משה בן-חיים

מאיזה שלב עוברים מ"מבצע" למלחמה?

המלחמות השתנו במהלך השנים, בעולם כולו. ישראל נלחמה מלחמה 'אמיתית' לפני 40 שנה, מלחמת יום הכיפורים. מה שנקרא "מלחמה קלאסית", מדינה מול מדינה, צבא מול צבא. היום זה לא מלחמה קלאסית. ישראל נלחמת מול אירגונים לא מדינתיים. האיום של מלחמה ממשית נגמר עם שינויים איזוריים בכל המזרח התיכון. כל המדינות שנלחמו עם ישראל, עזבו את האצטדיון של המלחמות, ועברו לטריבונה לראות איך הטרוריסטים נלחמים עם ישראל.

גם בעולם נגמר עידן המלחמות הקלאסיות, וזה הפך לעימותים מוגבלים. לדוגמא ארה"ב בפקיסטן, ובעיראק. זה עימותים ומלחמה בעצימות נמוכה.

למרות שמה שקורה עכשיו במבצע "צוק איתן" זה סוג של מלחמה, וארגוני טרור מנהלים נגדנו מערכה שמשלבת טרור בלוחמה, עדיין זה לא נסיון לכיבוש, אלא נסיון להגיע ל'הישגים" ואג'נדות פוליטיות כאלה ואחרות.

למרות ש"צוק איתן" זה סוג של של מלחמה כיוון שההיקפים של המבצע גדולים, משום שהאוייב יורה לאזרחים, וכל המדינה היא חזית. הם יורים טילים לדימונה, חיפה ועפולה. כל המדינה בתחושה הזו. אבל זו לא מלחמה שהאויב מנסה לכבוש את עיר הבירה ולתלות שם דגל.


צילום: דו"צ

היום אנו לא יודעים מי התחיל, מתי נגמר, ומי האויב. היום יש בסיני כנופיות של טרוריסטים, הם יורים טיל לאזור אילת, ואתה לא יודע בכלל מי האויב. הבעיה של ישראל גדולה יותר, כי היא ניצבת מול אויבים במספר מעגלים. המעגל הרחוק, איראן ועיראק. אח"כ במעגל השני מול המדינות השכנות, ואחרון המעגל הפנימי מול הפלסטינים. אם כי מפת האיומים משתנית כל העת, הזעזועים בסוריה, ומצרים עם בעיותיה הפנימיות.

מעגל נוסף המסתמן כ"מלחמת העתיד", והיא כבר כאן. כל יום יש אלפי מתקפות סייבר על ישראל, וזה יילך ויחמיר. גם במלחמה זו אינך יודע היכן יושב התוקף. אם הוא באיראן באירופה או בכל מקום אחר על פני הגלובוס. במלחמות ישראל לא היה מרכיב המתאבדים, פתאום עכשיו יש ג'יהדיסטים.

האם מערכת מנהרות התופת הפתיעה את ישראל? אם לא, מדוע רק עכשיו נזכרו לטפל בבעיה?

נושא המנהרות הוא הפתעה ולא הפתעה. ידעו שיש מנהרות, הופתעו בכך שלא העריכו את ההיקף ולא השקיעו את האמצעים הדרושים, וכשזה התפוצץ בפנים נאלצו לפעול. גם גלעד שליט נחטף באמצעות מנהרת תופת, והוחזק במנהרה כזו. גם בלבנון יש מנהרות, והנושא יצטרך להבדק. אין ספק כשייגמר המבצע תקום וועדת חקירה לבדיקת המחדל החמור, מדוע לא תעדפו את הטיפול בנושא במקום הנכון.

איך אפשר להבין איך ישראל שולחת בכל יום מאות משאיות ביניהם משאיות מלט וברזל וחומרי בנייה, ובכך היא במו ידיה מסייעת לחמאס לבנות את המערך מנהרות התופת?

אין ספק שבהתנהלות הישראלית יש הרבה נושאים שצריכים בדיקה מחודשת. היא מתנהלת בשיטות שאינן יעילות במלחמה בטרור. היא מתנהלת בשיטות שאינן יעילות במלחמה בטרור. אין אפשרות למדינה מסודרת להלחם בטרור. רואים זאת אצל האמריקנים בעירק והרוסים בצ'צ'ניה.


(צילום: דו"צ)

אם טייס בחיל האויר יושב בקוקפיט של המטוס, ומאחוריו יושב פרקליט צבאי זה בעיה. אם אתה חושב לירות בבית שמחבל יורה ממנו על חיילים, ובמרחק מסויים יש "בלתי מעורב", אתה בבעיה. היו עשרות מקרים שבהם היו טייסים חוזרים לבסיסם עם פצצות בגחון מבלי להפציץ.

זו בעיה שמדינה צריכה לדון בה.

אם מחבלים רצים לתוך אמבולנס והטייס מתלבט, אנחנו בבעייה. ישראל מתנהגת בצורה נאיבית. לשלוח משאיות של ברזל ומלט לעזה ושהאו"ם יפקח לאן זה הולך. ראינו מה קרה בבית הספר של אונר"א שבו חיילי האו"ם מצאו משגרי טילים. הם קצת התלוננו, אחר כך החזירו את הטילים לחמאס (!) ישראל צריכה לשקול את דרכיה.

הסיפור של הנגמ"ש ביום ראשון השבוע, עם ההרוגים הי"ד והחייל שנעדר. ה"זלדה" בכינוייה, כלי שידע ימים יפים יותר משנות השישים. צבא כל כך מתקדם, תקציב של 60 מליארד שקל בשנה, ומכניסים למערכה בשכונה שורצת מחבלי חמאס כזה נגמ"ש לא ממוגן שטיל כתף קטן יכול לפוצצו על יושביו?

הנושא מביא  אותנו לויכוח על תקצוב הצבא. הצבא פנה לאוצר כבר לפני כמה שנים וביקש להוציא את ה"זלדה" משימוש, ולייצר יותר נגמ"שי "נמר" הממוגנים יותר. (נגמ"ש שיוצר מגוף של טנק מרכבה ללא צריח).

במלחמה מכניסים למערכה את הכלים שיש לצבא. המחשבה היתה שאפשר לשים את ה"זלדות" קצת מאחור בגל השני של הלוחמים. התכנון היה שבהתחלה יסעו "נמרים", אחר כך "זלדות", ובסוף שוב "נמרים". ה"זלדה" נתקעה, הנמרים נסעו קדימה, וזלדה נוספת הגיעה לחלץ את הנגמ"ש התקוע. הזניקו מיד מזל"ט לאבטח אותם מהאויר, עד שהוא הגיע המחבלים ירו טיל וקרה מה שקרה.

תמיד הדילמה קיימת. אם עכשיו במערכה יש רק טנקי מרכבה סימן ארבע, המוגנים באמצעות "מעיל רוח" ועוד, אם תפתח ח"ו מלחמה בחזית נוספת, בצפון למשל, תהיה שאלה להיכן לשלוח את הטנקים המוגנים ביותר. יצטרכו לשלב גם טנקים ישנים יותר ופחות מוגנים.

לדעתי הסיפור של הנגמ"ש זו טעות ולא היה צריך להכניס אותו לשטח הלוחמה.

במערכה מול חמאס, המשוואה בעייתית. אם צה"ל יהרוג להם מאה מחבלים, והם ח"ו יחטפו אפילו גופה של חייל, יש להם סוג של ניצחון מוראלי. איך משנים את המשוואה לניצחון מוחלט? זה אפשרי?

אי אפשר לשנות את הצד השני ולא את החמאס. גם את הלב היהודי אי אפשר לשנות. עם ישראל דחף לשחרר את גלעד שליט תמורת 1000 מחבלים כי הלב היהודי רחום. אמנם הגישה היהודית אומרת שאין לשחרר את השבויים יותר מכדי שווים, אבל בפועל לא עמדו בזה, למרות שידעו שכשבעים אחוז מהם שבים לפעולות טרור.

האמריקאים ניסו לשבור את המשוואה של החטיפות במידה מסויימת, ובכל המלחמה באפגניסטן ובעיראק לא דנו על החלפות שבויים ואפילו לא היו מוכנים להכנס למו"מ עם חוטפים, ואכן באמת לא היו הרבה חטיפות. לאחרונה עשו החלפה של חייל שבוי תמורת חמישה עצורים, אבל גם על זה היו שאלות ודיונים בארה"ב האם זה היה ראוי.

השאלה אם ישראל מסוגלת לעמוד בכך. ישראל רוצה להביא לקבר ישראל כל חייל, ולצערנו גם בעתיד תשחרר מחבלים.

לא נראה שהמצרים והאו"ם ממהרים להציע הפסקת אש. האם הם בסתר ליבם מרוצים מכך שיש התגוששות?

נחלק את התשובה לשניים:

מצרים מעוניינת שישראל תכה את החמאס שוק על ירך. החמאס הם אותו דבר כמו האחים המוסלמים במצרים. המצרים הוציאו את האחים המוסלמים מחוץ לחוק, והוסיפו "גם את אחיהם החמאס". מצרים חוששת שבשלב הבא מנהרות התופת יגיעו גם למצרים. מצרים מאוד תשמח אם ישראל "תשבור להם את העצמות..."


(צילום: דו"צ)

ארה"ב - האמריקאים לא מובנים. גם כעת וגם בכל ההתנהלות שלהם בעולם. ב"אביב הערבי", בנפילת מובראק שהיה בן בריתם שנים רבות. בעליית מורסי והאחים המוסלמים הם גמגמו בצורה לא ברורה. הם ניהלו חשבון מוזר עם ישראל, ופנו לfaa  (ארגון התעופה האמריקאי) להפסיק את הטיסות. (אחרי לחץ כבד הטיסות הוחזרו) למצרים הגיע שר מזכיר המדינה ג'ון קרי ועבר השפלה גדולה בבידוק הביטחוני האישי. לישראל הוא הגיע, נתניהו קיבל אותו בקרירות לשעתיים, ומשם הוא נסע ישר לנמל התעופה בחזרה. ההתנהלות שלהם לאחרונה לא ברורה בלשון המעטה, ולא רק בישראל.

חסידי חב"ד ועוד רבים מעודדים את החיילים והתושבים בדרום. בהלווית חייל בודד השתתפו עשרות אלפים. החוזק של העורף משפיע על המלחמה בפועל?

בהיבט היהודי והמוראלי: אנו עוברים בעת האחרונה מערכה ניסית. גם קציני צה"ל מבינים בתוך תוכם שזו מלחמה ניסית. קשה להבין איך משגרים 2000 טילים ואין לך כמעט נפגעים. בנזקים גם יחסית מועט, יכל להיות פי אלף יותר גרוע. גם יציאה שיוצאים 15 מחבלים מחופשים לחיילי צה"ל חמושים מכף רגל ועד ראש, מתוך מנהרה בשטח ישראל במקום לא צפוי, יחסית ממה שיכלו לפגוע זה כלום.

מי היה מאמין שמצרים תהיה בעד ישראל (אם כי לא במוצהר) והאירופים יתמכו בישראל? העם למרות שיורים עליו ללא הרף, ממשיך את חייו כרגיל ומרגיש קרבה לחיילים.

בשונה למשל ממלחמת לבנון השנייה, שהמלחמה לא הגיעה לתל אביב, שם המשיכו לשבת בבתי קפה כאילו אין מלחמה. כאן כשיש חייל בודד שנפל, ומישהו העביר הודעה ברשתות החברתיות, מגיעים 20 אלף איש! יפה שחזרנו לתקופה היפה של עם ישראל.

אני רוצה להראות דוגמא שמחברת בין דברים. היום העבירו הודעה ב"יד ושם" הסמוך ל"הר הרצל" שיש חייל בודד שנפל במערכה. כל עובדי יד ושם עזבו הכל ובאו להשתתף בהלווייתו.

נסגר כאן מעגל שאנשים חשים שהם עם אחד. יש מלחמה ניסית וכל אחד תורם. צעירי חב"ד שמניחים תפילין ומביאים חבילות לחיילים, חסידי ברסלב שמשמחים אותם, ועוד יהודים טובים מכל השכבות. זה הגישה היהודית היפה שמתגלה לעין כל דווקא בימים קשים אלה.