לתת לו להרגיש כי ההשקעה של ההורים בשליחות באה על חשבונו.

לא פחות חשוב מכך, ההתמודדות של הילד עם חברה ששונה ממנו היא קשה מאד, במיוחד אם הוא נחשף בחברה לדברים שיכולים לפתות אותו והוא צריך להתנזר מהם. חיוני שאנחנו ההורים נכיר בקיומו של הקושי אצל הילד ונבין שהוא לגיטימי. צריך להתעניין אצל הילד על הקשיים שלו, לתת לו להבין שהקשיים שלו מובנים ולגיטימיים ולדבר איתו עליהם, ואפילו לשתף אותו בקשיים שעברו ועוברים עלינו. פעמים רבות תוך כדי שיחה הילד עצמו יוכל לבטא מהם הדברים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ויגבש פתרונות בעצמו.
אך לא די בכך, צריך גם לתת לו כוח להמשיך בהתמודדות ולהצליח בה, נעשה זאת באמצעות עידוד בלתי פוסק. נבטא הערכה כלפיו על ההתמודדות שלו. גם אם יש נקודות שהיינו רוצים שהוא יצליח בהן יותר, לא נשכח את הנקודות שבהן הוא מצליח ועליהן מגיעה לו מלוא ההערכה ואותן צריך לחזק.

נשתדל שאל מול תחושת ההחמצה וההקרבה שיש לו כשליח, תהיה לו תחושה חזקה יותר, נעימה ומלאת סיפוק מההצלחה שלו בהתמודדות האישית ומהתרומה שלו להצלחת השליחות. כמובן, שאם הילד יראה אצל הוריו שמחה וסיפוק אמיתיים בשליחות שלהם הדבר יחזק את התחושה הזו גם אצלו.
6. חוסר אחראיות
(2013-12-18 11:56:19)
שלום, בתי בת ה- 12, ילדה פקחית, חכמה , נבונה . בביתנו הרגלנו את הילדים כי הם שותפים לבית ונוטלים אחריות, כל אחד בדרכו וכפי גילו.
בתנו , לא מצליחה לגלות אחראיות, אפילו לדברים האישיים שלה כמו: צריכה להעביר חפץ כלשהו למקום מסויים בשביל עצמה , נעזרת בכולם, אך כשהמטלה התבטלה והיא עשתה זאת לבד, לא מיידעת את הגורמים שהיו אמורים לעזור לה ואז הם מחפשים את אותו חפץ או אותה ו"מבזבזים" את זמנם לחינם.
איך אפשר להעביר לה אחריות?

תשובה:
הדרך שבה בחרתם היא דרך יעילה ובונה, הן לילדים – היא מרגילה אותם לאחריות ולחיי שותפות. הן לאוירה בבית - היא חוסכת ויכוחים יומיומיים ומחזקת את תחושת הלכידות של הבית.
כל ילד מסוגל לקחת אחריות ולעמוד בה ובתנאי שהוא יאמין בזה. אם ההורים יאמינו שהוא מסוגל לעמוד באחריות גם הוא יאמין בזה. כאשר אנו מעבירים לילדה מסר גלוי או נסתר שהיא לא אחראית או לא מסוגלת לבצע משימות בעצמה היא אכן תהיה כזו.
צריך לשדר לילדה שהיא אחראית והיא מסוגלת ופשוט לסמוך עליה. למסור לה משימות ולתת לה לבצע אותם בלי ללכת אחריה ולראות אם היא מצליחה לבצע אותם, אלא לומר לה את אחראית ואנחנו סומכים עליך ובטוחים שתבצעי את המשימה בהצלחה. יתכן שבהתחלה היא תיכשל ביישום האחריות אל תעשו מכך ענין, עידוד נכון על המקרים שבהם היא כן מצליחה ומסרים גלויים ונסתרים שישדרו לה שאתם אכן סומכים עליה יגלו את חוש האחריות שלה.
יתכן ובהתחלה היא תתנגד ותנסה לפטור את עצמה בטענה שאני לא אחראית או לא מסוגלת ואף תביא הוכחות מהמקרים שבהם היא לא הייתה אחראית. אל תתווכחו איתה, אלא חזרו בנעימות על המסר שאומר אל תזלזלי בעצמך אנחנו מאד מעריכים אותך וסומכים עלייך.
אם באמת תתמידו ותסמכו עליה, היא תתחיל גם לסמוך על עצמה ולהיות אחראית.
חומר למחשבה: כאשר אנחנו מבקשים עזרה מהילדים שלנו, האם אנחנו רק מחפשים להקל על עצמנו ולכן כשהם מתנגדים ומזקיקים אותנו להתעסק עם הנושא או אם הם מבצעים את המשימה בצורה לא מוצלחת שמצריכה אח"כ פעולת תיקון, במקרים אלו אנו נוטים לוותר על העזרה שלהם ולחסוך מעצמנו את הויכוחים או הצורך לתקן את מה שהם עשו. או שהמטרה שלנו היא לחנך אותם לאחריות ושותפות ולכן גם אם הם יתנגדו לתפקיד שהם קיבלו נאמר להם כי אנחנו לא מוכנים לוותר עליהם ואנחנו רוצים אותם כשותפים בבית שלנו, גם אם הם לא יצליחו לבצע את המשימה שלהם ונצטרך לתקן אחריהם לא נוותר על הנסיון שלהם כי רק כך הם ילמדו לקחת אחריות.



7. מלכת הכיתה
(2013-12-18 20:23:56)
אני מורה, יש בכיתתי מלכת כיתה, היא בינונית בלימודים אבל מאד כריזמטית. כדי לשלוט בכיתה היא מפעילה אלימות מילולית "עדינה" לועגת לפרטי לבוש שלא מוצאים חן בעיניה, ולפעמים אפילו לפרצופים של בנות אחרות. שמתי לב שיש בנות בכיתה שמפחדות לבוא עם פרטי לבוש חדשים מחשש לתגובתה.
ניסיתי להסביר לה על הפגיעה באחרות היא מכחישה שהיא פוגעת באחרות ולמעשה זה לא עוזר.

תשובה:
כמורה, במקרה זה יש לך שתי מטלות. מטלה אחת להגן על הכיתה מפני הפגיעה של המלכה. ומטרה שנייה להעלות את המלכה על דרך המלך.
כדי להגן על הכיתה, צריך לקרוא לילדה ולומר לה כי ידוע לך שבנות נפגעות מצורת הדיבור שלה ומוטלת עליה החובה לדאוג שזה לא יקרה. אין צורך להיכנס איתה לויכוח אם הן נפגעו ולמה, אלא להטיל עליה את האחריות לדאוג שהן לא תרגשנה נפגעות. אם הן תרגשנה נפגעות היא תישא באחריות.
כדי להעלות את המלכה על דרך המלך, צריך להיזהר לא להשפיל או לדחוק אותה לשולי הכיתה, כיון שיש לה כושר מנהיגותי צריך להשתמש בו, אין סיבה לשבור אותו אדרבא צריך לטפח אותו ולהנחות אותו אל דרך טובה. הבעיה היא, הדרך השלילית שבה היא משיגה ומנצלת את המעמד שלה.
הדרך המומלצת לעזור לה לצאת מהדרך השלילית שבה היא מתנהגת אל הכיתה היא לנסות להוליך אותה בדרך חיובית. לתת לה תפקידים מנהיגותיים חיוביים ובמקביל להרגיל אותה לנסות לחשוב על הָרְגָשׁוֹת של ילדות אחרות. למשל לתת לה להיות אחראית על "ביקור חולים" או לדאוג להשלמת חומר לימודי לבנות שחסר להן והן זקוקות לכך, או כל רעיון אחר שגם יתן לה לבטא את כושר המנהיגות שלה ושגם יוביל אותה להרגיש את ה'צרכים' של הבנות האחרות.
כבר הובטחנו, שמעט אור דוחה הרבה מן החושך.
חומר למחשבה: האם אנחנו מזהים את התכונות של הילדים שסביבנו ומנצלים אותם לטובתם וטובת החברה.


8. מי זה אור החינוך בבקשה?
(2013-12-19 00:19:00)
תשובה:
"מובילים חינוך ערכי" - מרכז "אור החינוך" הוקם ע"י המחנך הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ע"ה שהוסמך ונצטווה ע"י הרבי לעסוק בחינוך ילדי ישראל, ובנו יבלחט"א בנימין שיחי', בעצה אחת עם חברי ב"ד רבני חב"ד ומשפיעי אנ"ש. מתוך ההכרה כי חינוך המבוסס על יסודות החסידות ומנחיל לילדים את הערכים החסידיים הוא המענה הנכון לאתגרי החינוך שלפתחינו.
המרכז פועל תחת הכוונת ועדה רוחנית המורכבת מחברי הב"ד ומגדולי המשפיעים. וועדה חינוכית המורכבת ממיטב היועצים החינוכיים המצויים בכרם חב"ד.
מרכז "אור החינוך" הקים מרכזיה טלפונית "חינוכפון" 0777709770 ובה עולם של חינוך: ייעוץ טלפוני להורים ומחנכים ונוער, הפניה למומחים וספריית אודיו בה ניתן ניתן להאזין למאות שיעורים והרצאות בנושאי חינוך ממיטב המחנכים החסידיים ואנשי מקצוע. כמו כן מרכז "אור החינוך" מקיים הרצאות, פאנלים וסדנאות בנושאי חינוך בשיתוף עם קהילות אנ"ש ובתי חב"ד.
המרכז מנוהל ע"י אנשי החינוך והעשיה הרב מנחם הלפרין והרב דוד ויס שיחיו.

9. מהי התגובה הראשונית הנכונה למעשה לא נכון של ילד?
(2013-12-19 00:21:19)
האינסטינקט הראשון למעשה לא נכון של ילד זה לשאול אותו 'למה'. למה הרבצת? למה לקחת בלי רשות? וכו'
זוהי שאלה טיפשית לכאורה כי הילד הרי לא יענה על שאלה כזו בסיטואציה זו ויכול להיות שגם אין לו בכלל תשובה כי הוא לא עשה זאת מתוך חשיבה.
אם כן מהי התגובה הרצויה כאשר מגלים שהילד הרביץ/ לקח משהו ללא רשות/ וכו'?

תשובה:
השאלה "למה" למרות היותה השאלה כמעט הנפוצה ביותר במערכת היחסים בין הורים לילדים היא אכן לא יעילה ובמקרים רבים אף חוסמת – כי היא מבטאת חוסר הבנה למניעים של הילד, ומזיקה - כי היא נתפשת אצל הילד כהטחת ביקורת קוטלת ולא עניינית שמעליבה או מורידה את האמון שלו בעצמו[תנסו פעם על עצמכם].

הדרך הראויה להגיב היא, ראשית הפסקת הפעולה השלילית [נתינת מכות או החזקת חפץ ללא רשות כו'] ללא הרבה דיבורים והסברים. אחרי שהילד קצת נרגע ומסוגל גם להקשיב אפשר לדבר איתו – בהתאם לגילו, על מה שהיה תוך כדי הבנה של המניעים שלו [הבנה מה גרם לו לעשות כך ולא הסכמה עם מה שהוא עשה]. מתוך התייחסות למניעים שלו צריך להוביל אותו למסקנה כיצד באמת היה עליו לנהוג.

לדוגמה [קוים כלליים של השיחה]: ילד שהרביץ לאחיו שנגע לו במשחק. לבקש ממנו לספר מה קרה [לא לשאול מה עשית – אתה עשית - מאשים, אלא מה קרה – התענינות לא שופטת]. כשהוא יספר שאחיו עשה לו כו' ולכן הוא הרביץ לו אפשר לומר לו: אנחנו מבינים שמה שעשו לך מרגיז אותך / מפריע לך, אבל האם אתה חושב שהתגובה שלך הייתה נכונה / מועילה? מה עוד לדעתך היה אפשר לעשות כדי להשיג את מה שרצית? וכדומה. רצוי לא להכתיב מראש לילד מה היה עליו לעשות אלא לתת לו להגיע לבד אל מסקנה זו, זה הרבה יותר יעיל ומתקבל.

חומר למחשבה: כשמנהלים שיחה עם הילד, האם אנחנו מנהלים אותה מתוך נקודת הראיה והתחושה שלו או שאנחנו מנהלים אותה לפי מצב הרוח האישי שלנו.
10. שונות בין ההורים
(2013-12-19 00:37:18)
שלום,
בעלי ואני ואני התחתנו במטרה לבנות בית חבדי. עם השנים השתנו מספר דברים ובעלי פחות מחובר לרבי ולדרך החבדית. בעלי עדיין לא התחבר לקהילה או לסגנון אחר.
יש ותשאר בביתנו תמונה של הרבי ומנהגי חבד שאני מקפידה עליהם. כמו כן, הילדים לומדים במוסדות חב"ד (הסכמה שלו בשל התעקשות שלי). הבית שלנו ושלום הבית חשוב לשנינו ולכן הבית הוא לא בית חבדי סטנדרטי, השאלה היא איך אני-אנחנו יכולים להעביר לילדים מסר של יציבות גם כשהדעות חלוקות בנושאים מהותיים כמו דרך חיים/מורה דרך/הלכות/מנהגים וכו ??
תודה

תשובה:
אי אפשר להעביר לילדים מסר של יציבות אם היא אינה קיימת. אבל חשוב להבדיל בין יציבות לאחידות.
גם במצב של חוסר אחידות בין ההורים וכל אחד מהם הולך בדרך אחרת, עדיין יכולה להישמר היציבות. אם ההורים ישבו בינם לבין עצמם וידונו על הדרך שבה הם רוצים לחנך את הילד ויגיעו מראש להסכמה תוך התייחסות לכל הפרטים שיכולה להתעורר סביבם שאלה, אחרי שיחליטו מהי הדרך צריך לצעוד בה בעקביות.
הדרך לא חייבת להיות מוחלטת כמו כמו האבא או כמו האמא היא יכולה להיות סוג של פשרה, אבל היא חייבת להיות ברורה ועקבית שלא תשתנה כל יום ולא תהיה נתונה לויכוח יומיומי בין ההורים.
במקרים בהם מתעוררת שאלה אסור שהדיון בנושא יעשה על גבי הילד כשכל אחד מההורים ייתן לילד הוראה אחרת והילד יצטרך לתמרן ביניהן. אלא השאלה חייבת להיפתר בין ההורים לבין עצמם והם יעמידו בפני הילד עמדה ברורה. רוב נחת
חומר למחשבה: האם חשוב לנו שהילד שלנו יהיה כמונו או שחשוב לנו שהוא יהיה מה שטוב לו.


11. איך אפשר לבקש מהורים לשתף פעולה עם הגן ולחוקק חוקים בבית תואמי גן
(2013-12-19 02:13:01)
ילד עצמאי בן חמש בגני ששולט על חבריו ופוגע בהם פיזית אפילו על יד הגננת. מלשין לגננת על דברים שילדים אחרים עשו בשעה שהוא האשם. מתוך שיחה עם האם , מובן כי האב השולט ולא נותן לה להתייעץ עם אנשי מקצוע. הילד עצמאי מאוד ולאם אין כמעט שליטה . בבית אין חוקים מוגדרים כך לפי ראות עיני הגננות. לעומת זאת ההורים חושבים אחרת. האם יש זכות לגננת לחייב הורה להתייעץ עם אנשי מקצוע

תשובה:
הגננת אינה יכולה לחנך את ההורים או להורות להם מה לעשות, אבל היא בהחלט יכולה לייעץ להם מנסיונה ולנסות להסביר להם מה טובת הילד. כמובן, פניה משתפת ומכבדת יכולה להועיל יותר מאשר פניה פסקנית או מבקרת.
במקרה וההורים או אחד מהם מסרבים לשתף פעולה, ניתן לערב את גורמי הפיקוח ובמקרים קיצוניים – בתיאום עם הפיקוח אף ניתן להודיע להורים כי במצב הקיים אין אפשרות להחזיק את הילד בגן.
חומר למחשבה: שיתוף של ההורים במצב הילד והתייעצות איתם מבלי שהגננת תציע פתרון או תגדיר את הבעיה יעזור מאד לרתום אותם לשתף פעולה.
12. האם יש ספר על חינןך שאתה יכול להמליץ עליו?
(2013-12-19 12:13:51)
תודה רבה

תשובה:
הספרים המומלצים והמוסמכים ביותר הם הספרים המלקטים את הוראת הרבי נשי"ד בנושא החינוך. מהמפורסמים והמקיפים שבהם: "שערי חינוך" בהוצאת היכל מנחם. "השליחות החינוכית במשנת הרבי" בהוצאת שלוחי חב"ד ארגנטינה.
לספרים נוספים: orchinuch@gmail.com.

13. טיפול בקשב וריכוז בלי כדורים
(2013-12-19 16:18:49)
יש לנו ילד בכיתה א' הוא אובחן כסובל מבעיית קשב וריכוז והמליצו לנו על טיפול תרופתי. זה קצת מפחיד אותנו. האם יש שיטות אחרות ממולצות לטיפול בילדים עם בעיה זו.

תשובה:
התרופות הידועות לטיפול בבעיות קשב וריכוז הן כשאר התרופות שיש בהם חסרונות ומעלות. לא משתמשים בהם אם אין הכרח אבל אם צריך אותם יש להשתמש בהם ללא חשש כי מעלתם עולה לאין שיעור על החסרונות שבהם.
התרופות לטיפול בבעיות קשב וריכוז נמצאות בשימוש עשרות שנים והן בטוחות לשימוש. כמו תרופות רבות, התחלת השימוש בהם צריך להיעשות תחת מעקב רפואי לבדיקת היעילות של התרופה וקביעת המינון המתאים וכן מעקב אחרי תופעות לואי שמתעוררות מיד בתחילת נטילת התרופה. לא ידועות תופעות לואי לטווח הארוך.

[את עיקר ההתנגדות והתעמולה נגד השימוש בתרופות אלו מנהלים גורמים המציעים טיפולים אלטרנטיביים שלא הוכחו כיעילים ובראש ההתנגדות עומדת כת הסיינטולוגיה]

ישנם סוגים שונים של קשיי קשב וריכוז ולא בכולם הטיפול התרופתי יעיל, אך במקרים בהם הטיפול יעיל ומומלץ ע"י מומחה לא כדאי להימנע ממנו.

חשוב לדעת: הטיפול התרופתי אינו מרפא את בעיית הקשב והריכוז אלא רק מאפשר לילד שעות למידה פוריות. לכן, אין להסתפק בשום אופן בטיפול תרופתי לבד. אלא, במקביל צריכים ההורים והמורים לקבל הדרכה כיצד להקנות לילד הרגלי למידה והתנהגות שיאפשרו לו להצליח במשימות החיים.

במקרים של הפרעה קלה וסביבה תומכת אפשר להסתדר גם ללא טיפול תרופתי. אבל במקרים של הפרעה קשה או סביבה שאינה מנוסה בטיפול בילדים אלו, העדר שימוש בתרופה גורם לילדים קושי וסבל רב ופוגע ביכולת שלהם להתקדם ולהצליח.

חומר למחשבה: איזהו חכם הרואה את הנולד ומסוגל לשקול את ההצלחה העתידית של הילד מול חוסר הנעימות של ההורים עכשיו.
14. הקניית ההרגל ללבישת טלית קטן
(2013-12-20 13:37:07)
בני בן ה4 וחצי מסרב ללבוש טלית קטן. בשעות הבוקר לעיתים אנו מצליחים לשכנע אותו ללבוש אך בשובו מן הגן ממהר לפשוט אותה. בלילות בכלל אין מה לדבר..

האם צריך להתעקש? מה שהכי מטריד זה שהוא משכנע את אחיו בן השלוש שלא כדאי לו ללבוש ציצית.

מה מומלץ לעשות?

תשובה:
זה נשמע מתוך הדברים שהילד לקח את הטלית קטן כבן ערובה במלחמת הכוח איתכם, כעת כשאחיו הקטן נהיה בן 3 ונכנס גם הוא לעניין הציצית הוא מנסה לצרף אותו לכוחות שלו. הוא עושה זאת כי הוא מרויח מכך, או את הכעס שלכם, או את היחס שלכם וההתעסקות איתו או את התמורה שאתם נותנים לו בתמורה להסכמה שלו.

מומלץ להפסיק לנהל איתו ויכוחים על הנושא, אלא לומר לו שזו חובתו ללבוש טלית קטן ולהטיל את האחריות לכך עליו, אפשר גם להטיל עליו סנקציות מתאימות במקרה הצורך אם הוא הלך לגן בלי טלית קטן. ככל שפחות יעסקו איתו בענין הוא יאבד את מוטיבציה להתנגד לזה.

חומר למחשבה: כדי לבדוק האם הילד לא סובר מתחושתיות יתר והטלית קטן פשוט מציקה לו.
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:




© 2017 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן